הלכות עירובין · פרק ו׳
הלכה א׳
מִי שֶׁיָּצָא מִן הַמְּדִינָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְהִנִּיחַ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת רָחוֹק מִן הַמְּדִינָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְקָבַע שְׁבִיתָתוֹ שָׁם. אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר לַמְּדִינָה וְלָן בְּבֵיתוֹ נֶחְשָׁב אוֹתוֹ כְּאִלּוּ שָׁבַת בְּמָקוֹם שֶׁהִנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי הַסְּעֻדּוֹת. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא עֵרוּבֵי תְּחוּמִין:
הלכה ב׳
וְיֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ לְמָחָר אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ לְמָחָר אַלְפַּיִם אַמָּה כְּנֶגֶד הַמְּדִינָה אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בַּמְּדִינָה אֶלָּא עַד סוֹף מִדָּתוֹ. וְאִם הָיְתָה הַמְּדִינָה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ מִדָּתוֹ תֵּחָשֵׁב הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וְיַשְׁלִים מִדָּתוֹ חוּצָה לָהּ:
הלכה ג׳
כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִנִּיחַ אֶת עֵרוּבוֹ בְּרִחוּק אֶלֶף אַמָּה מִבֵּיתוֹ שֶׁבַּמְּדִינָה לְרוּחַ מִזְרָח נִמְצָא מְהַלֵּךְ לְמָחָר מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְמִזְרָח. וּמְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְמַעֲרָב. אֶלֶף שֶׁמִּן הָעֵרוּב עַד בֵּיתוֹ וְאֶלֶף אַמָּה מִבֵּיתוֹ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה. וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ בַּמְּדִינָה אֶלָּא עַד סוֹף הָאֶלֶף. הָיָה מִבֵּיתוֹ עַד סוֹף הַמְּדִינָה פָּחוֹת מֵאֶלֶף אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת שֶׁנִּמְצֵאת מִדָּתוֹ כָּלְתָה חוּץ לַמְּדִינָה תֵּחָשֵׁב הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וִיהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ תְּשַׁע מֵאוֹת שֵׁשׁ וְתִשְׁעִים אַמָּה תַּשְׁלוּם הָאַלְפַּיִם:
הלכה ד׳
לְפִיכָךְ אִם הִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּרִחוּק אַלְפַּיִם אַמָּה מִבֵּיתוֹ שֶׁבַּמְּדִינָה הִפְסִיד אֶת כָּל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ. וְנִמְצָא מְהַלֵּךְ מִבֵּיתוֹ עַד עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּמֵעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ מִבֵּיתוֹ בַּמְּדִינָה לְרוּחַ מַעֲרָב אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת. הַמַּנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ הָיְתָה מְדִינָה גְּדוֹלָה כְּנִינְוֵה וַאֲפִלּוּ עִיר חֲרֵבָה אוֹ מְעָרָה הָרְאוּיָה לְדִיּוּרִין מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
הלכה ה׳
הַמַּנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה שֶׁשָּׁבַת בָּהּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְאֵין מוֹדְדִין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּבְנֵי הַמְּדִינָה כֻּלָּן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ חוּץ לַמְּדִינָה. וְכֵן אִם נָתַן עֵרוּבוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הַמִּצְטָרְפִין לָעִיר שֶׁמּוֹדְדִין הַתְּחוּם חוּץ מֵהֶם הֲרֵי זֶה כְּנוֹתְנוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר. נָתַן עֵרוּבוֹ חוּץ לַתְּחוּם אֵינוֹ עֵרוּב:
הלכה ו׳
אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ לְבֵית הָאָבֵל אוֹ לְמִשְׁתֶּה שֶׁל נִשּׂוּאִין אוֹ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אוֹ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה כְּגוֹן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִבְרֹחַ מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ מִן הַלִּסְטִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם עֵרֵב שֶׁלֹּא לְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אֶלָּא לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
הלכה ז׳
כָּל שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין בּוֹ מְעָרְבִין בּוֹ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין. וְכָל שֶׁאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ אֵין מְעָרְבִין בּוֹ תְּחוּמִין. וְכַמָּה שִׁעוּר עֵרוּבֵי תְּחוּמִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִם הָיָה לִפְתָּן כְּדֵי לֶאֱכל בּוֹ שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת. כְּמוֹ הַשִּׁתּוּף:
הלכה ח׳
וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא וְעֵרוּבוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹ לְאָכְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ עֵרוּב. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶלָּא בַּעֲבֵרָה:
הלכה ט׳
אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּכַרְמְלִית. אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בְּכַרְמְלִית וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה עֵרוּב. שֶׁבִּשְׁעַת קְנִיַּת הָעֵרוּב שֶׁהוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִכָּל אַחַת מִשְּׁתֵּי הָרְשׁוּיוֹת לְכַרְמְלִית לִדְבַר מִצְוָה. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בִּמְקוֹם מִצְוָה אוֹ בִּשְׁעַת הַדְּחָק:
הלכה י׳
נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְנָעַל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בְּלֹא עֲשִׂיַּת מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עֵרוּב. שֶׁאֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בִּמְקוֹם מִצְוָה אֶלָּא מְלָאכָה. נְתָנוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ הַקֻּנְדָּס הַצּוֹמְחִין מִן הָאָרֶץ אֵינוֹ עֵרוּב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ. וְאִם הָיוּ תְּלוּשִׁין וּנְעוּצִין הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
הלכה י״א
כָּל הַמַּנִּיחַ עֵרוּבוֹ יֵשׁ לוֹ בִּמְקוֹם עֵרוּבוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. לְפִיכָךְ הַמַּנִּיחַ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין שֶׁלּוֹ בְּסוֹף הַתְּחוּם וְנִתְגַּלְגֵּל הָעֵרוּב וְיָצָא חוּץ לַתְּחוּם בְּתוֹךְ שְׁתֵּי אַמּוֹת הֲרֵי זֶה עֵרוּב וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא מִמְּקוֹמוֹ. וְאִם יָצָא חוּץ לִשְׁתֵּי אַמּוֹת אֵינוֹ עֵרוּב שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה חוּץ לַתְּחוּם וְהַמַּנִּיחַ עֵרוּבוֹ חוּץ לַתְּחוּם אֵינוֹ עֵרוּב מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֶל עֵרוּבוֹ:
הלכה י״ב
נִתְגַּלְגֵּל הָעֵרוּב וְיָצָא שְׁתֵּי אַמּוֹת חוּץ לַתְּחוּם אוֹ אָבַד אוֹ נִשְׂרַף אוֹ שֶׁהָיָה תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ עֵרוּב. מִשֶּׁחֲשֵׁכָה הֲרֵי זֶה עֵרוּב. שֶׁקְּנִיַּת הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְאִם סָפֵק הֲרֵי זֶה עֵרוּב שֶׁסְּפֵק הָעֵרוּב כָּשֵׁר. לְפִיכָךְ אִם נֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
הלכה י״ג
אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם צֵא וְעָרֵב עָלֵינוּ. אֶחָד עֵרֵב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם וְאֶחָד עֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְזֶה שֶׁעֵרֵב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם נֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְזֶה שֶׁעֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱכַל עֵרוּבוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב. שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק הוּא וּסְפֵק הָעֵרוּב כָּשֵׁר. אַף עַל פִּי כֵן סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק לֹא חֲשֵׁכָה אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין לְכַתְּחִלָּה וְאִם עֵרֵב הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
הלכה י״ד
נָפַל עַל הָעֵרוּב גַּל מִבְּעוֹד יוֹם אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בְּלֹא עֲשִׂיַּת מְלָאכָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיאוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהִיא שְׁעַת קְנִיַּת הָעֵרוּב. וְאִם נָפַל עָלָיו גַּל מִשֶּׁחֲשֵׁכָה הֲרֵי זֶה עֵרוּב וְאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נָפַל אוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁסְּפֵק הָעֵרוּב כָּשֵׁר:
הלכה ט״ו
אֲבָל אִם עֵרֵב בִּתְרוּמָה שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה אֵינוֹ עֵרוּב שֶׁאֵינָהּ סְעֻדָּה הָרְאוּיָה. וְכֵן אִם הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא מִשְּׁתֵּיהֶן וְאָמַר עֵרוּבִי בַּטְּהוֹרָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֵינוֹ עֵרוּב. שֶׁאֵין כָּאן סְעֻדָּה הָרְאוּיָה לַאֲכִילָה:
הלכה ט״ז
אָמַר כִּכָּר זֶה הַיּוֹם חֹל וּלְמָחָר קֹדֶשׁ וְעֵרֵב בָּהּ הֲרֵי זֶה עֵרוּב. שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשָׁה וַדַּאי וּרְאוּיָה הָיְתָה מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל אִם אָמַר הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר חֹל אֵין מְעָרְבִין בָּהּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ תְּרוּמָה וְהִתְנָה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תְּרוּמָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. שֶׁהֲרֵי הִיא טֶבֶל כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַסְּעֻדָּה רְאוּיָה מִבְּעוֹד יוֹם:
הלכה י״ז
הַנּוֹתֵן עֵרוּבוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אֵינוֹ עֵרוּב לְפִי שֶׁבֵּית הַקְּבָרוֹת אָסוּר בַּהֲנָיָה וְכֵיוָן שֶׁרוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעֵרוּב שָׁם אַחַר קְנִיָּה הֲרֵי נֶהֱנֶה בּוֹ. נְתָנוֹ בְּבֵית הַפְּרָס הֲרֵי זֶה עֵרוּב וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִכָּנֵס שָׁם בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ אוֹ שֶׁיְּנַפֵּחַ וְהוֹלֵךְ:
הלכה י״ח
רַבִּים שֶׁרָצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין מְקַבְּצִין כֻּלָּן עֵרוּבָן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בִּכְלִי אֶחָד בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ. וְאִם עָשָׂה אֶחָד עֵרוּב עַל יְדֵי כֻּלָּן צָרִיךְ לְזַכּוֹת לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁאֵין מְעָרְבִין לוֹ לָאָדָם עֵרוּבֵי תְּחוּמִין אֶלָּא לְדַעְתּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁרָצָה זֶה. וְאִם הוֹדִיעוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה אֶלָּא מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ עַד שֶׁחֲשֵׁכָה אֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
הלכה י״ט
כָּל הַזּוֹכֶה בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת מְזַכִּין עַל יָדוֹ בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין מְזַכִּין עַל יָדוֹ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אֵין מְזַכִּין עַל יָדוֹ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין:
הלכה כ׳
נוֹתֵן אָדָם מָעָה לְבַעַל הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּקַּח לוֹ פַּת וִיעָרֵב לוֹ בָּהּ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין. אֲבָל אִם נָתַן לְחֶנְוָנִי אוֹ לְנַחְתּוֹם וְאָמַר לוֹ זְכֵה לִי בְּמָעָה זוֹ אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לוֹ עַרֵב עָלַי בְּמָעָה זוֹ הֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ בָּהּ פַּת אוֹ אֹכֶל מִן הָאֳכָלִין וּמְעָרֵב עָלָיו. וְאִם נָתַן לוֹ כְּלִי וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי בָּזֶה אֹכֶל וּזְכֵה לִי בּוֹ הֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ אֹכֶל וּמְעָרֵב עָלָיו בּוֹ:
הלכה כ״א
מְעָרֵב אָדָם עֵרוּבֵי תְּחוּמִין עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין מִדַּעְתָּן בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. לְפִיכָךְ אִם עֵרֵב עֲלֵיהֶן וְעֵרְבוּ לְעַצְמָן יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן. אֲבָל אֵינוֹ מְעָרֵב לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין אֶצְלוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ. וְאִם עֵרֵב עֲלֵיהֶן וְשָׁמְעוּ וְשָׁתְקוּ וְלֹא מִחוּ יוֹצְאִין בְּעֵרוּבוֹ. עֵרֵב עַל אֶחָד מֵהֶן וְעֵרְבוּ הֵן לְעַצְמָן אֵין לְךָ מְחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וְיוֹצְאִין בְּעֵרוּב עַצְמָן. קָטָן בֵּן שֵׁשׁ שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת יוֹצֵא בְּעֵרוּב אִמּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְעַצְמוֹ:
הלכה כ״ב
הָרוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד אַחֵר לְהַנִּיחוֹ לוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקְבֹּעַ שְׁבִיתָתוֹ שָׁם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁהוּא מְשַׁלְּחוֹ אֵינוֹ מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְלֹא בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בְּמִצְוַת עֵרוּב. וְאִם שָׁלַח אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם שְׁלָחוֹ בְּיַד אֶחָד מֵאֵלּוּ הַפְּסוּלִין לְהוֹלִיכוֹ לְאָדָם כָּשֵׁר כְּדֵי שֶׁיּוֹלִיכוֹ הַכָּשֵׁר וְיַנִּיחוֹ בִּמְקוֹם הָעֵרוּב הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וַאֲפִלּוּ שְׁלָחוֹ עַל הַקּוֹף אוֹ עַל הַפִּיל. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד מֵרָחוֹק עַד שֶׁיִּרְאֶה זֶה הַפָּסוּל אוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל הַכָּשֵׁר שֶׁאָמַר לוֹ לְהוֹלִיךְ אֶת הָעֵרוּב. וְכֵן רַבִּים שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין וְרָצוּ לִשְׁלֹחַ עֵרוּבָן בְּיַד אַחֵר הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּחִין:
הלכה כ״ג
אֶחָד אוֹ רַבִּים שֶׁאָמְרוּ לְאֶחָד צֵא וַעֲרֵב עָלֵינוּ וְעֵרֵב עֲלֵיהֶן בְּאֵי זֶה רוּחַ שֶׁרָצָה הֲרֵי זֶה עֵרוּב וְיוֹצְאִין בּוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא יִחֲדוּ לוֹ רוּחַ. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ עָרֵב עָלַי בִּתְמָרִים וְעֵרֵב עָלָיו בִּגְרוֹגָרוֹת. בִּגְרוֹגָרוֹת וְעֵרֵב עָלָיו בִּתְמָרִים. אָמַר לוֹ הַנִּיחַ עֵרוּבִי בְּמִגְדָּל וְהִנִּיחוֹ בְּשׁוֹבָךְ. בְּשׁוֹבָךְ וְהִנִּיחוֹ בְּמִגְדָּל. בַּבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעֲלִיָּה בַּעֲלִיָּה וְהִנִּיחוֹ בַּבַּיִת אֵינוֹ עֵרוּב. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עָרֵב עָלַי סְתָם וְעֵרֵב עָלָיו בֵּין בִּגְרוֹגָרוֹת בֵּין בִּתְמָרִים בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּעֲלִיָּה הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
הלכה כ״ד
כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת כָּךְ מְבָרְכִין עַל עֵרוּבֵי תְּחוּמִין. וְאוֹמֵר בְּזֶה הָעֵרוּב יִהְיֶה מֻתָּר לִי לְהַלֵּךְ לְמָקוֹם זֶה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם הָיָה אֶחָד מְעָרֵב עַל יְדֵי רַבִּים אוֹמֵר בְּזֶה הָעֵרוּב יִהְיֶה מֻתָּר לִפְלוֹנִי אוֹ לִבְנֵי מָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לִבְנֵי עִיר זוֹ לְהַלֵּךְ מִמָּקוֹם זֶה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
דברי ירמיהו · הלכות עירובין פרק ו׳
י׳
נתנו במגדל ונעל ואבד המפתח אם יכול להוציאו בלא עשית מלאכה ה"ז עירוב שאין אסור לעשות ביה"ש במקום מצוה אלא מלאכה נתנו בראש הקנה וכו' גזירה שמא יתלוש וכו'. עי' בהמ"מ כאן ובה"ח בשם הרשב"א דשבות קרובה למלאכה כמו פחות מד' אמות לא התירו וכאן בשם המפרשים דשמא יקטום הוי ג"כ משום דהוי שבות קרוב למלאכה וכתב דלדעת רבינו בפי' המשנה בשמא יקטום קרוב לטעות לתלוש וא"כ אין ראיה לפחות פחות מד' אמות עיי"ש. וכמ"ש בתוס' בפרק כל הכלים דאין כל השבותין שוין לענין אין שבות במקדש כמו כן נראה לענין אין שבות בביה"ש: ולכאורה למה במלאכה לא נאמר דהוי שבות דמותר ע"י אמירה לנכרי ביה"ש ועיין עירובין ל"ה בנפל עליו הגל בבעי מרא וחצינא אפילו לרבי לא הוי עירוב עיי"ש. והרי אפשר ע"י אמירה לנכרי והיה נראה דלא התירו באמירה לנכרי כמ"ש המ"מ דלאו כל השבותים התירו אבל עיין בשו"ע או"ח בסימן רס"א סעיף א' ומותר לומר לעכו"ם ביה"ש להדליק נר לצורך שבת ועיין במג"א ס"ק ז' שם עיי"ש. ודוחק לומר שגזרו ביש עכו"ם שיכול לומר לעשותו אטו שאין עכו"ם שם דאז לא הוי העירוב ראוי לו ביה"ש וצ"ע. וע"ע בסי' ש"ז סעיף כ"ב עיי"ש. גם הרי שבות דאמירה לעכו"ם קיל משאר שבות דלא מצינו להתיר בחולה שאין בו סכנה אלא אמירה לעכו"ם בלבד ולא שאר שבות. ובמסכת עירובין דף ל"ה ע"א דמצרכין צריכותא נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל ולמה לא אמרינן בנפל עליו גל אפשר לו ע"י עכו"ם ואם דגם בנתגלגל אפשר לו ע"י עכו"ם הרי כמ"ש בתוספות בד"ה נתגלגל אף דאפשר לו ליטלו ביה"ש כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תיקנו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום עיי"ש דלא שייך בנפל עליו הגל וי"ל בזה בכונת הגמרא דאי תנא נתגלגל דליתא גביה אבל נפל עליו גל דאיתא גביה דמובן לפ"ז אבל יקשה למה באמת לא אמרינן כן בנפל הגל דאין שבות משום דאפשר ע"י עכו"ם. וצ"ל דלא שייך קנין שביתה אלא בדבר שיוכל בעצמו ליטלו דאין מדרך שביתה אלא בכה"ג וצ"ע. ועיין בריטב"א שהביא ג"כ להקשות דחוץ לד' אמות יוכל לייתי בפחות מד' דליכא אלא שבות ותירץ ע"ז ולא קושיא היא דאפ"ת דמצי לאתוי כל שהוא לתחום ביתו קונה לו עירוב אבל כ"ש חוץ לתחום ביתו שאינו יכול ללכת שם בהתר גמור אינו קונה לו עירוב עכ"ל ונראה מסכים למ"ש לעיל ודברי התוספות הנ"ל יש לפרש כמו כן כן. ועיין ברש"י ל"ה ע"א בד"ה הנותן הואיל וד' אמות מובלעין בתחומא וכו' והוי כנותן את עירוב בבית וכו' עיי"ש נראה שצריך במקום שילך בעצמו שם. ועיין ברש"י כ"ו ע"ב בד"ה לכהן בבית הפרס עיי"ש:
י״ב
נתגלגל העירוב ויצא ב' אמות חוץ לתחום או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה ה"ז עירוב שקנית העירוב ביה"ש שספק העירוב כשר לפיכך אם נאכל העירוב ביה"ש הרי זה עירוב. ועיין בהמ"מ שכתב שזה פשוט שאין חילוק בין נאכל לנשרף ולא כתבו רבינו אלא מפני מה שיזכיר בסמוך עיי"ש. בגמ' ל"ה ע"א למה תנא נשרף להודיעך כחו דר' יוסי תנא תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר' מאיר וברש"י להודיעך כחו דר"י דאע"ג דאינו בעולם לא מיתסר להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דישנה בעולם וי"ל העמידנה ביה"ש על חזקתה וקודם לכן טהורה היה אפ"ה לא אמרינן חזקה לקולא עכ"ל. והנה יש לפרש וי"ל, קאי בפ"ע אבל כנראה מרהיטא דלישנא בישנה בעולם שייך ביותר לאוקמי על חזקתו וטעמא בעי. וגם בלא"ה מאי שנא אם הוי בעולם או לא. ובירושלמי בסוגין בפ"ג ה"ד ממסכת עירובין בגמרא שם ר' ירמיה בעי עד כדון בקיים ואפילו נשרף ובקרבן העדה שם דבנשרף ואינו בעולם לדמותו טפי לנגע באחד בלילה עיי"ש ובלתי מובן [הרי] בנטמאת ג"כ בגדר וערך מת שנאמר כשעת מציאתן והנה איתא אח"ז בירושלמי א"ר יוסא קיימתיה כיי דמר ר' הושעיה הגיעוך סוף תחומי שבת שאין מחוורין מדבר תורה. וכנראה וכמו שנראה ג"כ מקרבן העדה דקאי בפ"ע וא"כ לא נפשוט בעי דר' ירמיה: ויש לפרש עם מ"ש בריטב"א שם לפרש דברי תוספות לדעת רש"י דליכא עדים אלימא חזקת העירוב מחזקת גברא שלא עירוב שבכל מקום אין אנו לדון אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה העמד מקוה על חזקתה ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן עיין שם. וכיו"ב כתב שם התם טעמא דר' יוסי העמד וכו' עיין שם. ועיין בשאלות ותשובות הרא"ם סימן כ"א ובספר שערי תורה ח"ב לאאמ"ו הגאון ז"ל כלל י' פרט ב' עיין שם. ויש מקום לומר דכל זה אם הדבר שיצא הספק ממנו לפנינו לדון עליו אבל כשאינה בעולם עוד ואין לדון עליו והספק נופל על דבר שהספק נופל עליו בכהאי גוונא אין לדון אלא על המסתעף ממנו וא"כ לפ"ז בנשרף י"ל דדנין על הגברא והוי בחזקת שלא עירב והנה בירושלמי לא נפשוט ובדרבנן לקולא ובבבלי דאיתא לר"י העמד טמא על חזקתו ברש"י שם דאיכא חזקה לקולא ולחומרא ולמ"ש בריטב"א לא הוי חזקת שלא עירב חזקה כלל כמ"ש לעיל בשמו וא"כ י"ל בנשרף דיש לדון גם על חזקתו הוי חזקה וא"כ הוי צריכותא לאשמעינן אפי' נשרף וכמ"ש ברש"י דהוי חזקה נגד חזקה ועכ"פ לדינא בכל גוונא לר"י אפי' בנשרף מותר בספקו והנה בין נאכל ואבד ונשרף אין לחלק בזה אלא בתרומה ונטמאת שייך לומר דדנין על התרומה ג"כ אלא דלכאורה בחולין מאי שנא אם נשרף או עומד קיים דמה לנו לדון על הדבר כשעומד קיים וספק נתגלגל ביה"ש וי"ל כשהדבר בעולם שייך בכל גוונא יותר לדון עליו אם נתגלגל קודם או אח"ז אף כי על הדבר בעצמו אין נפק"מ בזה מאם אינו בעולם כלל וצ"ע ועכ"פ דברי הירושלמי יש לפרש כמ"ש בספק בתרומה שנטמאת ונשרפה דשייך שפיר כמ"ש לעיל ולשון רש"י הנ"ל שכתב שנראה דמחלק בין ישנה בעולם לענין חזקה צ"ל דבכל גוונא מחלק כן ולירושלמי ספיקו לקולא קאי על תרומה ונטמאת בלבד:
י״ג
אמרו לו שנים וכו' שביה"ש ספק הוא וספק העירוב כשר וכו'. עיין בהמ"מ ובשער המלך בהל' מקואות פ"י כלל א' וכלל ו' מ"ש בזה עיי"ש:
י״ד
נפל על העירוב גל מבעו"י אם יכול להוציאו בלא עשית מלאכה כשר וכו'. עיין מ"ש לעיל בה"י:
כ׳
נותן אדם מעה לבעה"ב כדי שיקח לו פת ויערב לו בה עירובי תחומין אבל אם נתן לחנוני או לנחתום ואמר לו זכה לי במעה זו אינו עירוב וכו'. ועיין בהמ"מ כדאיתא בגמרא משום חסרון משיכה וכדאיתא שם והא לא משך וכדמוקי בד' פרקים אלו בשזיכה לו ע"י אחר עיי"ש: והנה כמ"ש במק"א בשם בעה"ת בשער ס"ד דהיכא דשייך בהאי הנאה א"צ קנין ולא בלבד לענין שעבוד גם לקנות אמרינן כן וכמ"ש בנימוק"י בפ"ק דב"מ דהוי כמו שכתב עיי"ש והנה טעם זה שייך בדברים שנקנים בכסף ולמ"ש בתוספות בכורות י"ח ע"ב בד"ה אקנוי קא מקני ליה בחצירו ואפי' בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' עיי"ש ג"כ בקרקע דקונה בכסף והנה למ"ש ברש"י דאפי' זיכה לו ע"י אחר לא מהני שמא אין ניח"ל וא"כ לא שייך כלל בהאי הנאה ואומדנא כמו במצות אף דאין מערבין אלא לדבר מצוה שמא נוח לו בצד אחר אבל כמ"ש ברא"ש ומפורש כן בירושלמי ועי' בקרבן העדה שם בזיכה ע"י אחר מהני משום דגילה דעתו דניח"ל וא"כ שייך בהאי הנאה מצד הקונה אבל מצד המקנה צ"ע אם שייך בהאי הנאה משום דמסייע למצוה דהרי אפי' למצוה קלה עי' בשו"ע או"ח בסי' תט"ו ברוצה לטייל ביו"ט שיש בו שמחה מקרי דבר מצוה עיי"ש ויש ליישב במאי שנראה בכמה מהראשונים ז"ל דאפי' בקנין מטלטלין שייך בהאי הנאה וכמ"ש במקום אחר וגם שעבוד גופו עי' בפ' הנושא בדברים הנקנין באמירה לא שייך בכסף ואפ"ה אמרינן בהאי הנאה גמר ומשעבד נפשיה אף דלא שייך סברת הנימוק"י הנ"ל ולמ"ש יש ליישב בקצת וצ"ע ועי' מ"ש ז"ל על קושית המג"א בסי' שמ"ט למה לא הוי כמו בקידוש דהעמידו על ד"ת וכתבו לחלק דקידוש מצוה מדרבנן משא"כ עירוב דלא הוי אלא זהירות עיי"ש והנה כמו כן בערובי חצירות אבל בערובי תחומין ג"כ י"ל כמ"ש: ועוד שם בהמ"מ וז"ל אבל כשאומר ערב לי הרי עושהו [שלוחו] לערב עליו וקונה פת מאחר ומערב לו אבל בפת עצמו לא שאין שליח קונה ומקנה עכ"ל וטעמא דבעי שיבוא מרשות לרשות ובקונה מאחר הוי שלוחו כמותו לקבלו מהמוכר הוי מרשות לרשות משא"כ בשל עצמו במה בא לרשות אחר שיזכה בו המשלח ועיין בטוח"מ בסי' קפ"ה ושוב מצאתי שכתב הרשב"א בפ' אלמנה ניזונית מאן שם לך כלומר מי מכרו לך לפי שהוא שלוח למכור אבל לדידך מי מכרן ומכאן נראה שאין שליח יוכל לקנות לעצמו אפי' באותן דמים שהרשהו הבעלים למוכרו לפי שנעשה שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו אינו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל עיי"ש ובשו"ע שם סעיף ב' ועי' בסמ"ע שם ובסי' קע"ה ס"ק כ"ו עיי"ש ובר"ן במס' כתובות צ"ח גבי אלמנה ששמה לעצמה ועיין בהגהות מל"מ בפ"א הל' ה' מהל' שלוחין ושותפין בסופו שם שהביא דברי טור חו"מ הנ"ל בשם הרשב"א וכתב דבס' בני חיי כתב דרמב"ם לא ס"ל כן אבל למ"ש כאן בהל' עירובין הנ"ל נראה דרמב"ם ס"ל ג"כ כן כרשב"א עיי"ש. ונראה אף דכנראה הרב המגיד כתב כן מדעת עצמו ולא מדעת רבינו אבל נראה שדייק כן בלשון רבינו שכתב "ואם אמר לו ערב לי במעה זו הרי זה לוקח בה פת או אוכל מן האוכלין ומערב עליו וכו'" נראה מפורש דעתו דצריך לקנות ולא משל עצמו דאל"כ למה הוסיף על לישנא דגמ' והוא הערה רבה כמה ראה רבינו לכוין על סברה ישרה ולהודיע בלשונו הזהב: ויש לעיין למ"ש בתוס' במס' ב"מ ע"א ע"ב בד"ה בשלמא סיפא לחומרא דזכוי ע"י אחר הוי שלוחו של מקנה ושל קונה וכיו"ב בנימוק"י בפ"ק דב"מ בסוגיא דראה אותן רצין ועי' בס' מחנה אפרים הל' זכיה ומתנה סי' ל"ג עיי"ש וזה יהיה נגד דעת הרשב"א הנ"ל דא"כ איכא מרשות לרשות וע"ע בס' מחנה אפרים שם בסי' ו' מ"ש בדעת רש"י ורא"ש אם מהני בזיכה לו החנוני ע"י אחר בגילה דעת דניחא ליה עיי"ש:
כ״א
מערב אדם ערובי תחומין ע"י בנו וכו' וע"י עבדו ושפחתו העברים וכו' אבל אין מערב לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים וכו'. ועיין במרכבת המשנה דט"ס כאן או דרבינו מחלק בין עבדו ושפחתו העברים הקטנים וגדולים כמו בבנו ובתו ולא כמ"ש בכ"מ בפ"א מהל' עבדים דלא משכחת עבד קטן עברי אלא דסובר דיוכל למכור עצמו מעוני וע"פ בי"ד דטובה לו עיי"ש. ובס' מעשה רוקח כתב שט"ס ושכן מצא בשאר ספרים וכתיבת יד שאינו שם עיי"ש:
כ״ג
אחד וכו' האומר לחבירו ערב לי בתמרים וכו'. עיין בהמ"מ ובמרכבת המשנה כתב דבנוסחא לפנינו איתא רבה ופשוט דהלכה כרבה נגד רב יוסף וברשב"א היה הנוסחא רבא ובזה תליא הפלוגתא בינו לרבינו עיי"ש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
