ג' מדות בכלי עץ כדתניא בתוספתא לרבי עקיבא פרק י"ג כלים ובת"כ מפיק לה מכלי עץ ולא כל כלי עץ יצאו סולם וקולם וכו' יכול שאני מוציא שלחן ודלבקי וכו' שמשמשין את האדם וכו' תלמוד לומר כל כלי ריבה את אלו ובפרק המוכר את הבית אמרינן שאני פשוטי כלי עץ דטומאתן דרבנן וכתבו בתוס' דהאי דרשא דת"כ אסמכתא בעלמא היא כמו כמה דרשות דת"כ וספרי דלא הוו אלא אסמכתא וכן נראה בפרק שתי הלחם כדאיתא התם וכן נראה נמי מדדרשינן לעיל מהאי קרא דכלי עץ דאיתקשו לשק דמיטלטל מלא וריקן וכו' וכן מה שהוא משמש לכלי אינו טמא מן התורה דלא הוו דומיא דכלים דכתיב בתורה שהן משמשין את האדם ואין משמשין כלים אחרים וכו' דשק משמש האדם לישב עליו או ללבוש או לכסות.
ב׳
מלבן המטה הרי הוא כאחד מאיבריה וכשהמטה טמאה מן התורה במדרס הזב מלבן נמי טמא וכדאמרינן בהלכות אלו. וחיפויי הכלים טהורים דכתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וכו' ודרשי' בת"כ בהם ולא בחיפויי'.
ה׳
המשמש את המתכת במפתח של עץ ושניו של מתכת טמא משום דמתכת פשוטיהן טמאים כדילפינן לעיל וכו' וכל דיני הפרק כלים פרק י"ד ט"ו י"ו י"ט ותוספת' ות"כ ופרק במה אשה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
משנה למלך · הלכות כלים פרק ד׳
א׳
כגון הסולם טהור וכו'. כתב הרמב"ן בתשובה סי' רט"ו דהיינו דוקא כשאין להם בית קיבול אלא ששליבותיו קבועות ע"ג ירכותיו אבל כשירכותיו נקובים לקבל ראשי השליבות הוא מקבל טומאה דבית קיבול העשוי למלאת שמיה קיבול. ועיין לעיל פ"ב דין ג'.ומ"ש רבינו וכל כלי עץ העשוי לתשמיש כו'. מדברי רבינו נראה דפשוטי כלי עץ המשמשין אדם וכלים אינם טמאים אלא מדרבנן. ואע"ג דבת"כ מרבה מרבויא דמכל כלי עץ שולחן וטבלא ודולבקי ס"ל דאסמכתא בעלמא היא וכ"כ התוס' בפרק בכל מערבין (דף ל"א) ד"ה בפשוטי ועיין בתוס' פרק שתי הלחם (דף צ"ו) ד"ה ולדברי ובפרק קמא דסוכה (דף ה') ד"ה מסגרתו ובפרק המוכר את הבית (דף ס"ו) ד"ה ושאני ובחדושי הרשב"א שם דמשמע שם דאיכא מאן דס"ל דפשוטי כלי עץ המשמשים אדם וכלים דמקבלים טומאה מן התורה ועיין בתשובת הרמב"ן סי' רט"ו (א"ה ועיין לעיל פ"ב מהלכות אלו דין א'). ומה שכתב ובית הנגר והמנעול כו' עיין במה שכתב הראב"ד לעיל פ"ב דין ה' ובמ"ש מרן שם:
ג׳
שהרי החקק שבו כו'. עיין לעיל פרק ב' דין ג':
ד׳
וכן כלי עץ או עצם כו'. אם לא היה לכלי בית קיבול וציפהו במתכת מקבל טומאה ע"י ציפוייו וכן מצינו במקצת מקומות שהכלי בטל לגבי ציפוי. ועיין לעיל פי"א מה' מטמאי משכב ומושב דין י"א ועיין לקמן ספ"ו ובפ"י דין י"א וי"ד ועיין בתי"ט ר"פ כ"ב דכלים. ומ"ש מרן וצריך לדחוק לשיטת רבינו כו' קשה דאמאי איצטריך ללישנא בתרא למימר רבנן לר"א קאמרי אימא דמתני' אתיא כפשטה שחכמים מטהרים מפני שהם מצופים ונראה שאם היה המזבח מקבל טומאה מצד עצמו יצדק לומר שהוא טהור מפני שהוא מצופה אבל כיון שהמזבח אינו מקבל טומאה מצד עצמו משום דעשוי לנחת הוא א"כ לא יצדק לישנא דמתניתין כלל דאמאי איצטריך לטעמא דמצופין ותירצו לדבריו דר"א קאמר והשתא פי' דמתני' כך הוא דרבנן אתמוהי קא מתמהי וכי מפני שמצופים יקבלו טומאה והלא אדרבה הציפוי דוחה את הטומאה והמקשה לישנא דמתניתין קשיתיה דקאמר וחכ"א מפני שהן מצופים ולפי פירוש זה ניחא מה שהקשו התוספות בסוף חגיגה יע"ש ודו"ק:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות כלים ד׳, מתוך הלכות כלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.