על מנת שאני צדיק וכו' שמא הרהר תשובה בלבו. עיין בלח"מ שהקשה א"כ פסולי עדות מחמת עבירה שהיה בפניהם קידושין ניחוש שמא הרהרו בתשובה ולא הבנתי קושייתו חדא דהא לעניין עדות קי"ל אף שחזר בתשובה אינו כשר עד שיעידו עליו בבי"ד וצריך (להיות) [לומר] דגזירת המלך הוא ואפילו החזיר הגזילה בניסן כל עדות שראה עד שהעידו עליו בב"ד בתשרי פסול הוא ועיין בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ט ובסמ"ע וש"ך שם וא"כ אין ענינו לכאן ועוד דמה בכך דהרהרו בתשובה מ"מ בשביל זה אין הבי"ד מקבלין אותן לעדות ובערוה ילפינן דבר דבר דצריך להיות בפני עדים הראוים להעיד לפני בי"ד וזה פשוט ועיין תומים סי' ל"ד וסי' מ"ו ובמהרי"ק שורש פ"ה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
לחם משנה · הלכות אישות פרק ח׳
א׳
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בכוס וכו'. בגמרא (דף מ"ח:) אוקמוה לפלוגתא דרבנן ור"ש כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קידושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב דרבנן סברי קפידא. ורבינו לא ביאר זה ונראה לי טעמו משום דבגמרא מדמי לה להא פלוגתא דהתקבל לי גטי ממקום פלוני דרבי אליעזר מכשיר ורבנן פוסלים מטעמא דקפידא. וכן בקידושין כי האי גוונא וכיון שביאר לקמן גבי קידושין וגטין הך דינא דהוי קפידא ממילא נתבאר זה: או בת גודלת או אופה וכו'. בגמרא (דף מ"ט) איכא תרי לישני ללישנא קמא פי' מגודלת גדולה וראויה לשמשני ומשום הכי מתקיף מר בר רב אשי לרב אשי דאמר דמדלא פליג רבי שמעון גבי כהן ונמצא לוי משמע דמודה בשבח יוחסין ואתקיף ליה אלא הא דקתני על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו על מנת שאין לו ויש לו הכי נמי דלא פליג אלא פליג ברישא וה"ה בסיפא ה"נ פליג ברישא וה"ה בסיפא ותירצו התם אידי ואידי דשבח ממון הוא וכו' ולהך לישנא מגודלת ר"ל גדולה לשמשני כדכתיבנא. ולישנא בתרא אמרו מאי מגודלת גדלת דהיינו אשה חשובה דאמר לא ניחא לי וכו'. והר"ן בפירוש ההלכות כתב דרבינו נקט כלישנא קמא ומפרש מגודלת גדולה ולא כדפירש"י גדולה וראויה לשמשני אלא ר"ל מלשון גדילים שהיא עושה גדילים דהיינו שבח ממון כו'. ול"נ דהוי כלישנא בתרא דגמרא דהוי גדלת מלשון גדילים וללישנא בתרא פירש רבינו חננאל כן וכתבוהו התוס' דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. וכ"נ מדבריו בפירוש המשנה שכתב גדלת אומר בגמרא מאי גדלת ר"ל מקשטת הנשים דהיינו לישנא בתרא דאמרו גדלת דבלישנא קמא אמרו גדולה. וע"ק לפירוש הר"ן דבלישנא קמא אמר בגמרא גדולה ממש ואיך אפשר לומר מלשון גדילים אלא המחוור הוא כלישנא בתרא כדכתיבנא:
ד׳
על מנת שאני יודע לשנות וכו'. פסק כחזקיה דאמר הלכות ומפרש הלכות משנה וכן פירשו בהלכות:
ה׳
על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהרו תשובה בלבן. וא"ת המקדש בפסולי עדות אמאי אינה מקודשת ניחוש שמא הרהרו תשובה בלבן וי"ל דשאני הכא דכיון שהוא אומר לה ע"מ שאני צדיק אמרינן שמא הרהר בלבו תשובה כדי לקדשה משא"כ בעדים. ועוד דהכא אומר בפנינו ע"מ שאני צדיק וכיון שהוציאו בפנינו חיישינן דילמא הרהר בלבו וכן תירץ הרב מהר"ר מאיר מפדובה בתשובותיו:
נחלת הכלל · ToratEmet
צפנת פענח · הלכות אישות פרק ח׳
ד׳
האומר לאשה כו'. שאני יודע לקרות, וכאן לא כתב רבינו בדקדוק יפה משום דהיכא דהוא קורא בשביל עצמו לא להוציא את הרבים אז א"צ דקדוק עי' מש"כ הראב"ד ז"ל בפ' ב' מהל' ק"ש הל' ט' אבל בשצריך לקרות משום מצות קריאה אז צריך דיוק יפה, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהלכות תפלה פרק י"ב הלכה ו' ע"ש ובירושלמי פרק ב' דמגילה הלכה ה' ע"ש:
ו׳
המקדש את האשה כו'. עיין בירושלמי דאמר שם מקודשת אפילו בעדים ר"ל אף אם אמר זה בפני עדים כיון שלא התנה זה בפניה בגדר תנאי לא הוה תנאי, ועי' בהך דב"ק ד' ק"ג ע"א ואם אמר ע"מ כו' פשיטא לא צריכא כו' ורבינו ז"ל בפ"ב מהל' שלוחים לא הביא זה ומשמע דס"ל דכל כמה דלא התנה עמה ממש לא הוה תנאי וע' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פרק י"א הי"א ע"ש בדברי הכ"מ, ועיין ב"מ דף ס"ז ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה והלכתא ובדברי רבינו שם, ובתוס' ב"ב ד' מ"ט ע"א ע"ש:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
קובץ על היד החזקה · הלכות אישות פרק ח׳
א׳
ע"מ שאני עני ונמצא עשיר. וכ' הר"ן בכתובות פ' המדיר דאי מחלה אח"כ ואמר רואה אני אותו כאלו עשיר ה"נ דמקודשת ושוב סתר לה ע"ש וכ' שם בחי' אנשי שם דדעת הרא"ה כסברה הראשונה ודוקא בע"מ שאני עשיר וכיוצא בזה אבל בע"מ שאני כהן ונמצא לוי לא מהני מחילה דכיון שהתנה עליו כשנמצא לוי אין זה אותו האיש שנתקדשה לו ועיי' יבמות דף פ"ט ע"א בתוס' ד"ה אמרה קדושי טעות ודוק.
ה׳
ע"מ שאני צדיק וכו'. ובדבר שבממון יש מחלוקת ועי' בשלום ירושלים סוף מס' יומא.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות אישות פרק ח׳
א׳
כל שהטעה את האשה בקידושין ואפילו לשבח אינה מקודשת דאין תנאו אמת ואיכא קפידה בכל הני ואפילו בשבח יוחסין דמסאנה דרב מכרעה לא בעיה וכן היא שהטעתו ואפילו אמרה בלבי היה להתקדש לו אפילו הטעני וכן הוא שאמר שבלבו היה לקדשה אפילו הטעה אותה אינה מקודשת דדברים שבלב אינם דברים.
ג׳
על מנת שאני כך ונמצא כך וכך מקודשת שהרי נמצא כך ע"מ שאיני אלא כך ונמצא כך וכך אינה מקודשת. על מנת שאני יודע לקרות צריך שיקרא התורה ויתרגם אנקלוס וכן השאר משמעותם כפי מה שאמרו ז"ל ואם היה כך מקודשת ואם לאו אינה מקודש'. על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו והוי צדיק [ונראה דילפי' לה מדכתיב עונה בה (במדבר טו, לא) ודרשינן בגמרא (סנהדרין צ, ב) בזמן שעונה בה כלומר שלא חזר בתשובה הא אם חזר בתשובה אין עונה בה, והיינו הרהר תשובה בלבו מדתלה בנפש ולא בשעת מעשה] כדגמרינן על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת מספק שמא הרהר בע"ז ונעשה רשע שנאמר פן יפתה לבבכם וגו' וכתיב למען תפוס את בני ישראל בלבם.
ו׳
המקדש את האשה סתם אומר סבור הייתי שהיתה כך ואינה כך מקודשת שלא הטעתו אלא הוא הטעה את עצמו כיון דלא פירוש והוי להו דברים שבלב וכן היא שאמרה סבורה הייתי שהיה כך ואינו כך מקודשת שלא הטעה אותה ולא היה תנאי בקידושין ודברים שבלב אינם דברים:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
נחל איתן · הלכות אישות פרק ח׳
ד׳
ואם אמר על מנת שאני תנאה צריך להיות יודע לקרות המשנה. בגמ' אפליגו חזקיה ור' יוחנן על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ר' יוחנן אמר תורה. ומייתי דתנאי נמי איפלגו בזה דתניא איזהו משנה ר' מאיר אומר הלכות ר' יהודה אומר מדרש ומפרש דר' יוחנן נמי דקאמר תורה היינו מדרש תורה וסבר כר' יהודה. וכתב הרא"ש דהלכה כר' יוחנן דסבר כר' יהודה. וכוונתו דאית לן למיזל בתר פלוגתא דתנאי דהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר ולאו בתר פלוגתא דאמוראי וכמו שפסקו הרי"ף ורבינו הלכה כחזקיה והיינו משום שהיה רבו דר' יוחנן. וטעמא דהרא"ש דאזיל בתר פלוגתא דתנאי הוא משום דאזיל לשיטתו שכתב בפרק קמא דב"ב סי' מ"ב דאי פסק אמורא הלכה בפני עצמו והוא פלוגתא דתנאי בברייתא אמרינן דמסתמא לא שמיע ליה פלוגתייהו ואדעתיה דנפשיה קאמר ואפשר אי הוה ידע פלוגתייהו לא הוי פליג אכללא. ולכך לא אזלינן בתר פסק דאמורא אלא הדרינן לכללא דתנאי איך קיי"ל הלכה כמאן. וכיוצא בזה כתב ג"כ בפ"ג דברכות ובפרק רבי אליעזר דמילה. וכן כתבו התוס' בע"ז (דף ס' ע"א) והסמ"ג והובא בכס"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש ע"ש. והכא נמי מסתמא לא הוי פליג חזקיה אכללא דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י. ובחנם השיג על הרא"ש בביאורי הגאון באה"ע סי' ל"ח וכתב בפשיטות דאזלינן בתר מחלוקת אמוראים. ומסתמא לא אמרינן דלא שמיע להו הברייתא עכ"ד. וכבר כתבתי דהרא"ש לשיטתו בכמה דוכתי וגם שאר פוסקים סוברים בעלמא כסברת הרא"ש. ומה שיש להקשות על דברי הרא"ש במסכת ע"ז יתבאר אי"ה בחידושי שם ועוד יתבאר בזה בחידושי למנחות בס"ד: אמנם בנידון דכאן יש לי ליתן טעם אחר לפסק הרי"ף ורבינו שלא פסקו כר' יהודה נגד ר"מ משום דיש להוכיח דר' יוסי ושאר תנאי נמי כר"מ סברי והוא מדתניא בברכות (דף כ"ב) גבי בעל קרי דאסור בדברי תורה. ר' יוסי אומר שלא יציע את המשנה ר' יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה ואינו מציע את המדרש. ופירש רש"י ואינו מציע את המדרש גרסינן מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים וכו'. ולפ"ז משמע דר' יוסי דקאמר סתם ואינו מציע את המשנה היינו הלכות וכן ר' יונתן דאמר מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש מוכח דסתם משנה לאו היינו מדרש אלא הלכות וכדאמר ר"מ בקידושין. ולשון זה דר' יונתן אמר ג"כ רבי מאיר בברכות שם דמציע את המשנה ואינו מציע את המדרש (לפי גירסת רש"י) והכי אמרי אמוראי שם וא"כ כי היכי דר"מ לפי שיטתו בקידושין ודאי שפיר דנקט מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש משום דמשנה לאו היינו מדרש הכי נמי שאר תנאי ואמוראי דנקטי ההוא לישנא דר"מ סברי כוותיה:
ה׳
[על מנת שאני צדיק אע"פ שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. והקשה הלח"מ דא"כ פסולי עדות מחמת עבירה שהיה בפניהם קדושין נחוש שמא הרהרו תשובה בלבם. ותירץ בס' בני אהובה דגבי עדות שאני דמחמת הרהור לא מתכשרי לעדות דאף חזרת תשובה לא מהני עד שיעידו עליו בבית דין ורמז לסי' ל"ד סעיף כ"ט וסמ"ע וש"ך. ולי נראה דשאני הכא דאמר בפירוש על מנת שאני צדיק ומשום הכי חיישינן שמא הרהר תשובה דאמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואינו אלא גלוי דעת בעלמא משא"כ בעדות כיון שהוא בחזקת רשע אין לנו לומר שמא עשה תשובה מסתמא בלא גלוי דעת כלל]:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
לב שלם · הלכות אישות פרק ח׳
א׳
וכן היא שהטעתו וכו'. לשון הכ"מ [פ"ז הכ"ג] בד"ה המקדש על תנאי וחזר וכו'. כתב הר"ן בפ' האיש מקדש וכו'. וא"ת והא תנן בפרק האיש מקדש על מנת שאני עשיר וכו'. ואם איתא דיכולה למחול וכו'. נ"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי. בסוף לשון זה סיים הכ"מ נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית אם כן יכול הוא לבטל התנאי ע"כ. נ"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי על מנת שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעית מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי. מחנה אפרים בחידושים דף ה' ע"א.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות אישות ח׳, מתוך הלכות אישות שבספר נשים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
