הלכות גניבה · פרק ח׳
הלכה א׳
מִצְוַת עֲשֵׂה לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלוֹת וְהַמִּדּוֹת יָפֶה יָפֶה וּלְדַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹנָן בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לו) "מֹאזְנֵי צֶדֶק" וְגוֹ'. וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹן מְשִׁיחַת הַקַּרְקַע עַל פִּי הָעִקָּרִים הַמִּתְבָּאֲרִים בְּכִתְבֵי הַגִּימָטְרִיָּא. שֶׁאֲפִילוּ מְלוֹא אֶצְבַּע מִן הַקַּרְקַע רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה כַּרְכּוֹם:
הלכה ב׳
אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכִין לֶחָרִיץ מְזַלְזְלִין בִּמְשִׁיחָתָן וְהַסְּמוּכִים לִשְׂפַת הַנָּהָר אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים:
הלכה ג׳
וְהַמּוֹדֵד אֶת הַקַּרְקַע לֹא יָמֹד לְאֶחָד בִּימוֹת הַחַמָּה וּלְאֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהַחֶבֶל מִתְקַצֵּר בִּימוֹת הַחַמָּה. לְפִיכָךְ אִם מָדַד בְּקָנֶה אוֹ בְּשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל בַּרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם:
הלכה ד׳
אֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת לֹא שֶׁל בַּרְזֶל וְלֹא שֶׁל עוֹפֶרֶת וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כָּאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלִין חֲלוּדָה וּמִתְחַסְּרִין. אֲבָל עוֹשִׂין שֶׁל צְחִיחַ סֶלַע וְשֶׁל זְכוּכִית וְשֶׁל אֶבֶן שֹׁהַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
הלכה ה׳
אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק לֹא שֶׁל דְּלַעַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקֵל וְלֹא שֶׁל מַתֶּכֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד. אֲבָל עוֹשֵׂהוּ שֶׁל זַיִת וְשֶׁל אֱגוֹזִים וְשֶׁל שִׁקְמָה וְשֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
הלכה ו׳
אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק צִדּוֹ אֶחָד קָצָר וְצִדּוֹ אֶחָד עָבֶה. וְלֹא יִמְחֹק מְעַט מְעַט מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַמּוֹכֵר. וְלֹא יִמְחֹק בְּבַת אַחַת מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַלּוֹקֵחַ:
הלכה ז׳
אֵין טוֹמְנִין אֶת הַמִּשְׁקָלוֹת בְּמֶלַח כְּדֵי שֶׁיִּפְחֲתוּ. וְלֹא יַרְתִּיחַ בְּמִדַּת הַלַּח בְּעֵת שֶׁמּוֹדֵד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַמִּדָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל הַמִּדּוֹת בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "וּבַמְּשׂוּרָה" וְהִיא מִדָּה אַחַת קְטַנָּה מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה בְּלוֹג:
הלכה ח׳
מוֹכְרֵי עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צָרִיךְ לִהְיוֹת חוּטֵי הַמֹּאזְנַיִם שֶׁאוֹחֵז הַשּׁוֹקֵל בְּיָדוֹ תָּלוּי בַּאֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְאֹרֶךְ קְנֵי הַמֹּאזְנַיִם וְאֹרֶךְ הַחוּטִים שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח:
הלכה ט׳
מֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי צֶמֶר וְשֶׁל מוֹכְרֵי זְכוּכִית יִהְיֶה אֹרֶךְ הַחוּטִים שֶׁהֵן תְּלוּיִין בּוֹ שְׁנֵי טְפָחִים וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים וְהַקָּנֶה וְהַחוּטִין אָרְכָּן תִּשְׁעָה טְפָחִים:
הלכה י׳
מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִי וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יִהְיֶה אֹרֶךְ הַחוּט שֶׁהֵן תְּלוּיִים בּוֹ טֶפַח וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְהַקָּנֶה וְהַחוּטִין אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים:
הלכה י״א
הַחוּט שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַפֶּלֶס וְכֵן חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל מוֹכְרֵי אַרְגָּמָן טוֹב אָרְכּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְאֹרֶךְ הַפֶּלֶס וְאֹרֶךְ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה:
הלכה י״ב
מִנַּיִן שֶׁחַיָּב הַמּוֹכֵר לְהַכְרִיעַ לַלּוֹקֵחַ בְּעֵת שֶׁשּׁוֹקֵל לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה טו) "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ" אָמְרָה תּוֹרָה צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ:
הלכה י״ג
וְכַמָּה בְּלַח אֶחָד לְמֵאָה וּבְיָבֵשׁ אֶחָד לְאַרְבַּע מֵאוֹת. כֵּיצַד. מָכַר לוֹ עֶשֶׂר לִיטְרָא לַח נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִין אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּלִיטְרָא. וְאִם מָכַר לוֹ עֶשְׂרִים לִיטְרִין יָבֵשׁ נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמָיו אֶחָד מֵעֶשְׂרִים בְּלִיטְרָא. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה בֵּין רַב בֵּין מְעַט:
הלכה י״ד
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר עַיִן בְּעַיִן. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַכְרִיעַ חַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח:
הלכה ט״ו
הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עֶשֶׂר לִיטְרִין לֹא יֹאמַר לוֹ שְׁקל אַחַת אַחַת וְהַכְרַע אֶלָּא שׁוֹקֵל לוֹ עֲשָׂרָה בְּבַת אַחַת וְהֶכְרֵעַ אֶחָד לְכֻלָּן:
הלכה ט״ז
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בְּדַקָּה לֹא יָמֹד בְּגַסָּה. בְּגַסָּה לֹא יָמֹד בְּדַקָּה. לִמְחֹק לֹא יִגְדּשׁ וְיוֹסִיף בְּדָמִים. וְכֵן אִם נָהֲגוּ לִגְדּשׁ לֹא יִמְחֹק וְיִפְחֹת מִן הַדָּמִים. אֶלָּא מוֹדֵד כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
הלכה י״ז
בְּנֵי מְדִינָה שֶׁרָצוּ לְהוֹסִיף עַל הַמִּדּוֹת אוֹ עַל הַמִּשְׁקָלוֹת לֹא יוֹסִיפוּ יֶתֶר עַל שְׁתוּת. שֶׁאִם הָיָה הַקַּב מֵכִיל חֲמִשָּׁה וַעֲשָׂאוּהוּ מֵכִיל שִׁשָּׁה הָרְשׁוּת בְּיָדָן. יֶתֶר עַל שִׁשָּׁה לֹא יַעֲשׂוּ:
הלכה י״ח
הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ אֶת מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְהַחֶנְוָנִי מְקַנְּחָן פַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת. וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְלִידוּ:
הלכה י״ט
הַמְבַקֵּשׁ לִשְׁקל שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי לִיטְרָא נוֹתֵן לִיטְרָא בְּכַף מֹאזְנַיִם וְהַבָּשָׂר וּרְבִיעַ לִיטְרָא בְּכַף שְׁנִיָּה שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר נוֹתֵן חֲצִי לִיטְרָא וּרְבִיעַ לִיטְרָא בְּכַף אַחַת שֶׁמָּא יִפּל רְבִיעַ הַלִּיטְרָא וְאֵין הַלּוֹקֵחַ רוֹאֵהוּ:
הלכה כ׳
חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין עַל הַחֲנֻיּוֹת וּמְצַדְּקִין אֶת הַמֹּאזְנַיִם וְאֶת הַמִּדּוֹת וּפוֹסְקִין הַשְּׁעָרִים. וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא עִמּוֹ מִשְׁקָל חָסֵר אוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מֹאזְנַיִם מְקֻלְקָלִין יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ כְּפִי כֹּחוֹ וּלְקָנְסוֹ כְּפִי רְאוֹת בֵּית דִּין לְחַזֵּק הַדָּבָר. וְכָל מִי שֶׁמַּפְקִיעַ אֶת הַשַּׁעַר וּמוֹכֵר בְּיֹקֶר מַכִּין אוֹתוֹ וְכוֹפִין אוֹתוֹ וּמוֹכֵר כְּשַׁעַר הַשּׁוּק:
אבן האזל · הלכות גניבה פרק ח׳
ז׳
אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו ולא ירתיח במדת הלח [בעת שמודד] ואפי' היתה המדה קטנה ביותר שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנאמר ובמשורה והיא מדה אחת קטנה מל"ג בלוג. בב"מ דף ס"א ע"ב תניא לא תעשו עול במשפט וכו' במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, ובמשורה שלא ירתיח וכו', וקודם לזה איתא א"ל רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל א"ל לטומן משקלותיו במלח, היינו גזל מעליא, לעבור עליו משעת עשיה, ומבואר מד' הגמ' דטומן משקלותיו במלח עובר בלאו דלא תעשו עול, וא"כ היה להרמב"ם לכתוב דין זה בפרק ז' גבי לאו דלא תעשו עול ולמה כתבו בפרק זה במש"כ מצות עשה לצדק המאזנים, ועוד קשה דכיון דעובר משעת עשיה בלאו דלא תעשו עול הרי יש בזה מעשה וזה הק' המנ"ח כמו שהבאנו בפרק ז' הלכה ג', ואף שכתבנו לתרץ בלאו דלא יהי' לך דכיון דאינו עובר בעשיית המשקל אם עושה ע"מ לאבד נמצא דאין עיקר העשיה היא העברה אלא השהיה, אבל לאו דלא תעשו עול הא בודאי עיקר המעשה הוא העבירה ואף דלא עבר אלא בעושה ע"מ לשקול בו ולא ע"מ לאבד, מ"מ כשאומר בשעת עשייתו דהוא עושה לצורך משקל ודאי עבר בעשייתו ושייך בו נמי התראה כמו בעובד עכו"ם דאם אינו מקבלו בלבו באלוה אינו עובר ומ"מ באומר שמקבלו חייב, אך כבר כתבתי דלא מזה בלבד קשה אלא מעיקר הדין דלא הזכיר הרמב"ם לא בהלכותיו ולא בסה"מ דעושה משקל חסר עובר בלא תעשו עול. והנראה בזה דהרמב"ם סמך על הספרא בפ' קדושים פרק ח' משנה ז' דאיתא שם מאזני צדק צדק את המאזנים יפה, ובמשנה ח' מכאן אמרו הסיטון מקנח את מדותיו א' לל' יום וכו', ומוכח דדקדוק המשקלות הוא מהך קרא וממילא טומן משקלותיו במלח ושלא ירתיח הוא ג"כ מהך קרא דע"כ הוא משום דקדוק דע"כ צ"ל דטומן משקלותיו במלח יש בזה רבותא דאי נעשה באמת מדה חסרה, א"כ מאי נ"מ באיזה אופן נעשה חסר, ונראה דמלח אינו אלא שואב הלחות שבולע המתכות בימות הגשמים והוא דבר מועט ואשמעינן דאף דמשקל הברזל אינו מחסר והו"א דרשאי בזה שלא יהי' המשקל כבד יותר בימות הגשמים, לכן אשמעינן דכיון דעכ"פ הדבר קבוע שבימות הגשמים מכבידים אין לו רשות להפחיתו וכן שלא ירתיח הוא ג"כ דקדוק דאף דבדרך שפיכה נעשה ממילא רתיחה קצת צריך לשפוך בנחת כדי שלא יהי' חסר, ועכ"פ זהו בכלל דקדוק דה"נ בלא קנוח מדות הוא נמי באמת מדה חסרה דמה נ"מ באיזה אופן המדה חסרה, אלא דמ"מ כל זה נלמד מקרא דמאזני צדק המאזנים יפה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכה א' מ"ע לצדק המאזנים והמשקלות והמדות יפה יפה, ובזה מיירי כל פרק זה, וסובר הרמב"ם דלא קיי"ל כברייתא אלא כהספרא דאלים בדרשא דקראי. אכן קשה דהא רב אשי אמר דקרא דמשקלות הוא לעבור משעת עשיה, ונראה דזה תליא בדין גזל עכו"ם שכתבתי בפרק א' דגזלה מדברי הרמ"ה דלא קיי"ל כר"ע דיליף גזל עכו"ם מקרא דוחשב עם קונהו, אלא כרב הונא דיליף מקרא דואכלת, והוכחתי שכן דעת הרמב"ם דכתב בפ"ז הל' ח' קרא דוחשב בדיני משקלות דהוי מדררא דגנבה כמו שכתב בפ"ז הל' ב' אע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב אינו משלם תשלומי כפל, והחלוק מגנבה לגזלה מבואר שם דבריש הל' גנבה מוכח דגנבת עכו"ם עובר בלא תגנוב ובריש הל' גזלה כתב רק אסור לגזלו, ומוכח כהרמ"ה דקיי"ל בזה כרב הונא ע"ש שבארתי בארוכה, וא"כ לפימש"כ הרמב"ם בפ"ז הל' ז' אחד הנו"נ עם ישראל או עם העכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר על ל"ת, א"כ לא קשה כלל מה דהקשה רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל והיינו דנלמוד מגזל, דהא איצטריך לעבור בלאו אם שוקל לעכו"ם במשקל חסר דאינו עובר באיסור גזל, אלא בזמן שאין מסורים בידיך אסור מקרא דואכלת אבל בגנבה עובר בלא תגנוב אפי' בזמן שהם מסורים בידיך, וכמו שבארתי שם וה"נ במשקלות דלא חלקה תורה, ומגנבה א"א ללמוד דהא לא הוי גונב ממש דהא ליכא כפל וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ז הל' ב' וטעמא משום דעכ"פ נותן לו בידים ואף דא"כ ה"נ לא דמי לגזל, אלא דמ"מ לא דמי דמגזל ילפינן דאסור ליקח ממון חברו אבל גנבה שהחמירה תורה לחייב כפל שפיר אמרינן דלא דמי משקלות לגנבה, וה"נ נוכל לומר לענין עכו"ם דצריך קרא דלא נוכל ללמוד מגנבה, וע"כ דרב יימר הקשה למ"ד גזל עכו"ם אסור מלא תגזול וכר"ע, ולהך מ"ד אמר ליה רב אשי לעבור משעת עשייה, אבל לדידן דקיי"ל כרב הונא לא קשה כלל וקרא דלא תעשו עול לא מיירי באיסור עשיית משקלות חסרות אלא באיסור נו"נ בהם, וכן באמת מבואר בספרא בקרא דלא תעשו עול דדריש כל הך קרא על מודד ואם שקר במדה ולא בדין עשיית מדות ומשקלות חסרות דלהלכה לא צריך לזה כלל וכנ"ל. ובמה שכתב הרמב"ם שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא עיין מה שכתבתי בפרק ז' הלכה א' ב':
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות גניבה ח׳, מתוך הלכות גניבה שבספר נזיקין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
