רמב״ם - הלכות גניבה · פרק ו׳

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו, לפיכך אין לוקחין מן הרועים צמר או חלב או גדיים אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר אבל לא בישוב, ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמש מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה. בב"ק דף קי"ט איתא גזלן מאימתי מותר ליהנות ממנו, רב אמר עד שיהא רוב משלו ושמואל אמר אפי' מיעוט שלו, אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא אפי' מיעוט משלו, והמ"מ כתב כאן שפסק כרב אבל באמת אינו כן דבפ"ה מהל' גזילה הל' ח' פסק להדיא כשמואל דאפי' מיעוט משלו מותר, ותמה שם המ"מ במה דכאן פסק דרוב אותו הדבר גנוב אסור, וחילק שם המ"מ בין רוב הדבר לרוב הממון דרוב הדבר אסור ורוב הממון מותר, והיש"ש הביא דברי המ"מ והקשה מה בין זה לזה דכמו מיעוט הממון שיש בידו בהיתר מתיר ואין אנו הולכין אחר הרוב אמאי לא יתיר מיעוט הדבר היינו דאף דרוב הדבר הוא בגנבה לא נלך אחר הרוב ונאמר דהוא מהמיעוט דאינו בגנבה, וכתב היש"ש משום דמיעוט הממון הוא ודאי שלו, ורוב הממון אינו ודאי גזל אלא בחזקת גזל, ולא משמע בדברי הרמב"ם כתירוצו דהוא כתב ואם הי' מיעוט משלו אע"פ שרוב ממונו גזול, ומוכח דהוא גזול בודאי. ומצאתי שהקשה כן הט"ז וכתב דגבי רוב הממון יש מיעוט בעין והו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי, וקשה לי דהא כתבו התוס' בב"מ דף ו' דקבוע לא הוי אלא כשהאיסור וההיתר ניכרין וכן כ' בספר הכריתות דמשו"ה אינו אסור כל העולם משום נחל איתן דלא שייך קבוע כיון שאין האיסור וההיתר ניכרין, ועוד דעיקר מילתא אינו מובן דאמאי יהי' מותר במע"מ, ואף דהרמב"ם כאן כתב ג"כ אם רוב אותו הדבר גנוב היינו דאם אין רוב הדבר גנוב אין אנו מחזיקין בגנובים כלל דמהיכי תיתי נחזיק המוכר לגנב מטעם ספק, אבל הכא שרוב הוא גזלה ורק משום קבוע כמע"מ אמאי יהי' באמת מותר בספק. ונראה ע"פ מה דאמר בירושלמי דקדושין פ"ב גבי חטף סלע מידה וקדשה אמר ר' יוסי אלו אמר כלי יאות, סלע דרכו להתחלף, ודברי הירושלמי קשה דאכתי במה זכה הגזלן בהסלע, ונראה דכיון שדרך הסלע להתחלף כבר נתייאש הנגזל מגוף הסלע ואין עליו אלא דמים דהא לא יוכל למצוא אצלו גוף הסלע שלו, ואף דגמ' דידן לא ניחא ליה בהך תירוצא ומוקים בדשדיך, נראה דהירושלמי סבר יאוש קני וגמ' דידן סבר יאוש לא קני דהכא ליכא יאוש וש"ר דהא חטף סלע מידה וקידשה. ועכשיו מיושב דבפ"ו מה' גזילה היכי דאין הממון מסויים ולא מיבעי במעות אלא אפי' בחפצים מיירי כגון תבואה וכה"ג שיש לו ג"כ משלו, וכן פסק שפיר כשמואל דאפי' מועט משלו מותר, דכיון דיש להגזלן כמו אותם שגזל א"כ כבר אינו חושב הנגזל שיוציא מיד הגזלן הגזילה בעין, והוי כמו הא דאמר בירושלמי סלע דרכו להתחלף, וכיון דהוי יאוש וביד הלוקח הוי יאוש וש"ר, ולכן אף דלכתחלה אסור ליקח מן הגזלן לאחר יאוש, מ"מ כיון דהוי גם ספק שמא הוא של הגזלן לכן מותר אבל הכא הא לא ידעו הבעלים כלל שגנבו דהא מיירי בכגון רועים ושומרי פירות שהבעלים לא ידעו שגנבו משלהם, וא"כ ליכא יאוש ואם יקנה הוי גזל גמור ולכן אסור אם רוב אותו הדבר גנוב:

החייט ששייר מן החוט כדי משיכת מחט ושייר מן הבגד מטלית שהוא ג' אצבעות על ג' אצבעות חייב להחזירן לבעלים. פחות מכאן שלו. השגת הראב"ד: החייט ששייר וכו'. א"א כדי מלא מחט וחוץ למחט כדי מלא מחט כדי לתפור בו. בגמ' מבואר כדברי הראב"ד ודברי הרמב"ם הוא מירושלמי שהביא הרי"ף וז"ל ואסיקנא מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט, ירושלמי תני בר קפרא מלא משיכת מחט, וכתב המ"מ דשיעור הגמ' זהו משיכת מחט שבירושלמי, ומפני שהלשון ההוא מבואר כתבו הרב עכ"ל, ודבריו תמוהים דבודאי שיעור מלא ב' מחטין מבואר יותר, עוד קשה דבירושלמי מסיק דשיעורא דבר קפרא הוא כפלים כמשיכת מחט, דז"ל הירושלמי תני ר"ח מלא מחט דבי ר' ינאי פתרין לה כפלים כמלא מחט, תני בר קפרא מלא משיכת מחט דבי ר' ינאי פתרין לה כפלים כמשיכת מחט, מה ופליג, מה דתני ר"ח מלא מחט דבי ר' ינאי פתרין לה כפלים כמלא מחט, מה דתני ב"ק משיכת מחט דבי ר' ינאי פתרין לה כפלים כמשיכת מחט. אח"כ ראיתי שכבר תמה הגר"א ז"ל בזה בחו"מ סי' שנ"ח בין בזה שדברי הגמ' מבואר יותר בין בזה דבירושלמי מסיק דהוא כפלים כמשיכת מחט, והגר"א ז"ל אמנם רוצה ליישב דברי הרי"ף והניח רק דברי הרמב"ם בצ"ע וכתב דכוונת הרי"ף לומר דמה דתנן מלא מחט ר"ל משיכת מחט ומש"כ הגר"א ז"ל דתנן בודאי ט"ס דבמתני' תנן כדי לתפור בו, וע"כ כוונתו דמה דא"ר אסי מלא מחט היינו משיכת מחט והוא דחוק מאוד גם תמוה דלמה עשה מחלוקת בין ר"ח וב"ק בירושלמי לפי"מ דמפרש מלא מחט דבבלי משיכת מחט, אכן בעצמו כתב דבגמ' לא משמע כן, ע"כ פשוט דכמו דדברי הרמב"ם תמוהים כן הוא דברי הרי"ף. והנה לקושיא הראשונה היה אפשר לומר דלא כהמ"מ והוא באמת תרי שיעורי ומ"מ הכריעו הרי"ף והרמב"ם כהירושלמי נגד הבבלי כיון דחזינן דבבבלי לא ידעו מברייתות דר' חייא ובר קפרא, וברייתות אלימי, ובמחלוקת שבין הברייתות נאמר דכדי משיכת מחט הוא שיעור פחות ופסקו לחומרא, אלא דאכתי קשה דהא בירוש' מסיק כפלים כמשיכת מחט וקשה לומר דהיה להם גירסא אחרת. ע"כ נראה לומר כדברי המ"מ דכדי משיכת מחט הוא כשיעור דבבלי דמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט והני תרי ברייתות נמי לא פליגי, רק דצריך להוסיף דלכאורה דברי דבי ר' ינאי בירושלמי תמוהין, דבשלמא מה דאמר ר' חייא מלא מחט מפרשי שפיר דברי ר"י כפלים כמלא מחט דהא אמר בבבלי דמלא מחט לחוד לא חזי, ולכן מפרשי דמה דתני כמלא מחט היינו לבד שיעור המחט הראשון, דבלא זה א"א להתחלת תפירה, אבל ברייתא דב"ק דתניא משיכת מחט מה שייך לומר דמפרשי כפלים כמשיכת מחט דהא תניא משיכת מחט ולא כפלים, אבל לדברי המ"מ דהוא שיעור אחד מיושב, דבאמת משיכת מחט הוא ג"כ לבד המלא מחט הראשון, ומה דאמר כפלים הוא משום דשיעור מחט ושיעור משיכת מחט חדא הוא. והרמב"ם שכתב כדי משיכת מחט ולא הזכיר כפלים הוא משום דבאמת שינה קצת, דבר קפרא תני מלא משיכת מחט והיה אפשר לפרש דהוא רק שיעור החוט שמושכין בה התפירה, ולזה אמרי דבי ר"י כפלים כמשיכת מחט, והיינו דהוא לבד מלא מחט הראשון, אבל הרמב"ם כתב כדי משיכת מחט ולשון כדי הוא שיעור חוט שיספיק על משיכת מחט, וע"כ דזהו ביחד עם שיעור המלא מחט הראשון דבלא זה א"א לעשות משיכת מחט וכנ"ל. ומה שהוצרך הרמב"ם להניח דברי הגמ' ולתפוש לשון הירושלמי הוא משום דבאמת קשה איזה שיעור הוא מלא מחט דיש מחטין ארוכים וקצרים, והנה על מלא מחט הראשון לא קשה דבודאי הכונה על מחט היותר קצר שמשתמשין בה באותו מקום, אבל על השיעור מלא מחט שמחוץ למחט קשה דאם במדינה זו המחטין ארוכים ובזו קצרים למה ישתנה השיעור שמחוץ למחט הלא מה שחוץ למחט שאפשר לתפור ולמשוך בו שוה בשניהם. וצ"ל דהיה ידוע להם שיעור המחטין והיה מחטיהם שוין, והיה שיעור מסויים גם בהחוץ למחט שיהי' כמלא מחט אבל להלכה אינו שיעור קבוע, ולכן תפשו הרי"ף והרמב"ם שיעורו של בר קפרא דהוא שיעור מבואר יותר כמש"כ המ"מ, והרמב"ם מפרש להדיא כדי משיכת מחט היינו שיהיה אפשר לתפור ולמשוך בו, והרי"ף קיצר ולא הביא כפלים משום דפסק גם כהבבלי דבעינן מלא מחט חוץ למחט, והדין מבואר שפיר והביא הירושלמי רק לפרושי דמה שצריך כך הוא כדי שיהי' אפשר משיכת מחט:

נראה דמן התורה אסור לקנות שום גניבה דבר הידוע שהוא גנוב בפחות משווי וקודם יאוש לעכבו בידו וכן מה שחזקתו שהוא גנוב או מה שרובו גנוב דחזקה ורובא מדאוריתא כדילפינן בעלמא ואפשר דילפינן הא מילתא מדאמרינן הגונב מן הגנב פטור מכפל כדילפינן לעיל מן וגונב מבית האיש הא קרן חייב לבעלים דאם ידע שדבר זה שגנב היה גנוב ולא אייאש מריה אינו חייב קרן לגנב שהיה גנוב אתו שהרי אינו שלו וא"כ מה שלוקח מן הגנב בפחות הוי נמי דבעלים והוי נמי כגונב על ידי שליח דאף על גב דאין שליח לדבר עבירה היינו לענין איסור לאו לא תגנוב דשליח הוא דעבד ולא משלם אבל מי שהגניבה בידו אף על גב דלאו באיסורא אתא לידיה שלא גנבה הוא אפ"ה חייב להחזירה לבעליו דאפילו מאי דאתא לידיה בהתירא הוי גזל בידיה כמציאה ושכר שכיר ומשום ולפני עור לא תתן מכשול נמי אסיר מדאוריתא כדכתיב פרק ה' דהלכות גזלה:

כל אומן שמכר כו' אבל לוקחין ממנו כר מלא מוכין כו' ואם אמר הטמן אסור: יש להסתפק אם אסור לקנות ממנו כר מלא מוכין, דנראה דשרי, דהמוכר דברים שהן שלו כהלכות מדינה אמאי אמר להטמינם אם לא דגנוב הוא אתו, הא בכר מלא מוכין דאמרינן דגנוב הוא ואפ"ה קנהו בשינוי, א"כ אין ראיה ממה שאמר להטמין שגנב הכר עם המוכין, דאין ה"נ דקנהו בשינוי ואינו רוצה שיודע גניבתו, או דבאמת מוכין בכר הוי שנוי שחוזר לברייתו ורק משום דאינו ודאי גנוב לכן שרי לקנותו כמוש"כ ההמ"ג והרשב"א, אם כן כשאמר להטמין אמרינן דודאי גנוב הוא ואסור לקנות ממנו וצ"ע להלכה:

החייט ששייר וכו'. א"א כדי מלא מחט וחוץ למחט כדי מלא מחט כדי לתפור בו עכ"ל:

לוקחים מהם כר מלא מוכין כו'. כתב ה"ה ואע"ג דהו"ל שינוי החוזר לברייתו ואינו שינוי הכא שאני שאין זה גזל ודאי כו' וכ"כ הרשב"א בשיט' כ"י משם הראב"ד יע"ש ויש לדקדק ממ"ש הרשב"א לעיל אברייתא דקתני אבל לוקחין מהן תפורין והביאו מרן הב"י ס"י וז"ל פירש"י בגדים תפורין דקנינהו בשינוי ואינו מחוור בעיני דתיפוק לי' משום טוי' וליבון ונראין דברי הראב"ד ז"ל שפי' גיזין תפורין זה עם זה דלפי שאסרו התלושין כו' אבל אם אותן תלושין תפורין זה עם זה ויש בהן כשיעור לוקחים אותן שאם הית' גניב' לא הי' תופר אותן אלא הי' מוכר אותן מעט מעט ע"כ והשתא קשה אמאי לא פי' דתופרין לוקחים מהן משום דקנינהו בשינוי כדפרש"י ואמאי נייד מפרש"י והדרישה ז"ל נרגש מזה וכתב דמש"ה לא כתב טעם זה משום דהו"ל שינוי החוזר לברייתו וכפי מ"ש הא ליתא שהרי הראב"ד ס"ל דבספק גזל אפי' שינוי החוזר לברייתו מהני והי' אפשר ליישב ע"פ מ"ש בפ"א מהלכות גרושין ליישב מה שהקש' מהר"ם ן' חביב בקונטריס כפות תמרים ד"ד על דברי ה"ה הללו מההיא דפ' לולב הגזול גבי הנהו אונכרי דפריך בגמרא וליקנינהו בשינוי מעש' ומשני משום דהו"ל שינוי החוזר לברייתו אע"ג דהתם מס' אתה בא לאוסרו דשמא אותו קרקע מישראל הי' כמ"ש רש"י ואפ"ה קאמר דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי יע"ש מה שתי' בדוחק. ואמנם לע"ד נרא' דע"כ לא כתב ה"ה דס' גזל בשינוי כל דהו מהני אלא דוקא כההיא דכר וכסת דאיכא שינוי השם דמעיקרא קרו ליה מוכין והשתא כר וכסת ואיכא נמי שינוי מעש' דעבדינהו כר וכסת דלא גרע מלולב למ"ד צריך אגד דהוי שינוי מעש' ומשום הכי מעיקרא דלא אסוקי אדעתייהו טעמא דשינוי השם אלא שינוי מעש' גרידא משני ליה שפיר דהו"ל שינוי החוזר לברייתו ובתר דאקשי ליה וליקנייה בשינוי השם לא משני דהו"ל שינוי החוזר משום דאיכא תרתי והו"ל ספק גזל פשיטא ליה לתלמודא דשרי ועי"ש בתוס' וא"נ דע"כ לא כתב ה"ה אלא דוקא גבי מוכין דאיכא שינוי השם דעדיף משינוי מעש' כמ"ש התו' שם דיאוש ושינוי השם החוזר קני ויאוש ושינוי מעש' לא קני משום דשינוי השם עדיף טפי וא"כ כפי זה ניחא מה שלא פי' הראב"ד טעמא דתפורין משום דקנינהו בשינוי משום דכיון דליכא אלא שינוי מעש' אפי' בס' גזל לא מהני וכההיא דלולב הגזול ושוב ראיתי להריב"ש סי' שע"ג שהוקש' לו קו' מהר"ם ן' חביב הלזו ותי' דכיון דסתם גוים גזלנים הם הוי כודאי גזל יע"ש וא"כ מבואר שלדעת הריב"ש אפי' בשינוי מעש' גרידא בס' גזל מהני וכן נרא' מדברי הטור ז"ל ס"י שכתב דלוקחין מהצובע בגד או צמר צבוע ומדלא כתב דדוקא בצבע שאינו יכול להעבירו ע"י צפון כמ"ש בסי' משמע דס"ל דאפי' יכול להעבירו ע"י צפון לוקחין מטעמא דהוי ס' גזל אע"ג דליכא אלא שינוי מעשה דהשתא נמי צמר קרו ליה וא"כ הדרא קו' לדוכתה ואפשר דמש"ה הוצרך הראב"ד ז"ל לומר טעמא דתפורין משום שאם היתה גניבה לא היה תופר אותן ולא משום טעמא דקנינהו בשינוי מדחזינן לתלמודא גבי ברייתא דלוקחין מהן כר מלא מוכין פריך עלה מ"ט ומשני דקנינהו בשינוי ולא פריך הכי בהך ברייתא קודמת משמע דס"ל לתלמודא דטעמא דתפורין לאו משו"ה הוא ודוק: