רמב״ם - הלכות נחלות · פרק א׳

ספר משפטים · 13 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות נחלות · פרק א׳

הלכה א׳

סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הִיא. מִי שֶׁמֵּת יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו וְהֵם קוֹדְמִין לַכּל. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת:

הלכה ב׳

בְּכָל מָקוֹם אֵין לִנְקֵבָה עִם הַזָּכָר יְרֻשָּׁה. אִם אֵין לוֹ בָּנִים יִירָשֶׁנּוּ אָבִיו. וְאֵין הָאֵם יוֹרֶשֶׁת אֶת בָּנֶיהָ וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:

הלכה ג׳

וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה אִם הִנִּיחַ בֵּן יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ בֵּן לְעוֹלָם מְעַיְּנִין בְּזַרְעוֹ שֶׁל בֵּן אִם נִמְצָא לִבְנוֹ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת אֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם הִיא תִּירַשׁ אֶת הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע בֶּן חוֹזְרִין אֵצֶל הַבַּת. הָיְתָה לוֹ בַּת תִּירַשׁ אֶת הַכּל לֹא נִמְצֵאת לוֹ בַּת בָּעוֹלָם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הַבַּת. אִם נִמְצָא לָהּ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם הוּא יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לָהּ זֶרַע בַּת חוֹזֵר הַיְרֻשָּׁה לְאָבִיו. לֹא הָיָה אָבִיו קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי הַמֵּת. נִמְצָא לוֹ אָח אוֹ זֶרַע אָח יוֹרֵשׁ אֶת הַכּל וְאִם לָאו חוֹזְרִין אֵצֶל אָחוֹת. נִמְצֵאת לוֹ אָחוֹת אוֹ זַרְעָהּ יוֹרֵשׁ הַכּל. וְאִם לֹא נִמְצֵאת לוֹ זֶרַע אַחִים וְלֹא זֶרַע אָחוֹת הוֹאִיל וְאֵין לָאָב זֶרַע תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי הָאָב. לֹא הָיָה אֲבִי הָאָב קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע שֶׁל אֲבִי הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי אָבִיו שֶׁל מֵת וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת וְזַרְעָן שֶׁל זְכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַדִּין בְּזַרְעוֹ שֶׁל מֵת עַצְמוֹ. לֹא נִמְצְאוּ אַחִים לְאָבִיו לֹא הֵם וְלֹא זַרְעָן תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי אֲבִי הָאָב. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נַחֲלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד רְאוּבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הַבֵּן קוֹדֵם לַבַּת וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת וְהַבַּת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. וַאֲבִי הַמֵּת קוֹדֵם לַאֲחֵי הַמֵּת מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ וְהָאָח קוֹדֵם לָאָחוֹת. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אָח קוֹדְמִין לָאָחוֹת. וְאָחוֹת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. אֲבִי הָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי הָאָב שֶׁל מֵת וַאֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וַאֲחוֹת אָבִיו קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו שֶׁל מֵת. וְכֵן כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל אֲחוֹת אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת. לְפִיכָךְ אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין:

הלכה ד׳

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בַּת וּבַת הַבֵּן וַאֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת הַבֵּן עַד סוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת הִיא קוֹדֶמֶת וְתִירַשׁ הַכּל וְאֵין לַבַּת כְּלוּם. וְהוּא הַדִּין לְבַת הָאָח עִם הָאָחוֹת וּלְבַת בֶּן אֲחִי אָבִיו עִם אֲחוֹת אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

הלכה ה׳

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּמֵתוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים בְּחַיָּיו וְהִנִּיחַ הַבֵּן הָאֶחָד שְׁלֹשָׁה בָּנִים וְהִנִּיחַ הַבֵּן הַשֵּׁנִי בַּת אַחַת וְאַחַר כָּךְ מֵת הַזָּקֵן נִמְצְאוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי בָּנָיו יוֹרְשִׁין חֲצִי הַנַּחֲלָה וּבַת בְּנוֹ יוֹרֶשֶׁת הַחֵצִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ חֵלֶק אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין בְּנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת:

הלכה ו׳

מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה וְאֵין יְרֻשָּׁה אֶלָּא לְמִשְׁפַּחַת הָאָב. לְפִיכָךְ הָאַחִים מִן הָאֵם אֵין יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה וְאַחִין מִן הָאָב יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה. וְאֶחָד אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו בִּלְבַד אוֹ אָחִיו מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ:

הלכה ז׳

כָּל הַקְּרוֹבִין בַּעֲבֵרָה יוֹרְשִׁין כִּכְשֵׁרִים. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מַמְזֵר אוֹ אָח מַמְזֵר הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר בָּנִים וְכִשְׁאָר אַחִים לַנַּחֲלָה. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַנָּכְרִית אֵינוֹ בֵּן לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ כְּלָל:

הלכה ח׳

הָאִשָּׁה אֵינָהּ יוֹרֶשֶׁת בַּעְלָהּ כְּלָל. וְהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהוּא קוֹדֵם לַכּל בִּירֻשָּׁתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו. כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ הוּא יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:

הלכה ט׳

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁתִּכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת כְּשֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת אֲפִלּוּ נִתְפַּקְּחָה. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ אֶת נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִירֻשָּׁתָהּ וְהֻחְזְקוּ בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדֻנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וּמֵתָה אֵין הַבַּעַל יוֹרְשָׁהּ:

הלכה י׳

בַּעַל שֶׁנָּשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן שׁוּם אִישׁוּת. וְכֵן שׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת אוֹ פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא שׁוֹטָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לָהֶן נִשּׂוּאִין:

הלכה י״א

בַּעַל שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין אוֹתָהּ אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן. אֶלָּא יוֹרֵשׁ אוֹתָן זַרְעָהּ אִם הָיָה לָהּ זֶרַע אוֹ תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ נְכָסִים הָרְאוּיִין לָבֹא לְאַחַר מִכָּאן אֶלָּא לַנְּכָסִים שֶׁכְּבָר בָּאוּ לִירֻשָּׁה קֹדֶם שֶׁתָּמוּת:

הלכה י״ב

וְכֵן אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בַּקֶּבֶר כִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין שֶׁל מִשְׁפַּחַת הָאָב. כֵּיצַד. בַּעַל שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְהַבַּעַל הָיָה קוֹדֵם לְכָל אָדָם בִּירֻשָּׁתָהּ כָּךְ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יִקְדְּמוּ לִשְׁאָר יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אֶלָּא יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ הֵם הַיּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ אִם מֵתָה אַחַר בַּעְלָהּ:

הלכה י״ג

וְכֵן אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּדֵי לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו. כֵּיצַד. מִי שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיָה הַבֵּן קַיָּם הָיָה קוֹדֵם אַף יוֹרְשִׁין שֶׁל בֶּן קוֹדְמִין לְיוֹרְשֶׁיהָ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ וְנִמְצְאוּ אֶחָיו מֵאָבִיו יוֹרְשִׁין אֶת אִמּוֹ שֶׁל זֶה אַחַר מוֹתוֹ שֶׁל זֶה. אֶלָּא זֶרַע בְּנָהּ הוּא שֶׁיִּירָשֶׁנָּה אִם הָיָה לוֹ זֶרַע וְאִם אֵין לוֹ זֶרַע תַּחְזֹר יְרֻשָּׁתָהּ לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. אֲבָל אִם מֵתָה הָאֵם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו הוֹאִיל וְחָיָה אַחַר אִמּוֹ שָׁעָה אַחַת וּמֵת הֲרֵי זֶה נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ וּמַנְחִיל הַנַּחֲלָה לְיוֹרְשָׁיו מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו:

קרית ספר · הלכות נחלות פרק א׳

א׳

מצות רכא לדון בסדר נחלות כמו שכתוב בתורה איש כי ימות ובן אין לו הבנים קודמים לכל כדאמר' פרק יש נוחלין ובן אין לו הא יש לו בן הוא קודם ואיבעית אימא מהכא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם ואף ע"ג דגבי למען ירבו ימיכם לא אמר ולא בנותיכם ברכה שאני דלבנים ובנות קא מברך אבל הכא איבעי ליה לפרושי. וכן הבן בנכסי האב קודם לבת דכתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל משמע שבת אחת יורשת נחלת ב' מטות ואי אתה מוצא קרובים לה שתקבל נחלה מהם יותר מאביה ואמה וכגון שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ומתו וירשתן ואין לי אלא בת בן מנין שיורש את אמו דאיכא למימר בהכי קפיד קרא הבן יירש את האב והבת את האם אמרת ק"ו בת שהורע כחה בנכסי האב דבן קודם לה יפה כחה בנכסי האם דיורשת את האם כדכתיב וכל בת יורשת וגו' בן שייפה כחו בנכסי האב אינו דין שייפה כחו בנכסי האם ולא תימא דיו לבא מן הדין וכו' ויהיו שוין דכתיב ממטות מקיש מטה האם למטה האב בתיבה א' דלא כתיב ב' מטות מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת כדאמרינן פרק יש נוחלין דף קי"א. אם אין לו בנים ירשנו אביו ולא אחים כדדרשינן התם דף ק"ט איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין ומדשני קרא בדיבוריה דכתיב והעברתם ולא כתיב ונתתם אתא לאשמועינן שיש אחר ראוי לירש תכף אחר הבן ומאי ניהו אב דאלו אחין הא כתיבי וטעמא דבת קודמת משום דבן ובת כי הדדי נינהו לענין פיטור יבום כדילפינן בדוכתיה והוא הדין לענין נחלה. אין האם יורשת בניה כדדרשינן התם דף קט"ו דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת דהוה מצי למיכתב וכל בת נוחלת ומדאיצטריך לומר יורשת נחלה ודאי הא קא משמע לן הבת יורשת שני מטות אבל אינה מורשת לשני מטות אלא לאחד מהם דאינו אב דמסתבר טפי ולא שתורשנה אמה אלמא דאין אשה יורשת את בניה.

ג׳

הבן קודם לבת כדאמר' וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת כדתנן התם וילפינן לה בגמרא מדכתיב ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן או בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו על מת אם יש לו בן או הבא מכחו של בן כגון יוצאי ירכו ויו"ד יתירה דריש דמצי למיכתב אן בלא יו"ד כדכתיב מאן בלעם ומדכתב ביו"ד משמע עיין עליו אם יש לו בת כלל וכיון דאיכא יוצא ירכו הוי כמותו. והבת קודמת בירושת אביה לאבי אביה כדכתיב ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבת כשאין בן בת קודמת לכל וכל יוצא ירכה קודמין לכל דכתיב ואם אין לו בת עיין עליו דהאי מת אם יש לו בת כלל וכלל וכיון דאיכא יוצאי ירכה עובר ירך אמו הוא. ואבי המת קודם לאחי המת שהם יוצאי ירכו כדתנן התם וכדילפינן לעיל מוהעברתם דאב קודם לאחין. ואח המת ויוצאי ירכו קודמין לאחות כדכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו ויוצאי ירכו אחד בן ואחד בת קודמין גם כן דמקיש ירושה שניה לראשונה דבן קודם וכל יוצאי ירכו כדאמרי' לעיל עיין עליו הכא נמי כל מי שהוא יורש יוצאי ירכו גם כן הם יורשים אחריו בין זכרים בין נקבות וכדאמ'. ואחות קודמת לאבי אביה דהא דכתיב ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו הני אחים לאו דוקא אלא כשאין אחים אחות המת נמי יורשות דכי היכי דבבנים כשאין בן הבת יורשת הכא נמי באחין. אם אין אחין אחיות המת יורשות וכשאין אחיות חוזרת נחלה לאבי האב וכשאין אבי האב חי הויא לבניו שהם אחי האב ובהכי מיירי קרא דונתתם את נחלתו לאחי אביו כשאין אבי אביו חי דלאו אביו חי פשיטא שהוא קודם לכל יוצאי ירכו ודבר הכתוב בהווה והיינו טעות' דרמי בר חמא דהוה בעי' אברהם וישמעאל בנכסי עשו אי זה מהם קודם ואברהם ויעקב בנכסי עשו בעי' לי' נמי רמי בר חמא ואסיקנא דיעקב קודם דקתני זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין ואלו איתיה ליצחק הוא קודם השתא נמי יעקב קודם ואף על גב דיעקב יוצא ירך אברהם איכא למימר דיוצאי ירכו משמע יוצא ירך שלו דהיינו בניו מאשתו ולא יוצאי ירך בנו. ואחי האב ויוצאי ירכו קודמין לאחיות האב דכיון שהם באים מכח אביהם בן קודם לבת כדאמ' ואחיות האב ויוצאי ירכן קודם לאבי אבי אביו של מת כיון שהן יוצאי ירך אבי האב ומכח אבי האב אתו כדאמרי' ועל דרך זה עולה עד ראש הדורות וילפינן למשמוש נחלה עד ראובן דכי היכי דאמרינן עיין עליו למטה הכי נמי אמרינן למעלה שאם כלה זרעו לגמרי העבירנה ליורשי האב למעלה ונמצא שאין לך אדם מישראל שאין לו יורשים וכתיב נמי ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה הקרוב קרוב קודם שתחזור הירושה לאבי אבי האב ועל דרך זו נחלה ממשמש ועולה עד ראובן. בת ובת הבן בת הבן קודמת לנכסי אבי הבן דהא אמרן עיין עליו בין זכרים בין נקבות קודמין לבת וכן בת האח עם האחות דהקודם בירושה זרעו קודם כדאמרינן. בני בנים יורשים את הזקן מצד אביהם אפילו בת אחת מבן אחת יורשת מחצית נכסי הזקן וכמה בנים מהבן האחר מחצה שאינה יורשים אלא מכח אביהם ואלו היו בחיים היו יורשים בשוה.

ו׳

משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין ירושה אלא למשפחת האב כדתנן האחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין והאחין מן האב נוחלין ומנחילין דאתיא אחוה אחוה מבני יעקב דכתיב הכא ונתתם את נחלתו לאחיו וכתיב התם אחים אנחנו בני איש אחד ובני איש אחד מיותר הוא לדרוש דסתם אחים אינם אלא מן האב ולא איצטריך ג"ש אלא לענין ייבום דלענין ירושה כתיב הכא ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה כדכתיב למשפחותם לבית אבותם ואחד אחין מאב ואם או מאב לחוד כיון דהוו משפחת אב ובני יעקב נמי הוו אחים מן האב לחוד.

ז׳

כל הקרובים בעבירה יורשים ככשרים כמו ממזר אבל הבא מן השפחה או מן הנכרית אינו יורש וכדתנן פרק ב' דיבמות מי שיש לו אח מכל מקום לאיתויי ממזר דמהו דתימא לילף אחוה מבני יעקב דכשרים קמ"ל בן אין לו עיין עליו וכו'.

ח׳

האשה אינה יורשת את בעלה דלא שנא איש נשוי או פנוי קאמר קרא איש כי ימות ובן אין לו וגו' והעברתם וגו' וכולהו סדר נחלות במשפחת האב. ירושת הבעל מדבריהם לסברת הרב ז"ל.

י״ג

אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב דכיון דמת קודם אמו פקע לו כחו בירושתה דכתיב ולא תסוב נחלה ממטה למטה ובסבת הבן הכתוב מדבר כדאמ' התם דף קי"ג וכשהבן חי שיורש אמו ואחר כך מוריש את אחיו מן האב לא מקרי הסבה דהא בן יורש את אמו וכדא' לעיל ואפילו בן יומו ולא כלו לו חדשיו כדתנן פרק יוצא דופן ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא כדתניא התם משמע דאפילו לא כלו חדשיו כיון דיצא לאויר העולם יורשה:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות נחלות פרק א׳

אבן האזל על הלכות נחלות פרק א׳ ארוך במיוחד (2 קטעים, 22,298 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת אבן האזל על הלכות נחלות פרק א׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות נחלות פרק א׳

ו׳

משפחת האם אינה קרויה משפחה וכו'. ואפילו במקום דליכא יורש מצד האב כגון שתוקי א"נ גר שנשא ישראלית והוליד בן דליכא יורש מצד האב אפ"ה אין האם יורשת אלא הנכסים הרי הם הפקר ועיין במ"ש התוס' פרק יש נוחלין (דף קי"ד) ד"ה אף ובפ"ק דכתובות (דף י"א) ד"ה מטבילין ובתה"ד סימן שנ"ב ובתשובת מהרש"ל חה"מ סי' ל"ד:

ח׳

והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי סופרים וכו'. כתב מהריט"ץ בתשובה ס"ס כ"ה וז"ל ועוד דכל היכא דאיכא פלוגתא וספיקא אוקי ממונא בחזקתיה ה"נ אוקי ממונא בחזקת יורשים דמיקרו מוחזקים כיון דהם יורשים בכח תקנת טוליטולא דאלמוה למעקר ירושת הבעל כו'. ואין הוראה זו נכונה מכמה אנפי. חדא דמה שדן מלשון בכל אופן שבא לטפויי אפי' נתינה דמחיים דמודה הרא"ש בה אין זה כדאי. ועוד דמכירה שמכרה לאחר מכירה מעליא לכ"ע הגע עצמך שהוצרכה לדמים וקבלה כתובתה מבעלה והוא רצה לפורעה מחיים כלום יש כאן תקנת טוליטולה הלא אין כאן כתובה שיירשו יורשי האשה. גם מה שסיים הרב המחבר ז"ל דאוקי ממונא בחזקת יורשי האשה בפלוגתא דרבוותא הם דברים תמוהים רחוקים מדרכי ההוראה דכל הבא מחמת התקנה במקום שיש זוכה מן הדין עליו הראיה וכן כתבו גדולי המורים בחבוריהם בנדון כיוצא בזה דיד בעל התקנה על התחתונה בכל ספק דאתיליד בה (א"ה עיין באורך תשובת הרב המחבר לעיל פכ"א מהל' מלוה ולוה הלכה א').וקרוב לזה כתבו גבי תקנת השוק גבי גנב שאינו מפורסם בהנך גווני דמספקא ליה לתלמודא אי עשו תקנה זו או לא פסקו הדין עם הנגזל דהלוקח בא מכח התקנה והנגזל בא מכח דינא. ומ"ש דקלישא זכות הקונה שהיא מכירת שטרות דרבנן ואפילו יורש מוחל לאו מילי דסמכא נינהו כי אם מילי דכדי וצ"ע:

י״א

בעל שמתה אשתו ואח"כ מת אביה כו'. עיין בתשובות להרמב"ן סימן ס"ג דיש לדקדק מדבריו דאע"פ שמחלוקת הר"י ן' מיגאש והרי"ף הוא לגמרי דלמהר"י יורש הבעל בכל גוונא ולהרי"ף אינו יורש בכל גוונא הכריע הרב ביניהם דיש להודות למהר"י ן' מיגאש היכא דזכה בהם כבר הבעל ולהודות להרי"ף היכא דלא זכה. וכ"ת ס"ס קשיא על הרב כיון שכבר הכריע לעיל איך חזר וכתב דמלוה שעל הבעל פליג ואמאי פליג בזה נראה ליישב דאע"פ שהכריע הרב ביניהם היינו כשאין הבעל מוחזק בהם אבל כשהבעל מוחזק בהם דהיינו מלוה שעמו לא רצה לסמוך על דעתו להוציא מידו ולכך פליגי כדין בכור זה הנלע"ד:

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

אור שמח · הלכות נחלות פרק א׳

אור שמח על הלכות נחלות פרק א׳ ארוך במיוחד (3 קטעים, 23,129 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת אור שמח על הלכות נחלות פרק א׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

מלאכת שלמה · הלכות נחלות פרק א׳

ג׳

לא היה אביו קיים מעיינין על זרע האב שהן אחי המת וכו'. כתב הרמב"ן עה"ת בפרשת פינחס וז"ל ונתתם את נחלתו לאחיו קבלו רז"ל כי האב יורש את בנו כאשר אין לו זרע וכו' ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדים א"כ ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים וכו' יעו"ש ועיין בב"י סי' רנ"ג סל"ג שכתב וז"ל ולא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא בנותן לבנו ויש לבן זה בנים או אחים דלאו מכח האב הנותן ירתי וכו' יעו"ש דמשמע דאח לאו מכח האב שיורש בקבר ומנחיל לבנו הוא דיורש האח אלא מאחיו יורש כנראה שהוא היפך מ"ש משם הרמב"ן ז"ל אשר מכח זה כתב מהרש"ך ז"ל בח"ג סי' י"ב דמילת אחים ט"ס הוא וצריך למוחקה דהאחים הם יורשים מכח האב ויכול להתנות עליהם עיין במרן החבי"ב ז"ל בסי' רנ"ג הגה"ט אות ע"ג. וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בסי' רע"ו הגה"ט אות ט' שכתב וז"ל מנהג רומאנייא שנוהגים שכשמתה האשה בחיי בעלה והניחה זרע של קיימא שחולקים הזרע עם האב ויש להסתפק אם מתה לאה והניחה ב' בנים וחלקו עם האב ומת האב אח"כ ואח"כ מת אחד מן הבנים אם האח יורשו או אביו יורשו בקבר ונפק"מ אם יש בע"ח לאביו שגובה מאותה ירושה מהראנ"ח ח"א סי' ק' ועיין שם מה שהקשה מרן ז"ל ודוק שלא זכיתי להבינם היטב.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות נחלות א׳, מתוך הלכות נחלות שבספר משפטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות נחלות כל הרמב״ם