רמב״ם - הלכות כלים · פרק ה׳

ספר טהרה · 12 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות כלים · פרק ה׳
הלכה א׳
כָּל הַכֵּלִים אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּכְלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת עֵקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִים עַל גַּבֵּי הַסַּל. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת הַהוּצִין מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָן. הַכַּלְכָּלָה מִשֶּׁיַּחְסֹם פִּיהָ וְיִכְרֹת הַהוּצִים וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. בֵּית הַכּוֹסוֹת וְהַלָּגִינִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָם. הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים וְהַקְּלָתוֹת מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַהוּצִין הַיּוֹצְאִים. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסְּיוֹגִים הַגְּדוֹלִים מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוֹרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַנָּפָה וְהַכְּבָרָה וְכַף מֹאזְנַיִם מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוֹר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻפָּה מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. וְהָעֲרָק מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר גַּבֵּיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נִרְאוּ לְמַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ וְצוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְבֶגֶד שֶׁנֶּאֱרַג מִקְצָתוֹ. הַמַּחְצֶלֶת מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין וְזֶהוּ גְּמַר מְלָאכָה. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן. גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי בְּצוּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְתָאֲרוֹ בִּשְׂרַד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בִּמְחוֹגָה אוֹ לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ וַעֲדַיִן הוּא גּלֶם הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ שֶׁאֵין הַכְּלִי מִמֶּנּוּ חָשׁוּב כְּלִי עַד שֶׁיִּתְיַפֶּה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי אֶשְׁכְּרוֹעַ וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲרֻבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִים עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם צְבָעָן בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית לָהֶן צוּרַת כְּלִי. סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ טָמֵא וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו מִתְטַמֵּא. נִפְרָץ מֵרוּחַ אַחַת טָהוֹר. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו מִתְטַמֵּא. כְּלִי עֵץ שֶׁהַסַּלָּתִים מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסּלֶת מִתְטַמֵּא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת מִתְטַמְּאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת טְהוֹרָה שֶׁל גִּתּוֹת מִתְטַמְּאָה וְשֶׁל גֳּרָנוֹת טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה מְקַבֵּל טֻמְאָה וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ טָהוֹר:
הלכה ב׳
כָּל הַתְּלוֹיִין טְהוֹרִין חוּץ מִתְּלוֹיֵי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין וּתְלוֹי כְּבָרָהּ שֶׁל גֳּרָנוֹת וּתְלוֹי מַגַּל יָד וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְסַיְּעוֹ בִּשְׁעַת מְלָאכָה מִתְטַמֵּא לִתְלוֹת בּוֹ הַכְּלִי בִּלְבַד טָהוֹר:
הלכה ג׳
נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים מִתְטַמְּאִין. נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ טְהוֹרִין. הַבִּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאִירוּס מִתְטַמְּאִין:
הלכה ד׳
מְצוּדַת הַחֻלְדָּה מִתְטַמֵּא וְשֶׁל עַכְבָּרִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בֵּית קִבּוּל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי:
הלכה ה׳
קוֹצִין שֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּמוֹ כְּפִיפָה שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאִין. וְשֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּתַבְנִית מְנוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹצְרִין בָּהֶן הַחִטִּין טְהוֹרָה שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ:
הלכה ו׳
עָלִין שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת טָהוֹר. וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִין מִתְטַמְּאִין:
הלכה ז׳
חֹתֶל שֶׁל הוּצִין שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ מִתְטַמֵּא וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ יַתִּירֶנּוּ אוֹ שֶׁחָשַׁב לֶאֱכל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּלְזָרְקוֹ טָהוֹר. וְכֵן הַקֶּרֶן שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמַשְׁלִיכָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:
הלכה ח׳
הַשּׁוֹפָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חֲתָכוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן תַּשְׁמִישׁ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
הלכה ט׳
קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם קְבָעָהּ בַּדֹּפֶן שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים שִׁדָּה עַל צִדָּה הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה וּטְהוֹרָה:
הלכה י׳
הָאַקּוֹן וְהָרָטוֹב וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ טְהוֹרִין:
הלכה י״א
הַמַּדָּף וְהַפַּלְצוּר וּמְצוּדַת סְכָרִים מִתְטַמְּאִין שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם:
הלכה י״ב
הַסַּפְסָלִין שֶׁבַּפֻּנְדְּקָאוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם טְהוֹרִים. קָבְעוּ בָּהֶן רַגְלַיִם בְּמַסְמֵר מְקַבְּלִין טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנִּטָּל וְאֵין רַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָהוֹר. וְכָל שֶׁנִּטַּל וְרַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָמֵא. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

קרית ספר · הלכות כלים פרק ה׳

א׳
כל הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכדילפינן בת"כ וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים וגו' טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו דהיינו משיצטרפו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא אף תנור משתגמר מלאכתו וכו' ושאר כלים ילפינן מיני' וכל שיש עליו צורת כלי אם הוא מפשוטי כלי עץ טהור מדאורי' ואם יש לו בית קיבול טמא וכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים מדאוריתא כדילפינן לעיל. וכל תלוי שעשוי לסייע בשעת מלאכה אם היה הכלי בית קיבול אפילו הוא כלי עץ טמא מן התורה וכלי המשוררים טמאים מדרבנן כדפיר' הר"ש ז"ל במתניתין דכלים פרק ט"ו וכן ביטנון ונקטמון ואירוס מתטמאין מדרבנן וכן כל שאר הטמאים שבפרק זה נראה דהוי מדרבנן:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות כלים פרק ה׳

א׳
המטה והעריסה כו'. עיין בתוספות פ"ק דחולין (דף כ"ח) ד"ה להטיח דהך שיפה היינו להסיר הקסמים הגדולים וכו' וכן כתב הרא"ש אמתניתין יע"ש: ומ"ש והרי השלים חפירתו וכו'. נראה שכיון רבינו למאי דאמרינן בחולין (דף כ"ה) לא צריכא דחק קפיזא בקבא ודוק. ומה שכתב חוץ משל אשכרוע פירוש אשכרוע כתב רבינו בפ"ג דיומא שהוא שקורין בלשון עברי ברוש ותימא דיונתן תרגם בפסוק ברוש תדהר ותאשור ביניון מוכנין ואשכרועין וכאן במס' כלים פי' רבינו כדברי המתרגם יע"ש. ומ"ש מרן ונ"ל שרבינו סובר כו' לא ידעתי איך יתיישב לפי זה מאי דאמרינן א"ב כלי עצם הא אף ר"י מודה דגולמי כלי עצם טהורין ומאי נ"מ אי מר מדמה כלי עצם למתכת ומר מדמה לאשכרוע מאחר דלענין דינא לא פליגי ועיין ביש"ש סוף פ"ק דחולין:
ג׳
נבלי המשוררין כו'. הפירוש שכתב מרן הוא מדברי הרע"ב ולפי דבריו טומאת הנבלים היא מן התורה ככל כלי שיש לו בית קיבול. אך הר"ש שם כתב דטומאת הנבלים היא מדרבנן ועל של מקדש לא גזור כי היכי דלא גזור אמשקה בית מטבחייא. ונראה דמה שלא ייחס מרן פירוש זה דהר"ש לרבינו הוא משום דא"כ הי"ל לבאר דטומאת הנבלים היא מדרבנן ומדסתם נראה דטומאתם היא מן התורה משום דיש לו בית קבול וא"כ ע"כ לומר דנבלי בני לוי דהם טהורים משום דאינם עשויין לקבל ודו"ק:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות כלים ה׳, מתוך הלכות כלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל