רמב״ם - הלכות גניבה · פרק ז׳

ספר נזיקין · 12 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות גניבה · פרק ז׳

הלכה א׳

הַשּׁוֹקֵל לַחֲבֵרוֹ מִמִּשְׁקָלוֹת חֲסֵרוֹת מִן הַמִּשְׁקָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. אוֹ הַמּוֹדֵד בְּמִדָּה חֲסֵרָה מִן הַמִּדָּה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה":

הלכה ב׳

אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹדֵד אוֹ הַשּׁוֹקֵל חָסֵר גּוֹנֵב אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אֶלָּא מְשַׁלֵּם לוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין:

הלכה ג׳

כָּל מִי שֶׁמַּשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מִשְׁקַל חָסֵר עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ" וְגוֹ'. וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּדָּה עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר בָּהּ שֶׁמָּא יָבוֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲסֵרָה וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:

הלכה ד׳

הָיוּ הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעִיר חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם יָדוּעַ וְזוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל הַחֲסֵרִים בְּלֹא חוֹתָם. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַשְׁהוֹתָם לִשְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַבַּיִת. כַּיּוֹצֵא בָּזֶה סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה מִן הַצַּד לֹא יַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל בֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו וְלֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין גְּרוּטוֹתָיו וְלֹא יִקָּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא אַחֵר וְיַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל. אֶלָּא אוֹ יִשְׁחֹק אוֹ יַחְתֹּךְ אוֹ יָקֹץ אוֹ יַשְׁלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח:

הלכה ה׳

חָסְרָה וְעָמְדָה עַל מֶחֱצָה יְקַיֵּם. עָמְדָה עַל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה אוֹ עַל יֶתֶר מִמֶּחֱצָה יָקֹץ עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנָּה עַל מֶחֱצָה. וְאִם לֹא חָסְרָה אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתוּת יְקַיֵּם לָשֵׂאת וְלָתֵת בָּהּ אֲבָל לֹא לְמִשְׁקָל. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת רֹב בְּנֵי אָדָם מוֹחֲלִין בּוֹ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן:

הלכה ו׳

סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה בָּאֶמְצַע אָסוּר לְמָכְרָהּ לְהַרָג אוֹ לְחַרָם מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. אֲבָל נוֹקְבָהּ וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּצַוַּאר הַקָּטָן:

הלכה ז׳

עוֹשֶׂה אָדָם מִדּוֹתָיו סְאָה וַחֲצִי סְאָה וְרֹבַע סְאָה. וְקַב וַחֲצִי קַב וְרֹבַע הַקַּב וַחֲצִי הָרֹבַע וּשְׁמִינִית הָרֹבַע. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה קַבַּיִם שֶׁלֹּא תִּתְחַלֵּף בְּרֹבַע הַסְּאָה שֶׁהוּא קַב וּמֶחֱצָה. וְכֵן בְּמִדּוֹת הַלַּח עוֹשֶׂה הִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין. וְלוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית וּשְׁמִינִית וְאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית. וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הִין אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַלְּפִין זֶה בָּזֶה הוֹאִיל וְהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִימוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ:

הלכה ח׳

אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם עַכּוּ"ם אִם מָדַד אוֹ שָׁקַל בְּחָסֵר עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה וְחַיָּב לְהַחְזִיר. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הָעַכּוּ"ם בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא יְדַקְדֵּק עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. קַל וָחֹמֶר לְעַכּוּ"ם שֶׁאֵינוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (דברים כה טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עשֵֹׁה אֵלֶּה כּל עשֵֹׁה עָוֶל" מִכָּל מָקוֹם:

הלכה ט׳

וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע אִם הִטְעָה אֶת חֲבֵרוֹ בִּמְשִׁיחַת הַקַּרְקַע עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה". בַּמִּדָּה זוֹ מִדַּת הַקַּרְקַע. וְכֵן הוּא עִנְיַן פָּסוּק זֶה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּשְׁקָל וְלֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה אֲפִלּוּ מִדָּה קְטַנָּה כִּמְשׂוּרָה:

הלכה י׳

בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִים זֶה עַל זֶה שֶׁהֶחְלִיפוּ חֵלֶק בְּחֵלֶק אוֹ לָוָה מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וְהֶחְזִיר לוֹ. עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב:

הלכה י״א

הַמַּסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְהִכְנִיס מִתְּחוּם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ אֲפִלּוּ מְלוֹא אֶצְבַּע. אִם בְּחָזְקָה עָשָׂה הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. וְאִם הִסִּיג בַּסֵּתֶר הֲרֵי זֶה גַּנָּב. וְאִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִסִּיג הַגְּבוּל הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין בְּלָאו גְּנֵבָה אוֹ בְּלָאו גְּזֵלָה וּבְלָאו (דברים יט יד) "לֹא תַסִּיג". וְאֵין חַיָּב בְּלָאו זֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יד) "בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל":

הלכה י״ב

קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יֶתֶר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁזֶּה בֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם וְזֶה בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל הַכֹּפֶר בְּמִצְוַת מִדּוֹת כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּוּוּי. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת מִדּוֹת הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא גָּרְמָה לְכָל הַצִּוּוּיִין:

אבן האזל · הלכות גניבה פרק ז׳

אבן האזל על הלכות גניבה פרק ז׳ ארוך במיוחד (7 קטעים, 21,692 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת אבן האזל על הלכות גניבה פרק ז׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות גניבה פרק ז׳

א׳

אזהרת רעו שלא יעשה עול במדות ובמשקלות שלא יחסרו ממה שהסכימו באותה המדינה דכתיב לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה ואף על פי שהוא גונב אינו משלם כפל דאמרינן בריש אי זהו נשך טומן משקלותיו במלח היינו גזל מעליא לעבור עליו משעת עשיה אף על פי שלא שקל בהן ונראה דנקרא גניבה כיון שאינו יודע הלוקח שנותן לו חסר וכיון דבידו לידע ולשקול הוו גזל ולא משלם כפל:

ג׳

אזהרת רעז שלא ישהה ברשותו מדה או משקל חסר אף על פי שאינו לוקח ונותן בהם דכתיב לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן איפה ואיפה גדולה וקטנה ואם מדות בני העיר חתומות מותר לשהות זו שאינה חתומה וכתב הרשב"ם ז"ל אסור לאדם שישהה וכו' דזימנין אתי למדוד ומיהו קרא לא אזהר גדולה וקטנה אלא כשתקנה על מנת למוד בה וכו' בפ' הספינה דף פ"ט.

ח׳

והמודד או שוקל לגוי בחסר עובר וחייב להחזיר וכדילפינן לעיל גזל הגוי פרק אחד וכן אסור להטעותו כדכתיב וחשב עם קונהו ידקדק עמו וכדאמר' לעיל וכתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול מכל מקום. וכן עובר אם הטעה במדת הקרקע כדכתיב לא תעשו עול במשפט במדה זו מדת קרקע שהרי מדת כלי כתוב כדכתיב משורה כדאמרינן ומים במשורה תשתה. ובני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה וכו' וענין הכתוב הוא לא תעשו עול במשפט מדת הקרקע ולא במשפט משקל ולא במשפט המדה הקטנה שהיא המשורה ע"כ:

י״א

אזהרת רעח שלא ישיג גבול והוי בכלל גזל או גניבה אלא שבא"י עובר עוד בלאו זה כדכתיב לא תשיג וגו' בנחלתך אשר תנחל וגו' קשה עונשן של מדות דלא אפשר בתשובה כדאיתא התם בגמרא וכן הכופר בהן ככופר ביציאת מצרים והמקבל כמודה ביציאת מצרים שהוא גרמא לכל המצות:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות גניבה פרק ז׳

ב׳

אע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב כו', ובהלכה ג' כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מדה חסירה כו' ואין לוקין על לאו זה שהרי אין בו מעשה: לפ"ז צריך להיות, דהחוקק קב חסר, או הקונה משקל ומדה חסירה לוקה משום דע"י מעשה בא אף דכל עיקרו של לאו הוא אין בו מעשה, וכמו שפסק רבינו בקונה חמץ או חימץ עיסתו דלוקה, אף דעצם הלאו אין בו מעשה דלא יראה כתיב. ולולא דברי רבינו הוי אמינא משום דעיקרו של לאו הוא משום שמרמה בו הבריות ואתי למישקל ולמדוד בו ועשתה התורה סייג לדבריה שאפילו להשהות אסור, וכיון דעל עיקרו של לאו אינו לוקה משום דניתן לתשלומין אם שקל לו במשקל חסירה וכיו"ב, תו גם על השהיה של המשקל שהוא סייג ג"כ אינו לוקה. ומצאתי טעם זה בחינוך, אבל דברי רבינו קשה. ואולי נחלק דבחמץ שאינו שלו לא עבר אם משהה בביתו א"כ פירוש הלאו שלא ישהה בתורת שלו, והמעשה גורם לו שיהיה חמץ שלו, אבל משקלות גם על של אחרים עבר [אע"ג דלך כתיב וצ"ע] ודילמא אתי למישקל אסרה תורה. א"כ האיסור על השהייה בלבד הבאה אחרי המעשה ואינו מצטרף המעשה אל האיסור. ועיין תוס' ע"ז (דף סד) ד"ה רע"ק אומר אף המקיים כלאים ובכסף משנה ריש הלכות כלאים ואכמ"ל ודוק:

ג׳

ט׳

וכן במדת הקרקע כו' ולא במשפט המשקל כו': נ"ב. תורת כהנים וביארו במל"ת רע"א יעו"ש:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

השגות הראב"ד · הלכות גניבה פרק ז׳

ה׳

אבל לא למשקל וכו'. א"א פירוש שלא ישקול בהם סלעים אחרים עכ"ל: שכל פחות משתות וכו'. א"א וגם במשא ומתן אם נתנה בחזקת שלימה הרי זה מקח טעות עכ"ל:

נחלת הכלל · ToratEmet

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות גניבה ז׳, מתוך הלכות גניבה שבספר נזיקין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות גניבה כל הרמב״ם