הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות מעשה הקרבנות · פרק י״א

ספר עבודה · 9 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מעשה הקרבנות · פרק י״א
הלכה א׳
כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר הָעוֹלָה בֵּין לִפְנִי זְרִיקַת דָּמָהּ בֵּין לְאַחַר זְרִיקַת דָּמָהּ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" וְגוֹ' (דברים יב יז) "וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לְאוֹכֵל בְּשַׂר הָעוֹלָה:
הלכה ב׳
וְחֶלְבָּהּ וּבְשָׂרָהּ וְסָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ וְיַיִן שֶׁל נְסָכֶיהָ חֲמִשְּׁתָן מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת:
הלכה ג׳
וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִכָּל הָאֵימוּרִין בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה. שֶׁהָאֵימוּרִין כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ כְּכָל הָעוֹלָה וַהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים (ויקרא ו טז) "כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" כָּל שֶׁהוּא כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ אֲכִילָתוֹ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה וְלוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת. וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כג) "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ו כג) "לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף":
הלכה ד׳
כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַקָּדָשִׁים אֲפִלּוּ קָדָשִׁים קַלִּים קֹדֶם זְרִיקַת דָּמָם לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יב יז) "וְנִדְבֹתֶיךָ". כְּלוֹמַר לֹא תוּכַל לֶאֱכל נִדְבוֹתֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ קֹדֶם שֶׁזּוֹרְקִין דָּמָן בְּשַׁעֲרֵי הַמָּקוֹם. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לְאוֹכֵל תּוֹדָה אוֹ שְׁלָמִים קדֶם זְרִיקַת דָּמִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים בֵּין קַלִּים בֵּין חֲמוּרִים. וְשִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבְּתוֹדָה שֶׁהֵם הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר וְהַסּלֶת וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן וְהַלֶּחֶם כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת:
הלכה ה׳
כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לְאוֹכֵל מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת חוּץ לָעֲזָרָה. וְהוּא הַדִּין לְאוֹכֵל קָדָשִׁים קַלִּים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא לוֹקֶה. שֶׁחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם לְקָדָשִׁים קַלִּים כְּחוֹמַת הָעֲזָרָה לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאֶחָד בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אוֹ שְׁיָרֵי מְנָחוֹת:
הלכה ו׳
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם נִפְסַל וְנֶאֱסַר לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר לִמְקוֹמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ וְהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ כְּזַיִת לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ". כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִיצָתוֹ נַעֲשָׂה כִּטְרֵפָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת:
הלכה ז׳
נִכְנַס בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים לַהֵיכָל הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:
הלכה ח׳
זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בָּעֲזָרָה אַחַר זְרִיקַת דָּמִים לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט לג) "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם" וְגוֹ' (שמות כט לג) "וְזָר לֹא יֹאכַל" וְגוֹ'. בְּמָקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן אוֹכֵל וּבְעֵת שֶׁרָאוּי לֶאֱכל אִם אֲכָלוֹ שָׁם הַזָּר לוֹקֶה. אֲבָל אִם אָכַל הַזָּר בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בַּחוּץ לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל בַּחוּץ לֹא מִשּׁוּם זָר שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ. שֶׁהֲרֵי אֵינָם רְאוּיִין שָׁם לַכֹּהֲנִים. וְכֵן אִם אֲכָלָן בָּעֲזָרָה קֹדֶם זְרִיקָה לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל קֹדֶם זְרִיקָה בִּלְבַד לֹא מִשּׁוּם זָרוּת:
הלכה ט׳
זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מֵחַטַּאת הָעוֹף לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם זָר שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה. שֶׁכָּל מְלִיקָה נְבֵלָה הִיא וּכְשֶׁהֻתְּרָה לַכֹּהֲנִים הֻתְּרָה לֹא לְזָרִים. וַהֲרֵי הֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מעשי למלך · הלכות מעשה הקרבנות פרק י״א

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות מעשה הקרבנות פרק י״א

א׳
אזהרת רלג שלא לאכול כזית מבשר העולה והאוכלה בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך וגו' דהאי קרא יתירא הוא דהני כולהו כתיבי בקרא לעיל מיניה והבאתם שמה וגו' ליכתוב בתריה לא תוכל לאוכלם מיהדר מפרש בהו רחמנא למה לי אלא ליחודי לאוי לכל חד וחד ולאו שבכללות לא הוי כיון דאכילה קאי אכל חד וחד ונדריך אשר תדור זו עולה הבאה בנדר ואם למי שאוכלן חוץ לחומה בא הכתוב קל וחומר ממעשר אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקה והוא זר קל וחומר מבכור ואם חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם דכתיב בהו בחצר אהל מועד הא לא בא הכתוב אלא לכהן האוכל בשר עולה אפילו אחר זריקת דמים אפילו בפנים שהוא לוקה ואזהרת עשה נמי איכא כדכתיב כליל היא ולא לאכילה. וחלבה ובשרה וסלתה ושמנה ויין של נסכיה כולן מצטרפין לכזית משום דעולה כליל מה שאין כן בשאר הזבחים דבשאר זבחים כתיב ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם וא' אכילת מזבח משום הכי אין מצטרפין אבל עולה דלית בה אכילת אדם אלא הכל הוא אכילת מזבח מצטרפי. וכן האוכל כזית מכל האימורין לפני זריקה או לאחר הזריקה כהן או ישראל לוקה שהאימורין כליל למזבח כעולה ונאמר במנחת כהנים כליל תהיה לא תאכל ולגופיה לא איצטריך דהא כתיב לעיל מיניה כליל תקטר וכל מנחת כהן וגו' אלא ליתן לא תעשה על אכילתו לכל מה שהוא בכליל ולוקה עליו בכזית: אזהרת רלד שלא לאכול כזית מבשר החטאות הפנימיות והן הנשרפות דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל וגו' ולוקה:
ד׳
אזהרת רלה שלא לאכול בשר הקדשים אפילו קדשים קלים קודם זריקת דמים דכתיב בהאי דלא תוכל לאכול וגו' ונדבותיך וכולהו יתירא דהא כתיבי בקרא דלעיל כדאמ' ולמאי איצטריך לומר לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך קודם שזורקין דמן מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאכול תודה ושלמים קודם זריקת דמים דאי לחוץ לחומה קל וחומר ממעשר הוא אלא בפנים כדכתיב בשעריך ומשום דלא נזרק דמן כדאמרינן והוא הדין לשאר קדשים בין קלים בין חמורים דכיון דזריקה מעכבת בהו אסירי קודם זריקה מהאי לאו כדא' וששה דברים שבתודה שהם חמשה דאמרן בעולה ולחם שבה מצטרפי לכזית לפגול ונותר וטמא וסלת דאיכא בתודה ילפינן לה מאו זבח:
ה׳
אזהרת רלו שלא לאכול כהן כזית מבשר חטאות ואשמות והם קדשים חוץ לעזרה דבהאי קרא יתירא דלא תוכל וגו' בקרך וצאנך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאכול מבשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה דאי חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ואי לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים ואי לאחר זריקה ולזר קל וחומר מבכור הא לא בא הכתוב אלא לכהן האוכלן אפילו אחר זריקה חוץ לקלעים דהיינו חוץ לעזרה והוא הדין לאוכל קדשים קלים חוץ לירושלם שהוא לוקה דחומת ירושלם לקלים כחומת העזרה לחמורים דאינו יכול לאכול קדשים קלים חוץ לחומת ירושלם כדילפינן לעיל ואחד חטאות ואשמות או שיירי מנחות דכולהו אכילתן בתוך העזרה. ואם יצאו קדשי קדשים חוץ לחומת העזרה או קדשים קלים חוץ מחומת ירושלם נפסלו ונאסרו לעולם אף על פי שחזרו למקומן דכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נעשה כטרפה דהאי בשדה יתירא הוא לומר דכיון שהוא כשדה שאין לו מחיצות נאסר כדאמר' ולוקה דהוי בכלל האי לאו דאיסור טרפה. נכנס בשר קדשים קלים להיכל הרי זה כשר דהא ילפינן לעיל דאפילו נאכל בהיכל יצאו כדכתיב בקדש הקדשים תאכלנו דהיכל במשמע כל שכן אם נכנסו וחזרו והוציאום ואכלום בעזרה:
ח׳
אזהרת רלז שלא יאכל זר מקדשי הקדשים בעזרה אחר זריקת דמים ואם אכל לוקה דכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם דהיינו אהרן ובניו וזר לא יאכל כי קדש הם דמשמע דבמקום שהכהן אוכל דהיינו בעזרה ובזמן שאוכל דהיינו אחר זריקת דמים אם אכלו שם הזר לוקה ובמלואים כתיב כי האי קרא ואפילו הכי לימד לדורות לכל הקרבנות כיון דכתיב כי קדש הם משמע דכל שהו קדש לכהנים אסירי לזר ואם אכל הזר מחוץ לעזרה לוקה משום אוכל בחוץ ככהן לא משום זר שאכל קדש כיון שאינם ראויים לכהנים שם וכן אם אכלן בעזרה קודם זריקה לוקה משום אוכל קודם זריקה דבין כהנים בין בעלים בשלמים מוזהרים בכך כדאמר' לעיל וכיון דאין קדשי קדשים אלו ראויים לכהן השתא דלא נזרק דמן אין בהם משום זרות אלא משום אוכל קודם זריקה כדאמ'. וזר שאכל כזית מחטאת העוף לוקה משום האי לאו דזר שאכל את הקדש ומשום אוכל נבלה דכל מליקה נבלה היא ולא הותרה אלא לכהנים בחטאת העוף לא לזרים וחיילי איסור נבלה אאיסור זרות תרויהו בהדי הדדי דבשעה שנמלקה אכתי לא חייל עלה איסור נבלה עד אחר הזריקה דנפקא מאיסור מעילה דלא חייל עליה דחמיר מיניה וכשנזרק דמה חיילי תרוייהו בהדי הדדי איסור נבלה ואיסור זרות כדאמ':
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות מעשה הקרבנות פרק י״א

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות מעשה הקרבנות פרק י״א

ג׳
בין כהן בין ישראל לוקה. בעיא דאיפשיטא בפ"ז דמנחות (דף ע"ד) ודוק. ועל מ"ש רבינו וכן האוכל כזית בשר מבשר חטאות כתב מרן זה בכלל מה שנתבאר בסמוך כו'. ומפסוק זה אינו נלמד אלא כל מה שהוא כליל למזבח אבל חטאות הנשרפות שאין בהם חלק למזבח איצטריך קרא אחרינא לאסור אכילתן וכמ"ש רבינו והכי איתא בהדיא בת"כ יע"ש:
ד׳
כל האוכל כזית מבשר הקדשים כו'. לא כתב רבינו דין שיירי המנחות אם אכל קודם קמיצה אם לוקה. ובסעיף שאחר זה בדין האוכל חוץ למקומו כתב או שיירי מנחות משמע שאין מלקות במנחות באוכל קודם קמיצה ומ"מ איסורא איכא אפילו קודם הקטרה וכמ"ש רבינו בפי"ג מהלכות אלו ומאימתי יותרו השיריים באכילה משיצית האור ברוב הקומץ וכן גבי קרבנות אע"ג דאוכל קודם זריקה אינו לוקה מ"מ איסורא איכא לאכלם קודם הקטרה וכדאמרינן בפרק תמיד נשחט (דף נ"ט) יכול יהיו הכהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין ת"ל כו'. ונראה דה"ה בחטאות ואשמות וכן הבעלים אינם אוכלין בשר השלמים קודם הקטרה וכמ"ש רבינו בפי"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ז' והאימורין מתירים את הבשר לאדם. ומ"מ לא דמו הקטרת אימורין להקטרת הקומץ דבאימורין אף שאסור לאכול קודם הקטרה אם נאבדו האימורין הותר הבשר אבל במנחות אם נאבד הקומץ נאסר באכילה משום דהקטרת הקומץ עומד במקום זריקת דם ולפיכך אם חשב בהקטרת הקומץ מחשבת פגול נתפגל וכמ"ש רבינו בפי"ג מהל' פסולי המוקדשין הלכה ו' ואילו גבי קרבן אין מחשבה פוסלת לאחר זריקה וכמבואר שם. וכן נמי נפקא מינה להא דקי"ל דאין חייבין משום פגול עד שיקריבו כל מתיריו דקרבן כיון שנזרק הדם הוקבע לפיגול אבל במנחות לא הוקבעו לפיגול עד לאחר הקטרת הקומץ. ואע"ג דגבי קרבן נמי אסור לאכול קודם הקטרה מ"מ כיון שאם אבדו האימורין הותר הבשר משעת זריקת הדם קרינן ביה הוקבע לפיגול. ונראה דמשיצית האור ברוב האימורים הותר הבשר באכילה דומיא דשיירי מנחות וכן נראה מדברי התוס' בפרק הקומץ רבה (דף כ"ו) ד"ה קומץ דמדמינן להו להדדי יע"ש. שוב ראיתי לרבינו שכתב בספ"ד מה' מחוסרי כפרה שהאוכל מלוג השמן קודם שיתן מתן שבע ומתן בהונות לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה וכ"כ התוס' בפי"ג דזבחים (דף ק"י) ד"ה קומץ יע"ש: כתב רשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין (דף ק"כ) אההיא דאמרי' ביש שאלה בהקדש שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת ואח"כ הלך אצל חכם להתיר לו הקדשו ומצא לו פתח של חרטה ועקר את ההקדש מעיקרו ועבדיה כהקדש טעות איגלאי מלתא למפרע דלא הוה הקדש מעולם ופטור מכרת ע"כ. ואני מסתפק בשוחט בפנים ואכל קודם זריקה דלוקה אי מהני ליה שאלה לפוטרו ממלקות דדלמא דוקא שוחט בחוץ דהיא שחיטה שאינה ראויה מהני ליה שאלה אבל בשוחט בפנים לא. וראיתי להתוס' בפ"ג דכריתות (דף י"ג) ד"ה ארבע שכתבו השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתיה בשאלה. ומפשט דבריהם נראה דדוקא היכא דנשחט ונזרק דמם כהלכה לא מהני שאלה אבל קודם זריקה מהני שאלה. ועיין בתוס' פ"ק דסוטה (דף ו') ד"ה כי שהקשו למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין. ועיין בפ"ז דנדרים (דף ס"ד) דאמרינן בתרומה ביד כהן דלא מצי מתשיל עליה ואפשר דכל שהביאו לכהן וכ"ש אם נתקדש בכלי דחשיב כתרומה ביד כהן ולא מצי מתשיל עליה ועיין היטב במ"ש הרא"ש שם בשם ה"ר אלעזר ממיץ ועיין בחוות יאיר ס"ס ק"ל (א"ה עיין בס' מוצל מאש סי' י"ט):
ו׳
והאוכל ממנה כזית לוקה. עיין במ"ש התוספות פ"ג דיומא (דף ל"ו) ד"ה לאו ובפ"ג דמכות (דף ק"י) ד"ה ולילקי:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״א, מתוך הלכות מעשה הקרבנות שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות מעשה הקרבנותכל הרמב״ם