ו׳
ואם התודה בכל מקום יצא. נ"ב והוי כמו גלוח נזיר דאם גילח במדינה יצא:
רמב״ם - הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק י״א
ספר זרעים · 17 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות מעשר שני ונטע רבעי · פרק י״א
הלכה א׳
מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת לִפְני ה' אַחַר שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבְּזֶרַע הָאָרֶץ וְזֶהוּ הַנִּקְרָא וִדּוּי מַעֲשֵׂר:
הלכה ב׳
וְאֵין מִתְוַדִּין וִדּוּי זֶה אֶלָּא אַחַר הַשָּׁנָה שֶׁמַּפְרִישִׁין בָּהּ מַעֲשַׂר עָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יב) "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (דברים כו יג) "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת":
הלכה ג׳
אֵימָתַי מִתְוַדִּין. בְּמִנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יב) "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר". בְּרֶגֶל שֶׁכָּל הַמַּעַשְׂרוֹת כָּלִים בּוֹ. וְאֵין הַפֶּסַח מַגִּיעַ מִשָּׁנָה רְבִיעִית אֶלָּא כָּל פֵּרוֹת שְׁלִישִׁית נִתְעַשְּׂרוּ בֵּין פֵּרוֹת הָאִילָן בֵּין פֵּרוֹת הָאָרֶץ:
הלכה ד׳
אֵין מִתְוַדִּין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר. וּבֵין בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת חַיָּב לְבַעֵר וּלְהִתְוַדּוֹת:
הלכה ה׳
וִדּוּי זֶה נֶאֱמַר בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמְרוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם רָצוּ רַבִּים לְהִתְוַדּוֹת כְּאֶחָד מִתְוַדִּין:
הלכה ו׳
וּמִצְוָתוֹ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "לִפְנֵי ה'". וְאִם הִתְוַדָּה בְּכָל מָקוֹם יָצָא:
הלכה ז׳
אֵינוֹ מִתְוַדֶּה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בַּוִּדּוּי (דברים כו יג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת". וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיָה הַבִּעוּר וּלְמָחָר מִתְוַדִּין:
הלכה ח׳
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אִם נִשְׁאָר אֶצְלוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נוֹתְנוֹ לְלֵוִי. מַעֲשַׂר עָנִי נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים. נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי אוֹ נֶטַע רְבָעִי אוֹ מְעוֹת פְּדִיָּתָן הֲרֵי זֶה מְבַעֲרָן וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם אוֹ שׂוֹרֵף. נִשְׁאָר אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרוֹ. נִשְׁאָר אֶצְלוֹ בִּכּוּרִים הֲרֵי הֵן מִתְבַּעֲרִין בְּכָל מָקוֹם:
הלכה ט׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשּׂוֹרֵף וּמְבַעֵר כְּשֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל כֻּלָּן קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס יוֹם טוֹב. אֲבָל אִם נִשְׁאָר תַּבְשִׁיל שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ שֶׁהַתַּבְשִׁיל כִּמְבֹעָר. וְכֵן יַיִן וְתַבְלִין הֲרֵי הֵן כִּמְבֹעֲרִין:
הלכה י׳
פֵּרוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּשְׁעַת הַבִּעוּר אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ לְהִתְוַדּוֹת וְאֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרָן:
הלכה י״א
מִי שֶׁהָיוּ פֵּרוֹתָיו רְחוֹקִין מִמֶּנּוּ וְהִגִּיעַ יוֹם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה קוֹרֵא שֵׁם לַמַּתָּנוֹת וּמְזַכֶּה לָהֶן לְבַעְלֵיהֶן עַל גַּב קַרְקַע אוֹ לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן וּמִתְוַדֶּה לְמָחָר. שֶׁנְּתִינַת הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵינָהּ אֶלָּא מַתָּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִזּוּק. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹת לָהֶם הַמַּעֲשֵׂר בַּחֲלִיפִין מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְכִירָה. וְהַמַּעַשְׂרוֹת וְהַתְּרוּמוֹת וְהַמַּתָּנוֹת נֶאֱמַר בָּהֶן נְתִינָה לֹא מְכִירָה:
הלכה י״ב
וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת עַד שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת". הַקֹּדֶשׁ זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי הַקָּרוּי קֹדֶשׁ. מִן הַבַּיִת זוֹ חַלָּה שֶׁהִיא הַמַּתָּנָה שֶׁל כֹּהֲנִים בַּבַּיִת. נְתַתִּיו לַלֵּוִי זֶה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְגַם נְתַתִּיו מִכְּלָל שֶׁקְּדָמַתּוּ מַתָּנָה אַחֶרֶת וְהִיא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זֶה מַעֲשַׂר עָנִי וְלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי:
הלכה י״ג
וְצָרִיךְ לְהַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת עַל הַסֵּדֶר וְאַחַר כָּךְ יִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְרִאשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. נִשְׂרַף טִבְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְרִישׁ מַתָּנוֹת וְלֹא נְתָנָן לְבַעֲלֵיהֶן. וּבִזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַכֹּהֲנִים לֹא הָיוּ מִתְוַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי":
הלכה י״ד
מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד מִתְוַדֶּה. שֶׁעִקַּר הַוִּדּוּי בַּמַּעֲשֵׂר הוּא. וְכֵן אִם לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא בִּכּוּרִים בִּלְבַד מִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ". הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבִּכּוּרִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא תְּרוּמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינוֹ מִתְוַדֶּה שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה טְעוּנָה וִדּוּי אֶלָּא בִּכְלַל שְׁאָר הַמַּתָּנוֹת:
הלכה ט״ו
(דברים כו יג) "לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ" שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר. וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ. וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי שֶׁלֹּא שָׁכַח מִלְּבָרְכוֹ וּמִלְּהַזְכִּיר שְׁמוֹ עָלָיו. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ הָא אִם אֲכָלוֹ בַּאֲנִינוֹ אֵינוֹ מִתְוַדֶּה. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְּטֻמְאָה אֵינוֹ מִתְוַדֶּה. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין וְלֹא נְתָנוֹ לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי שֶׁהֱבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי שֶׁשָּׂמַח וְשִׂמֵּחַ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יא) "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב":
הלכה ט״ז
(דברים כו טו) "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" עַד (דברים כו טו) "כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" זוֹ בַּקָּשָׁה שֶׁיִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת:
הלכה י״ז
יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים. אֲבָל לֹא גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים כו טו) "וְאֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ". כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים מִתְוַדִּים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא
אור שמח · הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י״א
ז׳
ולמחר מתודין. נ"ב דביו"ט אינו קורא שם דאין מפרישין ביו"ט:
י״א
ומזכה להן לבעליהן ע"ג קרקע כו'. ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ד א"ר חנניה יעו"ש. והגירסא הנכונה צ"ל כן א"ר חנניה הדא אמרה שהיה צריך ר"ג לזכות [את רבי] יהושע בפירות המחוברין לקרקע אלו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואומר יזכה למעשר שבה כלום עשה עד [שיסיעם], ופירושו דהירושלמי סבר דמתורת חצר קנאו את המעשרות ולא משום אגב ועיין ב"מ (דף י"א) וקדושין (דף כ"ז), ולכך אמר שהי' ר"ג צריך לזכות את ר' יהושע באותן פירות שהן מונחין על הקרקע דאם זכה לו הני פירות שהן מונחין למעלה בתוך אוצרו אם כן פירות חולין מונחים למטה ומה מהני שהשכיר מקומן לר' יהושע הא הוי כאילו קופה של ר"ג נתונה לבית של ר' יהושע, כלום קני מתורת חצר [דהוי כליו של מוכר ברשות לוקח] עד שיסיעם שיקח אותם מן הקופה על קרקע הבית, כן הכא איך קני מתורת חצר כיון שמונחים בתוך פירות של ר"ג [ועיין ספרי נשא על קרא ואיש את קדשיו לו יהיו עיי"ש] ועל כרחין דפירות המונחים למטה על הארץ אותן זכה לר"י ב"ח, ובגירסתינו כתוב א"ר וסברו שהוא ר"ת אמר ר' וכן כתוב לפנינו עד שיסיים וכל זה אינו והאמת כמוש"כ:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
יצחק ירנן · הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י״א
י״ב
אע"פ שאין לקט וכו'. עיין להרב תוס' יו"ט במשנה י' פ"ה דמעשר שני וראיתי במכתב להחכם השלם זה רעי חיים שב"ע נר"ו דכתב שדברי רבינו הם מתוספתא הביאה רש"י ביומא דף ל"ו ע"א ועיין מה שהקשו עליו בתוס' ישנים שם, והשתא רש"י ס"ל כיון דבתוספתא לא תני מעשר עני ס"ל דמאי דתני במתני' דמעשר שני אעפ"י שאינן מעכבין וכו' דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה כי אין להם בקרא דבערתי הקדש תיבה בפני עצמה אלא אגב מעשר עני וזהו מ"ש בתוספתא שאין להם וידוי כלומר תיבה בפני עצמה והשתא זהו נמי דעת רבינו זה תורף דבריו. ואף אני אביא דממתני' גופא הכי משמע דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה דהא תני במתני' הלקט בלתי וא"ו דהו"ל למימר והלקט כדאמר בכולהו דאח"כ אלא ש"מ דלחלק יצא דבלקט שכחה ופאה דוקא אין מעכבין ודוק.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי י״א, מתוך הלכות מעשר שני ונטע רבעי שבספר זרעים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל