ד׳
אבל בחו"ל פטור. נ"ב בזה ביארתי בהלכות שכנים פ"ד יעו"ש:
רמב״ם - הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק י׳
ספר זרעים · 21 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק י׳
הלכה א׳
כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בְּעָרְלָה יֵשׁ לוֹ רְבָעִי. וְכָל שֶׁפָּטוּר מִן הָעָרְלָה אֵינוֹ חַיָּב בִּרְבָעִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים" וְגוֹ' וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת:
הלכה ב׳
הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל וְדַעְתּוֹ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה סְיָג לַגִּנָּה. אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְקוֹרוֹת לֹא לְפֵרוֹת. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נְטָעוֹ לִסְיָג וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְמַאֲכָל וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג. כֵּיוָן שֶׁעֵרֵב בּוֹ מַחְשֶׁבֶת חִיּוּב חַיָּב. נְטָעוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִסְיָג וּמִכָּאן וְאֵילָךְ לְמַאֲכָל אֵין לוֹ רְבָעִי. שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ עָרְלָה אֵין לוֹ רְבָעִי:
הלכה ג׳
נָטַע אִילָן וְחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל וְהָעֶלְיוֹן לִסְיָג. זֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל חַיָּב בָּעָרְלָה. וְזֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג אוֹ לְעֵצִים פָּטוּר. שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל נוֹטֵעַ. וְהַצָּלָף חַיָּב בְּעָרְלָה הָאֶבְיוֹנוֹת בִּלְבַד אֲבָל הַקַּפְרִיסִין מֻתָּרוֹת:
הלכה ד׳
הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ חַיָּב בְּעָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "וּנְטַעְתֶּם" אֲפִלּוּ לָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר:
הלכה ה׳
הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּסְפִינָה. וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְעַכּוּ"ם שֶׁנָּטַע בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְעַצְמוֹ. וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע. חַיָּבִין בָּעָרְלָה וּבִרְבָעִי:
הלכה ו׳
הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּמְקוֹם טְרָשִׁים פָּטוּר. אֲפִלּוּ הַנּוֹטֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יִשּׁוּב פָּטוּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּל שֶׁמְּטַפֵּל בְּפֵרוֹתָיו עַד שֶׁמְּבִיאָן לַיִּשּׁוּב. אֲבָל אִם הָיָה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּלוֹ חַיָּב בְּעָרְלָה:
הלכה ז׳
הַנּוֹטֵעַ לְמִצְוָה כְּגוֹן שֶׁנָּטַע אֶתְרוֹג לְלוּלָב אוֹ זַיִת לַמְּנוֹרָה חַיָּב בָּעָרְלָה. הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ חַיָּב בְּעָרְלָה:
הלכה ח׳
הַנּוֹטֵעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב חַיָּב בְּעָרְלָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּאֶרֶץ לִזְרָעִים הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ לְאִילָנוֹת:
הלכה ט׳
אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת חַיָּב בְּעָרְלָה. זֶה שֶׁנְּטָעוֹ עַכּוּ"ם עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ פָּטוּר. אֲבָל מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ אַף מַה שֶּׁנָּטְעוּ עַכּוּ"ם חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם". מִשְּׁעַת בִּיאָה:
הלכה י׳
עַכּוּ"ם שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק חַיָּב בְּעָרְלָה. וְיֵשׁ לָעַכּוּ"ם נֶטַע רְבָעִי. שֶׁאִם בָּא לִנְהֹג בְּמִצְוָה זוֹ הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ כְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
הלכה י״א
אֶחָד הַנּוֹטֵעַ גַּרְעִינָה אוֹ יִחוּר מִן הָאִילָן אוֹ שֶׁעָקַר אֶת כָּל הָאִילָן מִמְּקוֹמוֹ וּנְטָעוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעָרְלָה. וּמוֹנֶה מִשְּׁעַת נְטִיעָתוֹ. זִעְזְעוֹ וְלֹא עֲקָרוֹ וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו בֶּעָפָר. אִם יָכוֹל לִחְיוֹת אִלּוּ לֹא מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁעָקַר וְנָטַע וְחַיָּב:
הלכה י״ב
וְכֵן אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ שֹׁרֶשׁ אֶחָד. אֲפִלּוּ כְּמַחַט שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הָרוֹקְמִין אֶת הַשָּׁנִי וְהֶחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ וְנָטַע פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִחְיוֹת. נֶעֱקַר כֻּלּוֹ וְנֶעֶקְרָה הַסֶּלַע שֶׁשָּׁרָשָׁיו בָּהּ עִמּוֹ וְחָזַר וּנְטָעוֹ כְּמַה שֶּׁהוּא בְּכָל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת שָׁרָשָׁיו. אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה אִלּוּ לֹא נָטַע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נֶעֱקַר. וְאִם לָאו חַיָּב:
הלכה י״ג
אִילָן שֶׁקִּצְּצוֹ מֵעִם הָאָרֶץ וְהֶחְלִיף חַיָּב בְּעָרְלָה וּמוֹנִין לוֹ מִשְּׁעַת קְצִיצָה:
הלכה י״ד
אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב חַיָּב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁחָתַךְ בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן וְהִבְרִיכוֹ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר. אֲבָל אִם מָתַח בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן הַזָּקֵן וְהִבְרִיךְ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר וְעִקַּר הַבַּד מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
הלכה ט״ו
גָּדַל זֶה הַיֶּלֶד שֶׁהִבְרִיךְ וְעָשָׂה פֵּרוֹת. וְאַחַר כָּךְ פָּסַק עִקָּרוֹ שֶׁהוּא מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן. מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק. וְאוֹתָן הַפֵּרוֹת מֻתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלוּ בְּהֶתֵּר. וְאִם הִנִּיחָן אַחַר שֶׁנִּפְסַק הָעִקָּר עַד שֶׁהוֹסִיפוּ בְּמָאתַיִם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין:
הלכה ט״ז
יַלְדָּה שֶׁסִּבְּכָה בִּזְקֵנָה וְהָיוּ פֵּרוֹת בַּיַּלְדָּה אֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ מָאתַיִם הֲרֵי אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁל יַלְדָּה אֲסוּרִין. שֶׁאֵין גִּדּוּלֵי הֶתֵּר מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר הָאָסוּר:
הלכה י״ז
אִילָן שֶׁהִבְרִיךְ מִמֶּנּוּ בַּד בָּאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַר הָאִילָן כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא חַי מִן הַבַּד שֶׁהִבְרִיךְ בָּאָרֶץ נַעֲשָׂה אוֹתוֹ אִילָן כְּאִלּוּ עַתָּה נִטַּע וְחַיָּב בְּעָרְלָה. וּמוֹנֶה לָאִילָן וּלְמַה שֶּׁצָּמַח מִן הַהַבְרָכָה מִשָּׁעָה שֶׁנֶּעֱקַר:
הלכה י״ח
הֲרֵי שֶׁהִבְרִיךְ בַּד בָּאָרֶץ וְצָמַח. וְהִבְרִיךְ בַּד אֶחָד מִמַּה שֶּׁצָּמַח בָּאָרֶץ וְצָמַח. וְחָזַר וְהִבְרִיךְ מִן הַשְּׁלִישִׁי אֲפִלּוּ הֵן [מֵאָה] מְעֹרִין זֶה בָּזֶה הוֹאִיל וְלֹא נִפְסְקוּ מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַכּל מֻתָּר. וְאִם נִפְסַק עִקָּר הָרִאשׁוֹן מוֹנֶה לַכּל מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק:
הלכה י״ט
אִילָן הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּזַע פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. מִן הַשָּׁרָשִׁים חַיָּב. יַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח חַיֶּבֶת בְּעָרְלָה כָּל שְׁנוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּנְטִיעָה בַּת שְׁנָתָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּנְטִיעָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אֲבָל אִם הָיָה הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל וּמוֹנִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת:
הלכה כ׳
נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. וּפֵרוֹת עָרְלָה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. וְאִם עָבַר וְנָטַע אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה הֲרֵי הַצּוֹמֵחַ מֻתָּר כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת:
הלכה כ״א
וְכֵן אֵין מַרְכִּיבִין כַּפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה בִּדְקָלִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּפְרִי. עָבַר וְהִרְכִּיב מֻתָּר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גּוֹרְמִין אֶחָד אָסוּר וְאֶחָד מֻתָּר הֲרֵי זֶה הַנִּגְרָם מִשְּׁנֵיהֶם מֻתָּר. לְפִיכָךְ הַצּוֹמֵחַ מִפֵּרוֹת עָרְלָה מֻתָּר שֶׁהֲרֵי גּוֹרֵם לִצְמֹחַ הַפְּרִי הָאָסוּר וְהָאָרֶץ הַמֻּתֶּרֶת:
אור שמח · הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י׳
ז׳
הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה. פירוש שאין ההקדש מוציא מן האילן איסור ערלה שקדם לו וכל הגידולים אסורים בערלה וכיו"ב תמצא לענין כסוי הדם ושילוח הקן בסוף הלכות שחיטה. וברם דברי הירושלמי בהלכה ג' ר' יסא בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש אר"ז לר"י בפירוש שמעתתנא מן ר"י או מן שיטתיה דאר"י ותני כן הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור ולא דמיא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו אית לך גבי זקנה הואיל וראוי לחשוב ולחייבו בתמיה. והנה שטחיות הירושלמי מורה דא"ל דמכללא ידע דשרשים אין בהן ממש וזה לאו ראיה ואם כן מאין ידע זה. והפ"מ פירש דלמד דיש בהן ממש מדנטע ואח"כ הקדישו חייב ומלבד דז"א דכולו חיוב אף לשון הירושלמי אינו מורה כן. אולם האמת דחסר עוד בבא בירושלמי והוא בתוספתא לפנינו, הקדישו ואח"כ נטעו ופדאו חייב ומונה משעת נטיעתו [כן הגיה הגר"א] ולזה קאמר דאע"ג דשרשים שקודם הפדייה הן פטור בכ"ז כי פדאו חייב אלמא דשרשין אין בהן ממש, אולם לא דמי דהקדש ראוי היה לפדותו ולחייבו מה שאין כן בשרשים של זקנה שהוא פטור לעולם בכה"ג היוצא מן השרשים פטור וכן אמר ר"ז לעיל בהלכה א' עיי"ש, וכיו"ב אמר בבלי סוטה (דף מ"ג) סברא כזו יעו"ש ודוק:
י״ט
בכס"מ ורבינו גירסא אחרת היה לו: נ"ב וכן הוא במס' ב"מ בסוף בדרבי יהודה ות"ק הוא ר"מ כגירסת רבינו המוכרחת יעו"ש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי י׳, מתוך הלכות מעשר שני ונטע רבעי שבספר זרעים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל