הלכות עירובין · פרק ה׳
הלכה א׳
אַנְּשֵׁי מָבוֹי שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן שִׁתּוּף בְּמַאֲכָל אֶחָד לְעִנְיַן סְחוֹרָה כְּגוֹן שֶׁקָּנוּ יַיִן בְּשֻׁתָּפוּת אוֹ שֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן צְרִיכִין שִׁתּוּף אַחֵר לְעִנְיַן שַׁבָּת אֶלָּא סוֹמְכִין עַל שִׁתּוּף שֶׁל סְחוֹרָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין שֶׁהֵן שֻׁתָּפִין בּוֹ מִין אֶחָד וּבִכְלִי אֶחָד. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן שֻׁתָּף לָזֶה בְּיַיִן וּלְאַחֵר בְּשֶׁמֶן אוֹ שֶׁהָיָה הַכּל יַיִן וְהָיָה בִּשְׁנֵי כֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין שִׁתּוּף אַחֵר לְעִנְיַן שַׁבָּת:
הלכה ב׳
אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְלֹא נָתַן לוֹ בָּטַל הַשִּׁתּוּף. שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינָן כֻּלָּן כְּשֻׁתָּפִין שֶׁאֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה. אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁרָגִיל לְהִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף. בְּנֵי מָבוֹי נִכְנָסִין לְבֵיתוֹ וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שִׁתּוּף בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן:
הלכה ג׳
אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹצָר שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁמֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מְזַכֶּה מִמֶּנּוּ מְעַט לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ וּמְעָרֵב בּוֹ עֲלֵיהֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוֹ וְלֹא יִחֲדוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְעֹרָב בָּאוֹצָר הֲרֵי זֶה שִׁתּוּף:
הלכה ד׳
חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים לִשְׁנֵי מְבוֹאוֹת אִם נִשְׁתַּתְּפָה עִם אֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד נֶאֶסְרָה בַּמָּבוֹי הַשֵּׁנִי וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה וּמַכְנִיסָה בּוֹ. לְפִיכָךְ אִם זִכָּה אֶחָד בְּשִׁתּוּף לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וְשִׁתֵּף עֲלֵיהֶן צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר זוֹ. שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּתְּפִין אֶלָּא מִדַּעְתָּן שֶׁאֵינָהּ זְכוּת לָהֶן שֶׁמָּא בַּמָּבוֹי הַשֵּׁנִי רוֹצִים לְהִשְׁתַּתֵּף וְלֹא בָּזֶה:
הלכה ה׳
אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא יֶאֱסרוֹ עַל שְׁכֵנָיו. אֲבָל אִם אוֹסֵר אֵינָהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו וְלֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עָלָיו אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד אוֹסֵר. כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֵינִי מְעָרֵב עִמָּכֶם אוֹ אֵינִי מִשְׁתַּתֵּף עִמָּכֶם:
הלכה ו׳
נִשְׁתַּתְּפוּ אַנְשֵׁי חָצֵר זוֹ עִם אֶחָד מִשְׁנִי הַמְּבוֹאוֹת אִם בְּמִין אֶחָד נִשְׁתַּתְּפוּ אֲפִלּוּ כָּלָה אוֹתוֹ הַמִּין הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה שִׁתּוּף אַחֵר וּמְזַכֶּה לָהֶן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָם פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאִם בִּשְׁנֵי מִינִין נִשְׁתַּתְּפוּ וְנִתְמַעֵט הָאֹכֶל מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָן. וְאִם כָּלוּ מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. נִתְוַסְּפוּ שְׁכֵנִים בֶּחָצֵר זוֹ מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם:
הלכה ז׳
נִשְׁתַּתְּפָה חָצֵר זוֹ עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי זֶה מִפֶּתַח זֶה וְעִם בְּנֵי הַמָּבוֹי הַשֵּׁנִי מִן הַפֶּתַח הָאַחֵר מֻתֶּרֶת עִם שְׁנֵיהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמָּהּ וּשְׁנֵי הַמְּבוֹאוֹת אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה. לֹא עֵרְבָה עִם אֶחָד מֵהֶם אוֹסֶרֶת עַל שְׁנֵיהֶן:
הלכה ח׳
הָיְתָה חָצֵר זוֹ רְגִילָה בְּפֶתַח אֶחָד וְהַפֶּתַח הַשֵּׁנִי אֵינָהּ רְגִילָה. זֶה שֶׁרְגִילָה לְהִכָּנֵס וְלָצֵאת בּוֹ אוֹסֵר וְשֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ אֵינוֹ אוֹסֵר. עֵרְבָה עִם מָבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ הֻתַּר הַמָּבוֹי הָאַחֵר לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרֵב עִמָּהּ:
הלכה ט׳
עֵרְבוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁהִיא רְגִילָה בּוֹ לְעַצְמָן וְהִיא לֹא עֵרְבָה עִמּוֹ וְלֹא עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי הָאַחֵר שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ וְגַם לֹא עֵרְבוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ. דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל זֶה הַמָּבוֹי שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עֵרֵב. הוֹאִיל וְהִיא לֹא עֵרְבָה וְהוּא לֹא עֵרֵב דּוֹחִין אוֹתָהּ אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶּאֱסֹר עַל מָבוֹי זֶה שֶׁעֵרֵב לְעַצְמוֹ:
הלכה י׳
חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּתַח לְמָבוֹי וּפֶתַח אַחֵר לְבִקְעָה אוֹ לְקַרְפָּף יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל מֵחָצֵר לְאוֹתוֹ הַקַּרְפָּף אֵינוֹ סוֹמֵךְ אֶלָּא עַל פֶּתַח שֶׁל מָבוֹי לְפִיכָךְ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי עַד שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן. אֲבָל אִם הָיָה הַקַּרְפָּף בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁעַל הַפֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ סוֹמֵךְ הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַקַּרְפָּף:
הלכה י״א
אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁהָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּמָבוֹי אַחֵר אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. וְכֵן אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבָּנָה מַצֵּבָה רְחָבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל פִּתְחוֹ אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ עַצְמוֹ מֵהֶן וְחָלַק רְשׁוּתוֹ:
הלכה י״ב
אַנְשֵׁי מָבוֹי שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ מִקְצָתָן וְשָׁכְחוּ מִקְצָתָן וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ. וְדִינָם לְעִנְיַן בִּטּוּל רְשׁוּת כְּדִין אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן אוֹ שְׁנַיִם וְלֹא עֵרְבוּ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁכָּל אָדָם עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הַסְּמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּאִישׁ אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין בֵּין לְעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בֵּין לְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת:
הלכה י״ג
מָבוֹי שֶׁעֵרְבוּ כָּל חֲצֵרוֹת שֶׁבּוֹ כָּל חָצֵר וְחָצֵר בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּפוּ כֻּלָּן בַּמָּבוֹי. שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר וְלֹא עֵרֵב עִם בְּנֵי חֲצֵרוֹ לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נִשְׁתַּתְּפוּ וְעַל הַשִּׁתּוּף סוֹמְכִין וְלֹא הִצְרִיכוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת עִם הַשִּׁתּוּף אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ לַתִּינוֹקוֹת תּוֹרַת עֵרוּב וַהֲרֵי עֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת. אֲבָל אִם שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף אֲסוּרִים בַּמָּבוֹי וּמֻתָּרִין כָּל בְּנֵי חָצֵר לְטַלְטֵל בַּחֲצֵרָן שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כְּחָצֵר לַבָּתִּים:
הלכה י״ד
נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וְשָׁכְחוּ כֻּלָּן לְעָרֵב בָּחֲצֵרוֹת. אִם אֵין מַקְפִּידִין עַל פְּרוּסָתָן סוֹמְכִין עַל הַשִּׁתּוּף בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. וְאֵין מַתִּירִין לָהֶן דָּבָר זֶה אֶלָּא מִדֹּחַק:
הלכה ט״ו
מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ אִם עֵרְבוּ חֲצֵרוֹת עִם הַבָּתִּים אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית. מֵאַחַר שֶׁעֵרְבוּ חֲצֵרוֹת עִם הַבָּתִּים נַעֲשָׂה הַמָּבוֹי כְּאִלּוּ אֵינוֹ פָּתוּחַ לוֹ אֶלָּא בָּתִּים בִּלְבַד בְּלֹא חֲצֵרוֹת. וּלְפִיכָךְ אֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלָּן. וְאִם לֹא עֵרְבוּ אַנְשֵׁי הַחֲצֵרוֹת מְטַלְטְלִין בְּכֻלָּן כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכוֹ כְּחָצֵר שֶׁלֹּא עֵרְבוּ בָּהּ:
הלכה ט״ז
עוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ צְדוֹקִי הַשָּׁרוּי בְּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי דִּינוֹ עִם בְּנֵי הַמָּבוֹי כְּדִינוֹ עִם בְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁשּׂוֹכְרִים מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ מֵאֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ רְשׁוּתוֹ שֶׁבַּמָּבוֹי. אוֹ מְבַטֵּל לָהֶן הַצְּדוֹקִי. וְאִם הָיָה בַּמָּבוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁתּוּף. וְדִין יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְדִין רַבִּים שֶׁהֵן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד דִּין אֶחָד הוּא:
הלכה י״ז
עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהָיָה דָּר בַּמָּבוֹי אִם יֵשׁ לוֹ בַּחֲצֵרוֹ פֶּתַח אֶחָד לַבִּקְעָה אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הַמָּבוֹי. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח קָטָן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיא גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁבַּמָּבוֹי אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא עַל פֶּתַח הַמְיֻחָד לוֹ שֶׁהוּא לַבִּקְעָה. וְכֵן אִם הָיָה פָּתוּחַ לְקַרְפָּף שֶׁהוּא יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם הֲרֵי זֶה כְּפָתוּחַ לַבִּקְעָה וְאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. הָיָה בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת אֵינוֹ סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְאוֹסֵר עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִמֶּנּוּ:
הלכה י״ח
מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מֵחָצֵר לֶחָצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעֵרְבוּ כֻּלָּן דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וּמֻתָּרִין לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פְּתָחִים עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. שֶׁאֵין נַעֲשִׂים כְּיָחִיד בִּמְקוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים:
הלכה י״ט
כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמְּדִינָה. כָּל חָצֵר וְחָצֵר מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ הַתִּינוֹקוֹת. וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּתְּפִין כָּל אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי. וְאִם הָיְתָה הַמְּדִינָה קִנְיַן יָחִיד אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים מִשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן שִׁתּוּף אֶחָד וִיטַלְטְלוּ בְּכָל הַמְּדִינָה. וְכֵן אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים וְיֵשׁ לָהּ פֶּתַח אֶחָד מִשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן שִׁתּוּף אֶחָד:
הלכה כ׳
אֲבָל אִם הָיְתָה שֶׁל רַבִּים וְיֵשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים שֶׁהָעָם נִכְנָסִין בָּזֶה וְיוֹצְאִין בָּזֶה אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ אֶלָּא מַנִּיחִין מִמֶּנָּה מָקוֹם אֶחָד אֲפִלּוּ בַּיִת אֶחָד בְּחָצֵר אַחַת וּמִשְׁתַּתְּפִין הַשְּׁאָר. וְיִהְיוּ אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּתְּפִין כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּכָל הַמְּדִינָה חוּץ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשִּׁיְּרוּ. וְיִהְיוּ אוֹתָן הַנִּשְׁאָרִים מֻתָּרִין בִּמְקוֹמָן בַּשִּׁתּוּף שֶׁעוֹשִׂין לְעַצְמָן אִם הָיוּ הַנִּשְׁאָרִים רַבִּים. וַאֲסוּרִין לְטַלְטֵל בִּשְׁאָר כָּל הַמְּדִינָה:
הלכה כ״א
וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם הֶכֵּר הוּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהָעֵרוּב הִתִּיר לָהֶן לְטַלְטֵל בִּמְדִינָה זוֹ שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ. שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן:
הלכה כ״ב
מְדִינָה שֶׁל רַבִּים שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּתַח אֶחָד וְסֻלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר שֶׁאֵין הַסֻּלָּם שֶׁבַּחוֹמָה חָשׁוּב כְּפֶתַח. הַבָּתִּים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ שִׁיּוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פְּתוּחִין לָעִיר אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶן לָעִיר וּפְנֵיהֶם לַחוּץ עוֹשִׂין אוֹתוֹ שִׁיּוּר וּמְעָרְבִין אֶת הַשְּׁאָר:
הלכה כ״ג
הַמְזַכֶּה בְּשִׁתּוּף לִבְנֵי הַמְּדִינָה. אִם עֵרְבוּ כֻּלָּן עֵרוּב אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעָן שֶׁזְּכוּת הוּא לָהֶן. וְדִין מִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה אוֹ מִי שֶׁהָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּעִיר אַחֶרֶת אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהָיָה עִמָּהֶן בַּמְּדִינָה דִּין הַכּל כְּדִינָם בְּחָצֵר וּמָבוֹי:
הלכה כ״ד
מְדִינָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ חוּץ מִמָּבוֹי אֶחָד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל כֻּלָּן. וְאִם בָּנוּ מַצֵּבָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי אֵינוֹ אוֹסֵר לְפִיכָךְ אֵין מְעָרְבִין מְדִינָה לַחֲצָאִין אֶלָּא אוֹ כֻּלָּהּ אוֹ מָבוֹי מָבוֹי. וּבוֹנֶה כָּל מָבוֹי וּמָבוֹי מַצֵּבָה עַל פִּתְחוֹ אִם רָצָה לַחֲלֹק רְשׁוּתוֹ מֵהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶאֱסֹר עַל שְׁאָר הַמְּבוֹאוֹת:
קובץ על היד החזקה · הלכות עירובין פרק ה׳
א׳
ובכלי אחד. עי' בטור או"ח סי' שע"א ובב"י שם מה שלמד בטור שחולק על רבינו שפסק כר"ש ודבריו תמוהים ובשער אפרים סי' כ"ה כ' ישוב ובס' יד דוד מביאו שכתב שהיה לפני הב"י נוסחא אחרת:
ג׳
ה"ז מזכה ממנו כו'. עי' הה"מ ולפרש"י בגמ' הוא מטעם דאין ברירה ובירושלמי פ' חלון דף כ"ב תני אין מזכין להם בחבית שבמרתף אמר ר' הושעיא שמא ישכח וישנה ואפשר דשם קאי גם במיחד להם חבית אחת כולו לשיתוף אעפ"כ אסור מטעם שמא ישכח ובגמ' בבלי מיירי באומר שמזכה להם מן האוצר ולא חיישינן שימכור כל האוצר ביחד ואעפ"כ אסרו משום דאין ברירה ואע"ג דבעלמא קי"ל בדרבנן י"ב הכא דלפעמים איכא עוד חששא דשמא ישכח וכמ"ש החמירו רבנן ובק"ע שם האריך לחלוק על הפוסקים דהלכתא כאביי דאין משתתפין באוצר ולא נהירין דבריו וכבר דחיתי כל ראיותיו ועי' בת"ח אם אמר על הפת שבסל ומסיים אותו פת שצורתו כך וכך או אותו הפת המונח בדרומו דסל יהא לשם עירוב מהני דכיון דמנכרא לא איצטריך לומר ברירה ע"ש ולפ"ד הירושלמי צ"ע לדינא:
ה׳
אבל אם אוסר כו'. ול"ד למ"ש בפ"ב הי"ב דישראל שאני דיכול למחות דאין רצונו להשתתף או לערב כמ"ש במ"ע ועי' א"ר סימן שס"ז אות ד' ומיישב השגת הראב"ד מהטורזינא:
י׳
הואיל ומותר לטלטל כו'. יראה דסובר כרש"י דאם הקרפף הוקף לדירה אפי' ביתר מבית סאתים אינו אוסר ובתוס' שם חולק ועי' ש"ע סי' שפ"ט:
י״ד
נשתתפו במבוי כו'. עי' ט"ז סי' שפ"ז מ"ש על הב"י מדברי רש"י וכתב הגאון אדמ"ו דמדברי רש"י שם ד"ה בן תודאי וגם דף ס"ז גבי האי ינוקי מוכח דיש לחלק בין לכתחילה ודיעבד ובזה אין סתירה בדברי רש"י:
ט״ו
ולפיכך אין מטלטלין. עי' הה"מ שכתב מסקנת האחרונים כדעת הר"א וכ"כ בחידושי רשב"א דקמ"ל כר"י ושמואל אליבא דר"ש ולא מחלקינן בין עירבו ללא עירבו ובירושלמי ר"פ ר"א דמילה ופ"ו דעירובין מה שאמר ר"י כדעתיה משמע כפירוש רבינו:
כ״א
ודבר זה משום היכר הוא. ועי' ירושלמי פ' כיצד מעברין ובלבד ישראל כו' והק"ע שם כתב דהר"ן בתשובה סימן נ' כתב דלא בעינן שיור דוקא בישראל ותמה עליו שלא הביא ירושלמי דאמר דוקא ישראל ע"ש. ועי' כנה"ג סי' שצ"ב ובריטב"א בסוגיא ותמצא ישוב למנהגנו דעושין שיור דירת עכו"ם והא דלא הביא רבינו דין דעיר שאין בה חמשים דלא בעי שיור עי' בס' יד דוד עירובין דף ס' ד"ה אבעי להו כו' שהיה גורס כגי' הריטב"א ע"ש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות עירובין פרק ה׳
כ׳
אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים כו' אין מערבין את כולה כו'. בגמרא פליגי תרי לישני אם מערבין לרחבה לחצאין והרא"ש פסק דמערבין לרחבה והנה ללשון זה אמר אפילו לרע"ק דאמר רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה עד כאן לא אמר רע"ק כו' אבל הכא הני נפקי בהאי פיתחא והני נפקי בהאי פתחא. מוכח דאם אין לעיר אלא פתח אחד מודה דאין מערבין לרחבה לחצאין אמנם לא מוכחא רק דלרע"ק אין מערבין דרגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה, אבל לרבנן אפשר דלהאי לישנא אף אם אין לעיר רק פתח אחד מערבין לחצאין מידי דהוי שני חצירות. ואולי דבזה מודה האי לישנא דלרבנן לא דמי לשני חצירות. דהתם כל חצר קבוע לתשמיש בני בתים הפתוחים אליו אלא דיש להם דריסת רגל לעבור דרך חצירותם לרה"ר, אבל כאן ברה"ר שמשתמשים בכולו ולכולהו מיוחד הוא בשוה אם אין רק פתח אחד מודו דאסורים היינו שאוסרים זע"ז, רק בשני פתחים אמרינן דהני נפקי בהאי פתחא המיוחד להם ובהא פליג אלישנא בתרא ודו"ק. וכן חזינא דהגמרא פריך לרב נחמן מהא דאמר אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו' דתורת פתח עליו ואפילו לחומרא ואכתי הא הוה בני מרפסת רגל המותרת במקומה ואפ"ה אוסרין על בני חצר דתשמישם קבוע טפי בחצר מבני חצר פנימי בחיצונה כמו"ש הריטב"א ודוקא אם עבוד דקה היינו פתח קטן אחר לא לחצר אינם אוסרים וה"נ סברה הגמרא בל"ק לרב פפא, אלא דל"ב חידש לן דלא מהני כלל בדה"ר של רבים אף צורת הפתח ודו"ק. ואם נאמר כן אזלא תלמודא דירושלמי כלישנא קמא דילן דקאמר תני בשם ר"י אין מערבין אותה חציין כו' לחי מכאן ולחי מכאן כו' לא על הדה איתאמרת אלא על הדה כו' אין בה אלא דלת אחד עלי' תני ר"י אין מערבין אותה חציין כו' ודוקא שאין בו אלא דלת אחד הא שני דלתות מערבין חצאין דלכל חד איכא פיתחא וזהו כל"ק דגמרא דילן. וכן משמע מתוספות ד"ה כמאן דלא כרע"ק דאף לרבנן אם אין בה אלא פתח אחד אין מערבין חציץ לרחבה אף ללישנא קמא. והא דאמר בירושלמי בני מבוי שנתנו קורה בחצי מבוי אלו מותרים ואלו אסורים נתנו אלו ואלו או"א אסורים, היינו דוקא כשאינו מפולש לרה"ר, אבל מבוי המפולש לרה"ר שיש לו שני פתחים מערבין חציה לשיטת הירושלמי וכן לל"ק דגמרא דילן וז"פ. והא דמהני בעיר של רבים שיור אע"פ שאין פתחיהן לעיר ולא מצי לערב עמה הוא עובדא דאביי בגמרא דילן, ובירושלמי ר' בא ר' ממל כו' בפתוחין לתוכה, פירוש שהבתים של שיור פתוחין לרה"ר דמצי לערב עם העיר אם בעי, א"ר מנא מכיון שפתוחין לתוכה נעשה כולן רשות אחת. פירוש דסברת ר' מנא דדריסת הרגל של רבים אוסרתן והוי כשני חצירות הפתוחות למבוי ולא עירבו זה עם זה דאסרי אהדדי חדא אחברי', ודווקא כשהן אינן פתוחים לעיר לא אסרי אהדדי אך הירושלמי סובר לעיל דלרחבה מערבין חציין וצ"ל דפריך דאכתי לחי בעי שלא יהי' פרוץ במילואו למקום האסור דבני השיור אסורים בעיר ולחי מיהא בעי או שני פסין כמו שביארו הקדמונים וז"פ ולכך ניחא שפיר הא דקאמר על השיור ובלבד ישראל הא דירת כותים לא הוי שיור, דאזיל לטעמי' שיהיו פתוחין לתוכה דאי בעי לערובי הוי מצי מערבי. אבל לגמרא דילן שאף אחורי הבתים לעיר הוי שיור ואע"ג דלא הוי מצי לערובי כחדא ה"ה דירת גוים שמה דירה דלא גרע מבית תבנא והוי שיור, וכן כתב המג"א בשם תשובות הר"ן ז"ל דעו"ג הוי שיור והש"ק לא דק. ועלה בדעתי לומר, דהא דאמר בירושלמי דנתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורים היינו בנשתתפו כל חצי מבוי בפ"ע אבל לא נשתתפו החיצונים דהמה אסורים לטלטל במבוי שלהם רק בד' אמות תו לא חשיבא דהר"ג שלהם דיאסרו על חלק הפנימי המעורב ומתוקן בלחי בפ"ע, אך זהו דוקא בעירבו חצירות עם בתים, אבל לא עירבו חצירות עם בתים דמותרין לטלטל כלים ששבתו במבוי אוסרין על חלק הפנימי והא דפריך הגמרא מבוי נמי אסרי אהדדי דמוקים לה כר' יהודא ואיהו סובר דאסור לטלטל במבוי שלא נשתתפו בו [יעוי' מש"כ בחדושי לשבת] אבל סתימת רבינו והסבר הקדמונים דהוי כחצר אחד שלא נשתתף אינו מורה זה ולכן לא עמדתי להעמיק בזה ודו"ק. ובחדושי על הגמרא הארכתי עוד.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
