קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה מימרא דרבי יוחנן פרק ג' דמעילה כדאמרן לעיל וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהם הקרבנות קודם שיגיע הדם למזבח כגון ששחטן בדרום ריש מעילה קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם דאף על גב דדינן לישחט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה והנהנה מהן שוה פרוטה מעל. שחטן בדרום וקבל דמן בצפון בצפון וקבל דמן בדרום דלא תימא קבל בצפון הא הוי עיקר עבודה בצפון דמקבלה ואילך מצות כהונה אלא אפילו שחטן בצפון וקבל דמן בדרום אף על גב דמקבלה דהיינו עיקר עבודה הוה בדרום שלא כדינן אפילו הכי מועלין בה וכן אם שחט ביום וזרק בלילה אף על גב דלילה לאו זמן הקרבה הויא מועלין בה וכל שכן אם שחט בלילה וזרק ביום דמועלין בה דהא עיקר עבודה דזריקה ביום הויא וזו ואצ"ל זו קתני או ששחטן בצפון ביום וחשב עליהם לאוכלן חוץ לזמנן דהיינו פגול ויש בו כרת או חוץ למקומן דהיינו פגול ואין בו כרת אפילו הכי מועלין בהם ותרוייהו פגול דחוץ לזמנו וחוץ למקומו מחד קרא נפקי מאם האכל יאכל מבשר זבח השלמים דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו כדילפינן בדוכתיה כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת התר לכהנים ושוב נפסלה מהם שלן הבשר לאחר זריקה או שנטמא או שיצאת חוץ לקלעים לאחר זריקה דאף על גב דהשתא אין ראויה לכהנים הואיל והיתה לה שעת הכושר לאחר שנפסלה אין מועלין בה דלא קרינא בה מקדשי ה' הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים אבל כל שלא היתה לה שעת התר לכהנים כהני דאמרן ושקבלו פסולין וזרקו את דמו מועלין בה ובגמר' שחטן בדרום פשיטא דמועל בהם משום דשחטן בדרום אפקינהו מידי מעילה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר עולא אמר רבי יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה הכא נמי קדשי קדשים לגבי דרום כמאן דחנקינון דמי קא משמע לן קדשים שמתו לא חזו כלל אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים דשחיטתן בכל מקום בעזרה ומסקינן דקבלו פסולין וזרקו את דמו היינו קבלו פסולין וזרקו פסולין דוקא ואין עושין שירים שאם חזרו כשירים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשר דבעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן פסול מהו שיעשה שירים ואמר ליה אין לך דבר שאין מרצה בצבור ועושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו אבל טמא דאיתיה בצבור דמרצה בצבור דטומאה דחויה היא בצבור משוי שירים פסולין שאר פסולין כגון בעלי מומין לא משוי שירים. אין בקדשים קלים מעילה לעולם כדאמרן לעיל חוץ מאימוריהן אחר זריקה המועלת אבל נתפגלו אף על פי שנזרק הדם אין מועלין בהם פרק קמא דמעילה אמר רב גידל אמר רב זריקת פגול ששחט במחשבת פגול ואחר כך זרק סתם אין הזריקה מוציאתו מידי מעילה בקדשי קדשים ואינו מביא לידי מעילה האימורין של קדשים קלים דלא חשיבא זריקה כלל לענין מעילה דזריקה דמתיר בשר קבעה מעילה באימורין וכן אם יצא הדם אף על פי שהחזירו וזרקו אין מועלין באימורין שם אמר רב פפא לא אמר רבי עקיבא זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר דהא נעשית הזריקה עצמה בהכשרה אלא שנעשית על דבר שאין ראוי וקרינן ביה קדשי ה' לענין מעילה דהכי נמי עלה לא ירד אבל יצא דם דלא נעשית זריקה בהכשרה אין זריקה מועלת ליוצא ותניא נמי הכי כדמייתי התם.
ד׳
כל חטאות המתות כגון וולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהם אסור ליהנות בהם ואם נהנה לא מעל מעילה פרק וולד חטאת ותמורת חטאת אם משנתכפרו הבעלים לא נהנין מדרבנן ואינו משלם אלא קרן ולא מועלים מדאוריתא דכיון דלאיבוד אזלי לא שייכי בהו מעילה ולא קרינא בהו קדשי ה' ואם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב אותה שעברה שנתה דלא אזלא לאיבוד וקדושה קדושת דמים.
ו׳
המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהם בבת אחת וזרק דם אחת מהם אין מועלין לא בבשרה ולא בבשר חברתה אף על פי שאינו ראוי באכילה הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק כיון שנשחטו בבת אחת אבל שחט זו אחר זו אין דמה מועיל לבשר חברתה שלא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה פרק קמא דמעילה והרי המפריש חטאתו וכו' והרי שתיהן עומדות שחטן ודמן מונח בכוסות ונזרק דם של אחד מהם אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרם מן המעילה [כך] (אף) יפטור את בשר חברתה כיון דאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק שנשחטו בבת אחת אבל נשחטו זו אחר זו לא כרבי יוחנן דאמר דלאו תשובה גנובה השיבו ר' עקיבא לאותו תלמיד ואמר קצצתי רגלוהי דינקא דהיינו ריש לקיש שהיה בחור ממנו ואמר תשובה גנובה השיבו רבי עקיבא וכו' כדאיתא התם.
ז׳
כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה דחטאת מליקתה בסימן א' והזאה ומיצוי ועולת העוף בעי הבדלה בשתי סימנים או שנפסלה בשינוי מקום עשייתה דחטאת עשייתה למטה דכתיב בה אל יסוד המזבח ועולת העוף עשייתה למעלה דלא כתיב בה יסוד מועלין בה חוץ מעולת העוף שנמלק למטה כמעשה חטאת לשם חטאת זבחים ריש פ' חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת וכו' ובתר דקתני כולהו גווני דשינוי קתני וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ואין מועלין בהם חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דכשרה היא ויש לה שעת התר לכהנים ושוב אין בה מעילה אפילו לזר גמור אבל עולת עוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת פליגי בה במתני' דרבי אליעזר אומר מועלין בה דעולה היא ומי הוציאה ממעילתו שעת התר לכהנים אין לה ורבי יהושע אומר אין מועלין בה דכיון דשינה שמה ומעשיה ומקומה לשם חטאת נעשית חטאת שאין בה מעילה כדאמר רב אדא בר אהבה בגמרא אומר היה ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד כדין חטאת העוף חל עליה שם חטאת העוף דהוי גמר עבודתה קודם שיחול עליה שם פיסול כדמפרש רב אשי דבשלמא עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון דהא הכשרה בסימן אחד עבודתה ממהר להשלים קודם שיחול עליה שם עולה פסולה וזו הכשרה בשני סימנים ולפיכך סימן ראשון אינו פסול בה משום עשיית מטה ועולת העוף למטה ליתא ויש כאן שינוי מעשה עולה והכר מעשה חטאת מכיון שמלק בה סימן אחד ועדיין לא חל עליה שם פיסול עולה חל עליה שם חטאת כשרה הילכך נמשכת ויוצאה משם עולה ונעשית חטאת אלא חטאת שעשאה למעלה כמעשה עולה בשני סימנים ולשם עולה כיון דאמר מר מלקה בכל מקום במזבח כשרה משום מליקת מעלה אין כאן שינוי להפקיע ממנה שם חטאת ואין כאן שינוי השם וכיון דחטאת גמר עבודתו בסימן אחד מקודם שיגמרו מעשה עולה חל עליה שם חטאת שנמלקה כולה בשלא לשמה ונפסלה משום שלא לשמה וכד מלק הדר אידך סימן להביאה לכלל מעשה עולה היכי ממשכא והויא עולה הילכך עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אין מועלין בה דנמשכת ונעשית חטאת העוף מה שאין כן בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה דאינה נמשכת כדפיר'.
ח׳
מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום וכן לחם הפנים ושתי הלחם מועלין בהם שהרי לא היה להם שעת התר לכהנים ותנן זה הכלל כל שלא היה לה שעת התר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה או חוץ למקומה מועלין בה ומנחה ושתי הלחם ולחם הפנים נמי כיון דנתפגלו אין להם התר לכהנים ולהכי מועלין בהם. וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו מועלין בשירים שהרי לא היה שעת התר לכהנים והקטרה לא אפקינהו מידי מעילה כדם קדשים קלים שיצא וחזר והכניסו וזרקו דלא מהני האי זריקה לאימורין שמעלו בהם כדאמ' רב פפא דלא א"ר עקיבא זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל יצא דם לא הכא נמי הקטרה הוה מועילה ליוצא אם יצאו שירים אבל יצא קומץ לא ואם נטמא הקומץ והקטירו אין מועלין בשירים שהציץ מרצה על הטומאה ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא כדתנן פרק הקומץ רבה נטמא הקומץ והקטירו הציץ מרצה והמנחה כשרה ושירים נאכלים יצא והקטירו אין הציץ מרצה שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא דטומאה הותרה מכללה בצבור לפני ה' דכתיב במועדו ואפילו בטומאה כדילפינן התם יצאו השירים או נטמאו ואחר כך הקטיר הקומץ אף על פי שהם אסורים באכילה אין מועלין בהם דהקטר' מועילה ליוצא כדאמ' והרי קרב הקומץ כמצותו.
י׳
הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים דמועלין בהם כדאמר' לעיל ומאימורי קדשים קלים לאחר זריקה דמועלין בהם או שנהנה מן העולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין יפול מה שנהנה לנדבה מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה פרק ב' דמעילה איתמר הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים שאז הם קדשי ה' ואכתי לא הותרו לכהנים ומאימורי קדשים קלים אחר זריקה שאז הם קדשי ה' שהוברר חלק גבוה רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה לעולה קיץ למזבח ועורות לכהנים ולוי אמר יביא דבר שכולו למזבח ומאי ניהו קטרת ותניא כותיהו ופסק הרב ז"ל כרב. הנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא קודם זריקה ומאימורי קדשים קלים אחר שהעלן ע"ג המזבח אפילו קודם שנעשו אפר אלא שמשלה בהם האור פטור ממעילה שם מימרא דרבא הכל מודים וכו' וטעמא דפטור שהרי נעשית מצותו דאף על גב דנהנה מאפר תפוח מועלין בו לרבי יוחנן היינו משום דבעי בגדי כהונה בהוצאת הדשן ולכך חשיב שפיר לא נעשית מצותו ולא סגי נמי בלאו הוצאת דשן אבל אימורי קדשים קלים אף על גב דודאי הפוכי בהו בצינורא עבודה היא הא סגי בלאו הכי שאם רוצה מניחם ומתאכלים מאיליהן ועולה דמועלין בה עד שתצא לבית הדשן היינו טעמא דכולה כליל ואין בה שום אכילה לאדם ולהכי לא כלתה מצותה עד שתצא לבית הדשן אבל קדשי קדשים הנאכלין לאדם כשנעשית בטהרה מיקרו שפיר נעשית מצותו מכי זרק אף על גב דטעון שריפה.
י״ב
קדשי מזבח חלבן וביצהן אסור ליהנות מהם והנהנה לא מעל פרק ג' דמעילה משנה וטעמא דלא היה דעתו להקדיש דבר שאין ראוי למזבח כחלב ובצים ולכך אין מועלין בהם מן התורה ומשום דמדרבנן אין נהנין וולד קדשים לא יינק מאמו ומתנדב אדם חלב בהמת חולין לולדות קדשים שינקו ממנה כדי שלא ימותו שם במשנה וולד המעושרת שנולד קודם שנכנסה אמו לדיר להתעשר לא יינק ממנה לפי שהיא קדושה דכתיב העשירי יהיה קדש ובנה חולין ונמצא נהנה מחלב המוקדשין ואחרים מתנדבין כן שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא ולדה מניקה בהתר ומהני תנאה הואיל ויכול לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר להתעשר עד לאחר זמן ולהכי קרי להו אחרים שאינם מחמירים עליהם כראוי וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב האם כן פירוש רש"י ז"ל והרב ז"ל פירוש כמו שפירוש התוספות שם ואחרים מתנדבים כן חלב בהמת חולין וולד המוקדשין שאינו יכול ליינק אמו שהיא קדש והיא חולין כדאמר' והתם משמע דאף על גב דאין מועל בחלב הויא איסורא מדאוריתא דילפינן לוולד מעושרת דלא ינק מאמו העברה העברה מבכור וחלב המוקדשין ילפינן אמו אמו מבכור מה בכור שהוא זכר מועלין בכולו אף מוקדשין נמי ולאו דוקא מועלין דהא אמרינן חלב המוקדשין אין מועלין בה אלא ר"ל שנאסר החלב להניק ממנה דכיון דאינו ראוי לבא למזבח אין מועלין בה דלא הוו קדשי ה' ומקרא דואכלת בשר ולא חלב משמע נמי איסור חלב ופירוש התם בתוס' חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה וגוונא אחרינא כדאיתא התם.
י״ג
הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה לשלמים הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביצהן שם במשנה בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולת מועלין בה ובבצתה וכו' ובגמרא אלא גבי קדשי מזבח כי אקדשה קדושת דמים לית בה מעילה אמאי אמר רב פפא חסורי מחסרא והכי קתני בד"א בשהקדיש קדושת הגוף לגבי מזבח אבל הקדישו קדושת דמים לגבי מזבח נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית דדעתו להקדיש הכל:
כל חטאות המתות. גרסינן בירושלמי פ' חלק הלכה ח' קדשי עיר הנדחת ר"י אמר מועלין בהם ורשב"ל אמר אין מועלין בהם:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
אור שמח · הלכות מעילה פרק ג׳
א׳
בכל אלו וכי"ב אין מועלין כבשאר בשרן, כצ"ל:
ג׳
אבל קדשים קלים שנתפגלו כו' אין מועלין כו'. רבינו פסק כרב גידל דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה כמוש"כ הלכה א' או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום כו' מועלין בכולן לעולם כו' ואינה מביאה לידי מעילה כמו בקק"ל, וטעמו כדברי הכס"מ משום דשנויי דחיקי דלא זרק דלא משמע כן ועוד לדידן דקיי"ל היתר אכילה שנינו ע"כ משנתינו דשחטן חוץ לזמנו על כרחין לאחר זריקה ותנא דמועלין בהן לעולם הרי דאינה מוציאה מידי מעילה כרב גידל, וכן הוכיחו בתוספות בסוגין. ובלא זה כולא תוספתא זבחים פרק ד' דמפרש היטב פלוגתא דר"א ורע"ק ביוצא אם מועיל זריקה להוציאו ממעילה, תני אחר זה בזרקו בפיגול כולהו בבי ביצא הדם אין הזריקה מועיל כלל ואין חייבין משום פיגול וביצא הבשר לר"א ה"ה כמו שהי' ואין חייבין משום פיגול, ולרע"ק מודה לענין מעילה כיון דנזרק בפגול דאין מועלין וה"ה כמו שהי' רק חייבין משום פיגול, ובנטמא הבשר ר' אליעזר מודה וכן בנטמא הדם דהציץ מרצה על הדם לכו"ע ואפ"ה ה"ה כמו שהי' לענין מעילה משום דזריקת פיגול אינה מביאה ומוציאה במעילה וזה כרב גידל, וכן מפורש בתוספתא מנחות פ"ד כולהו בבי לגבי קומץ ושיריים ביצא ובנטמאו ואמר בנטמא קומץ וזרקו חוץ לזמנו ג"כ דמועלין בשיריים משום דפגול אינה מוציא ממעילה, והמפרש שיבש לחנם דכן מוכח בזבחים דהגירסא שלפנינו אמיתת כרב גידל. אם כן התוספתא מבארת דבזמן שהן פסולין אין חייבין עליהן משום נותר וטמא וכן בפגול אינו חייב משום נותר וטמא וכן ליכא מעילה בפגול וכ"ז מבואר היטב בתוספתא: אמנם לולא דברי רבינו היה נראה לי לפרש ביצא מקצתו היינו שיצא מקצת זבח, הבשר לבד כל הבשר בלא האימורין כיון דהזריקה פעלה להקטיר האימורין שהדם מתיר אימורים לגבוה היא פועלת ג"כ בבשר להוציאם ממעילה, והדמיון לשתי חטאות שדמה פוטר חברתה דחקתו לרבינו לפרש דיצא מקצת בשר והנשאר בפנים מוציאה ממעילה וכן היא מוציאה היוצא, וזה לבד אינו כדאי להוציא תוספתא ומשנתינו מפשטא דיצא הבשר היינו כל הבשר ולכן אמר יצא מקצתו, אבל יצא כולו פירוש גם האימורים, ואמר ר' יוחנן דלא נפרש הך יצא הבשר כמו דתניא תמן ריש פרקא נטמא הבשר או שנפסל או שיצא כו' ר"י אמר לא יזרוק הדם, וזה ע"כ היכי דגם האימורים יצאו, כן נפרש כאן קמ"ל דלא רק טעמו דרע"ק משום דמועיל לאימורים להקטירן למזבח, ולפ"ז א"ש מה דבמנחות יצאו שיריה כולן, משום כיון דאיכא אכילת מזבח בקומץ הוי כיצא בשר בלא אימורים בזבחים, ופוק חזי שיטת רבינו במנחות פסק דנשרפו שיריה אם הקטיר הקומץ הורצה ואמאי שניא דא מזבחים דלא הורצה, וצ"ל משום דבמנחות איכא אכילת מזבח בקומץ משא"כ בזבחים דליכא רק זריקת דם ודוק היטב:
ט׳
יצאו השירים או נטמאו כו' אין מועלין בהן כו'. עיין מהרי"ק בכס"מ, והנה פשטות דברי רבינו לא משמע דמיירי במקצת השיריים, לכן יתכן לומר דמיירי ביצא כולו והעתיק רבינו לשון תוספתא במנחות פ"ד יעו"ש, וטעמא דכבר נתעוררו בתוס' מנחות (דף י"ב) דבעי בחסרו השיריים דהו"ל לומר כיון דאסורים באכילה הוי כיצא כולו יעו"ש, ועל כרחין דסברת רבינו כמו שפירשתי בחידושי לגמרא דשאני זבחים דמבורר כל חלק בפני עצמו דם וחלב לגבוה ובשר לאדם א"כ אם יצא הבשר בכללה ולא מועיל להתירה באכילה ניתק יחס הבשר מלהיות בהיתר זריקת דם ולא פעלה בהבשר הזריקה כלל, אבל קומץ המבורר מהשיריים שכל חד היה ראוי להיות קומץ רק שהוא נברר מהם לגבוה אף אם יצאו כל השיריים אם הקטיר הקומץ הרי נתקיים בכולם אכילת מזבח במקצת וחלה ההקטרה לגבי עצמה המבוררת מן החלקים הנשארים, והואיל דחל על הקומץ מתייחס ההקטרה אל השיריים והוי כמו שיצא מקצתה ודוק: אך לפ"ז צ"ב מה שכתב רבינו לעיל בנפסלו השיריים, ונראה לנו דהגמרא בעי בחסרו השיריים במקצת והוי פסול הגוף וגרע מפסול יוצא וכן אמר הגמ' שם (דף ט') חסרון כבע"מ דמי יעו"ש ולפ"ז נראה דאיכא עוד פסול אחר דגופיה דכבעל מום הוא היינו שנתחמצו השיריים, דשיריים שנתחמצו אסורים באכילה אפילו לאחר הקטרה שנאמר לא תאפה חמץ חלקם ונפסלו באכילה יעוין ריש פרק כל המנחות וזה הוי פסול הגוף והגמרא מדמה לענין מחמץ אחר מחמץ למטיל מום בבע"מ דהוי פסולא דגופא ולמ"ד היסח הדעת פסול הגוף הוי אמר בפרק כל שעה דגרע מיוצא, ולא הורצה אם זרק וע"ז כוון רבינו לעיל ואם נפסלו השיריים ונכון מאוד, וכל ההלכה כן בשיריים כן בקומץ שיצא והקטירו דמועלין בשיריים כן בנטמא דאין מועלין הוא תוספתא ערוכה באורך פ"ד דמנחות יעו"ש היטב, רק רבינו כייל נטמא כיצא משום דפסק בהלכות ביאת מקדש דאין ציץ מרצה על אכילות והתוספתא אזלא לר' אליעזר ודו"ק בכ"ז:
י״א
הנה על אימורים קדשים קלים מפרש רבינו שהעלן על גבי המזבח קודם זריקה דקלטן המזבח ובכ"ז כיון דהוא קודם זריקה לית בהו מעילה וזה בגמ' זבחים (דף פ"ה) והובא לעיל פ"ב, אבל דא סתום בבשר קק"ד שנטמא אמאי לא מעל כמו שהקשו בתוס' וכן מוכח מדלעיל ה"א דמועלין יעו"ש:
י״ב
ויש לאדם להתנדב כו'. השמיט רבינו גבי מעשר משום דולד מעשר אינו קרב לגבי מזבח רק נאכל במומו לבעלים ודאי דהבעלים יחוש לממונו, אבל ולדות קדשים דקרבין למזבח אמר ויש לאדם להתנדב, ומפירוש המשנה לרבינו הויא משמע דהחשש הוא רק משום יניקה דהויא כמו עבודה בקדשים ולכן אסור עיי"ש, ועיין בתוספתא הקדיש הפרה והכרשינין ואת העמיר אין אומרין תאכל פרה זו כו' אבל אחרים מתנדבין לה:
י״ג
כגון שאמר כו'. נ"ב דבכי זה לא נתקדש גופה כמפורש שבועות (דף י"א), ובשלמי צבור שהפריש יחיד למוסרן לציבור דאיכא מעילה בהו, ופשוט:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות מעילה ג׳, מתוך הלכות מעילה שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
