הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות בית הבחירה · פרק ה׳

ספר עבודה · 17 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות בית הבחירה · פרק ה׳
הלכה א׳
הַר הַבַּיִת וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה וְהָיָה מֻקָּף חוֹמָה. וְכֵפִין עַל גַּבֵּי כֵּפִין הָיוּ בְּנוּיוֹת מִתַּחְתָּיו. מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. וְכֻלּוֹ הָיָה מְקֹרֶה סְטָיו לְפָנִים מִסְּטָיו:
הלכה ב׳
וַחֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לוֹ. אֶחָד מִן הַמַּעֲרָב וְאֶחָד מִן הַמִּזְרָח וְאֶחָד מִן הַצָּפוֹן וּשְׁנַיִם מִן הַדָּרוֹם. רֹחַב כָּל שַׁעַר עֶשֶׂר אַמּוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים. וְיֵשׁ לָהֶם דַּלְתוֹת:
הלכה ג׳
לְפָנִים מִמֶּנּוּ סוֹרֵג מַקִּיף סְבִיב גָּבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּלְפָנִים מִן הַסּוֹרֵג הַחֵיל [גָּבְהוֹ] עֶשֶׂר אַמּוֹת. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר בַּקִּינוֹת (איכה ב ח) "וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה" זוֹ חוֹמַת הָעֲזָרָה:
הלכה ד׳
לְפָנִים מִן הַחֵיל הָעֲזָרָה. וְכָל הָעֲזָרָה הָיְתָה אֹרֶךְ קפ"ז עַל רֹחַב קל"ה. וְשִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ לָהּ. שְׁלֹשָׁה מִן הַצָּפוֹן הַסְּמוּכִין לַמַּעֲרָב. וּשְׁלֹשָׁה מִן הַדָּרוֹם סְמוּכִין לַמַּעֲרָב. וְאֶחָד בַּמִּזְרָח מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בָּאֶמְצַע:
הלכה ה׳
כָּל שַׁעַר מֵהֶן הָיָה רָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. וְהָיוּ לוֹ דְּלָתוֹת מְחֻפּוֹת זָהָב. חוּץ מִשַּׁעַר מִזְרָחִי שֶׁהָיָה מְצֻפֶּה נְחשֶׁת דּוֹמָה לְזָהָב. וְשַׁעַר זֶה הוּא הַנִּקְרָא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן וְהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר:
הלכה ו׳
הָעֲזָרָה לֹא הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת בְּאֶמְצַע הַר הַבַּיִת. אֶלָּא רְחוֹקָה מִדְּרוֹם הַר הַבַּיִת יֶתֶר מִכָּל הָרוּחוֹת וּקְרוֹבָה לַמַּעֲרָב יֶתֶר מִכָּל הָרוּחוֹת. וּבֵינָהּ וּבֵין הַצָּפוֹן יֶתֶר מִמַּה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין הַמַּעֲרָב. וּבֵינָהּ וּבֵין הַמִּזְרָח יֶתֶר מִמַּה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין הַצָּפוֹן:
הלכה ז׳
וְלִפְנֵי הָעֲזָרָה בַּמִּזְרָח הָיְתָה עֶזְרַת הַנָּשִׁים. וְהִיא הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים עַל רֹחַב קל"ה. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּאַרְבַּע מִקְצְעוֹתֶיהָ שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה וְלֹא הָיוּ מְקֹרוֹת וְכֵן עֲתִידִין לִהְיוֹת:
הלכה ח׳
וּמַה הֵם מְשַׁמְּשׁוֹת. דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים שֶׁשָּׁם מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶם וּמְגַלְּחִין אֶת שַׂעֲרָם. מִזְרָחִית צְפוֹנִית לִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים שֶׁשָּׁם כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִים בָּעֵצִים. שֶׁכָּל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית לִשְׁכַּת הַמְצֹרָעִים. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית בָּהּ הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן וְהִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שַׁמְנַיָּא:
הלכה ט׳
עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה מֻקֶּפֶת גְּזוּזְטְרָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְּמַעְלָן וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעֵרְבָּבִין. וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה בְּצַד הָעֲזָרָה בִּצְפוֹנָהּ מִבַּחוּץ בֵּין הָעֲזָרָה וְהַחֵיל וְהָיָה בָּנוּי כִּפָּה וּמֻקָּף רְבָדִין שֶׁל אֶבֶן וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֵּית הַמּוֹקֵד. וּשְׁנֵי פְּתָחִים הָיוּ לוֹ אֶחָד פָּתוּחַ לָעֲזָרָה וְאֶחָד פָּתוּחַ לַחֵיל:
הלכה י׳
וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בּוֹ. שְׁתַּיִם קֹדֶשׁ וּשְׁתַּיִם חֹל. וְרָאשֵׁי פִּסְפְּסִין מַבְדִּילִין בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְהַחל. וּמַה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וּדְרוֹמִית מִזְרָחִית לִשְׁכַּת עוֹשֵׂי לֶחֶם הַפָּנִים. מִזְרָחִית צְפוֹנִית בָּהּ גָּנְזוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי יָוָן. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית בָּהּ יוֹרְדִין לְבֵית הַטְּבִילָה:
הלכה י״א
הַיּוֹרֵד לְבֵית הַטְּבִילָה מִלִּשְׁכָּה זוֹ הָיָה הוֹלֵךְ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם. וּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם:
הלכה י״ב
אֹרֶךְ הָעֲזָרָה מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב קפ"ז וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹנָן. מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל עֲזָרָה עַד כֹּתֶל הַהֵיכָל אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֹרֶךְ הַהֵיכָל כֻּלּוֹ מֵאָה אַמָּה. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים. הַמִּזְבֵּחַ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים וְהוּא הַנִּקְרָא עֶזְרַת כֹּהֲנִים אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל וְהוּא הַנִּקְרָא עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה:
הלכה י״ג
וְרֹחַב הָעֲזָרָה מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹנָן. מִכֹּתֶל צְפוֹנִי עַד בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם י"ב אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. וְשָׁם תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין אֶת הַקָּדָשִׁים בְּצִדּוֹ:
הלכה י״ד
מְקוֹם הַשֻּׁלְחָנוֹת שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וּבוֹ שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁמַּנִּיחִין עֲלֵיהֶן הַנְּתָחִים וּמְדִיחִין אֶת הַבָּשָׂר לְבַשְּׁלוֹ. וּשְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ. וּבְצַד מְקוֹם הַשֻּׁלְחָנוֹת מְקוֹם הַטַּבָּעוֹת כ"ד אַמָּה. וְשָׁם שׁוֹחֲטִין אֶת הַקָּדָשִׁים:
הלכה ט״ו
וּבֵין מְקוֹם הַטַּבָּעוֹת וְהַמִּזְבֵּחַ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְהַמִּזְבֵּחַ ל"ב. וְהַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשִׁים. וּבֵין הַכֶּבֶשׁ וּלְכֹתֶל דְּרוֹמִי י"ב אַמָּה וּמֶחֱצָה. מִכֹּתֶל צְפוֹנִי שֶׁל עֲזָרָה עַד כֹּתֶל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא רֹחַב שִׁשִּׁים וּמֶחֱצָה. וּכְנֶגְדוֹ מִכֹּתֶל הָאוּלָם עַד כֹּתֶל מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה שֶׁהוּא אֹרֶךְ שֵׁשׁ וְשִׁבְעִים:
הלכה ט״ז
כָּל הַמְרֻבָּע הַזֶּה הוּא הַנִּקְרָא צָפוֹן הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹחֲטִין בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
הלכה י״ז
שְׁמוֹנֶה לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ בַּצָּפוֹן. וְשָׁלֹשׁ בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לִשְׁכַּת הַמֶּלַח. לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה. לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין. לִשְׁכַּת הַמֶּלַח שָׁם נוֹתְנִין מֶלַח לַקָּרְבָּן. לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה שָׁם מוֹלְחִין עוֹרוֹת הַקָּדָשִׁים. וְעַל גַּגָּהּ הָיְתָה בֵּית טְבִילָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין שָׁם הָיוּ מְדִיחִין קִרְבֵי הַקָּדָשִׁים וּמִשָּׁם מְסִבָּה עוֹלָה לְגַג בֵּית הַפַּרְוָה. וְהַשָּׁלֹשׁ שֶׁבִּצְפוֹן לִשְׁכַּת הַגָּזִית. לִשְׁכַּת הַגּוּלָה. לִשְׁכַּת הָעֵץ. לִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁבָּהּ סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת. וְחֶצְיָהּ הָיָה קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ הָיָה חֹל. וְלָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים אֶחָד לַקֹּדֶשׁ וְאֶחָד לְחל וּבַחֵצִי שֶׁל חֹל הָיוּ הַסַּנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין. לִשְׁכַּת הַגּוּלָה שָׁם הָיְתָה בּוֹר שֶׁמְּמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בַּגּוּלָה וּמִשָּׁם מְסַפְּקִין מַיִם לְכָל הָעֲזָרָה. וְלִשְׁכַּת הָעֵץ הָיְתָה אֲחוֹרֵי שְׁתֵּיהֶן וְהִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהִיא הַנִּקְרֵאת לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וְגַג שְׁלָשְׁתָּן שָׁוֶה. וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ שָׁם בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. אַחַת מִימִין שַׁעַר מִזְרָחִי וְהוּא לִשְׁכַּת פִּינְחָס הַמַּלְבִּישׁ. וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ וְהוּא לִשְׁכַּת עוֹשֶׂה חֲבִיתִין:

הר המוריה · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

מעשי למלך · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

א׳
הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה כדכתיב ביחזקאל מדד רוח הקדים חמש מאות קנים בקנה המדה סביב וכן צפון ודרום ומערב וכתיב לארבע רוחות מדדו חומה לי סביב סביב אורך חמש מאות ורוחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחול הרי שהיה מוקף הכל והיה קדש לגבי ירושלם שאין זבין וזבות נדות [ויולדות] נכנסות לשם שכל הר הבית מקודש כדכתיב בהר ה' יראה דמשמע דכל ההר הוא מקודש לה' כמחנה שכינה ולויה ונראה דקדושת הר הבית שוי לה אברהם אבינו שקראה הר וקדושת העזרה יצחק אבינו שקראה שדה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה והעזרה היא כשדה שאינה מכוסה וקדושת הבית עצמו יעקב אבינו שקראו בית דכתיב אין זה כי אם בית אלהים וכל הר הבית הזה כפין על גבי כפין בנוי מתחתיו מפני אהל הטומאה ולפנים מן החיל העזרה שהיתה קפ"ז על קל"ה רחוקה מדרום הר הבית יתר מכל הרוחות וקרובה מן המערב ולא הוצרכו אלא לשיעור זה במקום זה ולכך לא קדשו יותר בשיירי מנחה וכל מה שבתוך ארך ורחב זה הוי מחנה שכינה וכל בנייני ההיכל כולו מאה אמה על מאה אמה הוי תוך אורך ורוחב העזרה שהיא קפ"ז על קל"ה כדאמרינן:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

א׳
היה מקורה סטיו וכו'. בירושלמי פ"ג דתעניות הלכה ח' אההיא דתנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית הדא אמרה הר הבית מקורה היה ועיין במ"ש הר"ב תיו"ט רפ"ב דמדות:
י״ב
מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל כו'. נ"ב והוא המקום הנקרא אחורי בית הכפורת:
י״ד
ומדיחין את הבשר. עיין לקמן פ"ו מהלכות מעשה הקרבנות דין ו':
ט״ז
כל המרובע הזה הוא הנקרא צפון. עיין בתיו"ט פ"ג דיומא:
י״ז
ועל גגה היתה בית טבילה. כתבו התוס' פ"ג דיומא (דף ל"א) שגג זה היה שוה לקרקע העזרה ועיין בתיו"ט בסוף מדות: ולשכת העץ היתה וכו'. לשכה זו אם היתה בנויה בקדש או בחול וכן אם היתה פתוחה לקדש או לחול עיין בתוס' פ"ק דיומא (דף ח') ד"ה דאי ועיין בתיו"ט סוף מדות: והוא הנקראת לשכת פלהדרין. בפ"ק דיומא (דף כ"ט) נסתפקו בלשכת אבטינס ולשכת כ"ג איזו היתה בדרום ואיזו בצפון ועיין בלח"מ סוף פ"א מהלכות עבודת יום הכפורים:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

לחם שמים · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

א׳
הר הבית [וכו'] וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו. עיין מ"ש במדות בעזה"י, שהתוס' יו"ט שגג בדבר זה:
ג׳
לפנים ממנו סורג. עיין מ"ש בכ"מ בשם הרא"ש ז"ל למה נעשה הסורג, ובתוס' יו"ט השיב עליו: וכבר כתבתי בזה בעזה"י במדות פ"ב, והשבתי לטענות התוס' יו"ט שאין בהם ממש (וטענת שבות במקדש שהביא המגיה שיבוש) ואיהו ז"ל גופיה תבריה לגזיזיה, ושם כתבתי בס"ד דבר נכון לתשובת הטענה מפ"ה דפסחים איך טלטלו פסחיהם להר הבית שלדברי הרא"ש ז"ל האלו יש שם משום איסור כרמלית, (ואף שאינו דקדוק כמ"ש שם באורך דלא הוי סגי בלא"ה להתיר אותו שבות ולדחותו, ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר, והם שאמרו) אלא שמצאתי לזה תקנה נכונה שאפי' איסור שבות אין כאן על פי מ"ש לעיל דכל הר הבית מקורה היה, וקיי"ל בכרמלית קירויו מייתרו כ"ש בכולו שמתירו ודוק שהוא נכון, ולמהרש"א ז"ל פ' אלו דברים (דף ס"ו) אשתמיטתיה דברי הרא"ש הללו כמ"ש שם בעזה"י, אלא שבמה שכתבתי בהיתר קושיא הנ"ל אף הוא ז"ל ניצל מהשגה, ושפיר איכא למימר דלא נאסרו להביא פסחיהם לביתם אלא משום דירושלם דין כרמלית היה לה שבהר הבית היו מותרין מפני הקירוי והסורג נעשה תחלה ולא קירוהו עד אחר זמן כמ"ש שם ודוק:
י׳
מערבית דרומית לשכת הטלאים. גם פה הלך המגיה חושך ולא אור, שכתב עליה היא לשכת בית שמניא, ודן גזרה שוה מעצמו לפי שראה ששתיהן מערבית דרומית, ולא ראה שזו מערבית דרומית של עזרה היא הנקראת בית שמניא, וזו מערבית של בית המוקד שהוא בהר הבית חוץ לעזרה היא ללשכת הטלאים, והרי זה שיבוש מבואר וסמיות עינים ר"ל:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות בית הבחירה פרק ה׳

ג׳
לפנים ממנו סורג מקיף סביב גובהו י' טפחים, ולפנים מן הסורג החיל (גובהו) עשר אמות ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה זו חומת העזרה. כתב הכ"מ ומ"ש ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה, בפרק כיצד צולין דף פ"ו עכ"ל, ודבריו תמוהים דהתם איתא כן בגמ' במה דפריך על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דתנן החלונות ועובי החומה כלפנים בשלמא החלונות משכחת לה דשויה לקרקע עזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה, משכחת לה בבר שורא דכתיב ויאבל חיל וחומה, ואמר ר' אחא ואיתימא ר' חנינא שורא ובר שורא, ופירש"י חומה קטנה לפנים מן החומה הגדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע העזרה, שקרקע העזרה הולך וגובה ועולה במעלות, ומבואר דהחיל הי' בפנים חומת העזרה וע"ז תנן עובי החומה כלפנים, וא"כ איך הביא הרמב"ם פסוק זה על החיל שהי' חוץ לחומת העזרה, לכן צ"ל דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י וקרא דויאבל חיל וחומה קאי על החיל שהוא חוץ לחומת העזרה, וע"ז אמר ר' חנינא בר שורא שהיא חומה קטנה מבחוץ לחזק החומה הגדולה אלא דהגמ' מייתי מהך קרא דכמו דהי' חיל חוץ לחומת העזרה לחזק החומה ה"נ הי' בפנים, ומדויק לשון הכתוב ויאבל חיל וחומה מקודם חיל ואח"כ חומה, וראיתי שהאבן עזרא באיכה פי' ג"כ דחיל הוא על החיל שהי' חוץ לחומת העזרה,
י״א
היורד לבית הטבילה בלשכה זו היה הולך במסבה ההולכת תחת המקדש כולו והנרות דולקות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה. תחת המקדש כולו וכו' ראיתי בגליון הרמב"ם של הרב החכם מוהרי"ז הורביץ ז"ל בעהמ"ח ס' "ארץ ישראל ושכנותיה" שהעיר דבתמיד ריש פרק א' כתב המפרש אמתני' דתנן במסבה ההולכת תחת הבירה דכי היכי דפליגי ר' יוחנן ור"ל בעלמא דר' יוחנן סבר מקום יש בהר הבית ובירה שמו, ור"ל אמר כל הבית קרוי בירה ה"נ פליגי הכא וא"כ פסק הרמב"ם כאן כר"ל, ובפ"ז מהל' מעה"ק הל' ד' כתב והמקום השני בהר הבית ושמו בירה והוא כר' יוחנן, והיא הערה שצריכה ישוב, אך באמת הרמב"ם סותר משנתו גם במקום אחר דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל איתא בזבחים לגבי שרפת חטאות החיצוניות ובזה הוא דברי הרמב"ם בהל' מעה"ק הנ"ל, ועוד פליגי בריש יומא לענין מפרישין הכהן השורף את הפרה, ובזה פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' פרה הל' א' שמפרישין אותו ללשכה מוכנה בעזרה וזהו כר"ל, ובפיהמ"ש פ"ג דפרה משנה א' כתב להדיא ושם המקדש כולו בירה אמר הפסוק הבירה אשר הכינותי וזהו כר"ל דמייתי הך קרא בזבחים שם, ועוד איתא בפסחים דף פ"א ע"ב במתני' נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה, ובגמ' דידן לא מייתי ע"ז פלוגתא דר' יוחנן ור"ל, ובירושלמי מייתי לה (אלא דבירוש' איתא בדברי ר"ל כל הר הבית קרוי בירה ונראה שהוא ט"ס וצ"ל כמו בבבלי כל הבית דבירוש' נמי אמר דטעמא כדי לפרסמו ואיזה פרסום אם ישרפו חוץ להר הבית וגם א"א לפרש לפי"ז מתני' דפרה ללשכה שע"פ הבירה ולכן ע"כ דתיבת הר ט"ס) והרמב"ם בפ"ד מהל' קרבן פסח כתב שורפין אותו לפני הבירה ולא פירש, אבל בפיהמ"ש כתב להדיא שישרפו אותו לפני המקדש. והנה בעיקר ההלכה בפ"ז מהל' מעה"ק שכתב והמקום השני בהר הבית ושמו בירה זהו מבואר בגמ' בברייתא דתני לוי, אלא דבברייתא לא תני דמקום זה בהר הבית ששורפין בו חטאות הנשרפות שנפסלו ביציאתן שמו בירה רק דהרמב"ם מפרש כן במתני' דמה דתנן ושלא כמצותן נשרפין בבית הבירה דזה קאי על נפסלו ביציאתן ששורפין אותן בהר הבית, ורש"י מפרש בהא דתנן נשרפין בבית הבירה, פעמים בהר הבית פעמים בעזרה, ומוכח דסובר דלרב נחמן וכן לברייתא דלוי מה דתנן בבית הבירה אתרווייהו קאי, אבל הרמב"ם כתב הא דבבית הבירה דוקא על הנשרפין חוץ לעזרה ומפרש כאן כר' יוחנן, והנה לרב נחמן דהנ"מ בין קודם זריקה לאחר זריקה ודאי מיושב דבמתני' דתנן ואם אינן נשרפין כמצותן משמע דהוא כבר אחר זריקה שיש עליהם כבר דין פרים הנשרפין, אבל לברייתא דלוי וכן פסק הרמב"ם דתליא באירע פסול אחר יציאתן אינו מבואר דמנ"ל לפרש מתני' דהכונה בבירה שבהר הבית ואירע פסול ביציאתן, ונראה דכיון דבעזרה שורפין ג"כ כל פסולי ק"ק ואימורין א"כ למה תנן כאן לשון נשרפין בבית הבירה, וע"כ דהוא מקום מיוחד חוץ לעזרה, לכן מסתבר יותר דכונת מתני' הוא בהבירה שבהר הבית, וכיון דלהלכה אין נ"מ אלא בפירושא דמתני' ובאמת תרווייהו קרי בירה, לכן נראה להרמב"ם לפרש כאן כר' יוחנן אף דבפסחים ובתמיד מפרש כר"ל ולפי"מ שנבאר דשם גם ר' יוחנן לא פליג בזה לתלמודא דידן. עתה נבאר מה דפסק כאן ובפ"ג מהל' פסח דבירה הוא כל העזרה, והנה כבר כתבנו דבבבלי בפסחים לא הביא מחלוקת דר' יוחנן ור"ל ונראה דהבבלי סבר דכאן ודאי הכונה לפני העזרה דכיון דהטעם הוא כדי לביישן וצריך מקום פרסום א"כ לפני הבירה שבהר הבית אינו מקום פרסום ודוקא לפני העזרה שפיר הוי מקום פרסום, וכן בהא דבהלכה שלפנינו אף דהמפרש במס' תמיד כתב דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל, אבל כיון שבגמ' לא הוזכר וכן הרמב"ם בפי' המשנה כתב דתחת הבירה הוא תחת המקדש, שפיר יש לומר דכאן ליכא מחלוקת כלל דלא שייך לפרש במסיבה ההולכת תחת הבירה דזהו תחת הבירה שנמצאת בהר הבית, דאיזה סימן הוא ומאי נ"מ אם המסיבה הולכת תחת בירה זו בשלמא אי מפרשינן תחת המקדש קמ"ל בזה דמחילות הפתוחות לחול לא נתקדשו, וכמו שכתב המפרש וכן כתב הרמב"ם בפיהמ"ש דהוא משום דמחילות לא נתקדשו, וכן אי הוי תנן במסבה ההולכת תחת הר הבית הוי קמ"ל דאף שהמסבה פתוחה להלשכה שיש בה עכ"פ קדושת הר הבית מ"מ מותר לבעל קרי לילך שם, אף דמהר הבית משלחין בעל קרי כמו שהוכיח המל"מ בפ"ז הל' ט"ו, אבל איזה נ"מ אם המסבה הולכת תחת הבירה שבהר הבית, לכן ודאי הכונה בירה כאן הוא המקדש דזה פשוט דבירה סתם אפי' לר' יוחנן אפשר לפרש על המקדש כדכתיב אל הבירה אשר הכינותי וכמו שאמרו תנו עיניכם בבירה ביומא דף ט' והערוך הביא זה לפי מה שפירש דבירה הוא המקדש, וע"כ דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל הוא רק בזבחים דף ק"ד ובריש יומא גבי כהן השורף את הפרה, והנה בזבחים מפרש ר' יוחנן כן משום דמפרש מתני' על אחר יציאתן, אבל בריש יומא גבי מפרישין הכהן השורף את הפרה באמת ליכא טעמא למה אינו מפרש ר' יוחנן הבירה כפשטה דקאי על העזרה כיון דזה ודאי דכל המקדש קרוי בירה כדכתיב הבירה אשר הכינותי. ונראה דהנה בפסחים דף פ"ה אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו ופריך מהא דאמר רב משום ר' חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא ומשני ושו"ט בגמ' טובא ומשני כל מה דמקשי על הא דרב, ובירושלמי בהך פרקא איתא רב שאיל לר' חייא רבא גגות ירושלים מה הן א"ל מן מה דמתלין מתלא פסחא כזיתא והלילה מתבר אגרייא הדא אמרה גגות ירושלם קודש, אח"כ אמר ר' ירמי' ר' מיישא ר' שמואל בר' יצחק בשם רב גגות ירושלים חול, ומבואר דיש מחלוקת בזה, וא"כ אפשר דר' יוחנן סבר דגגין ועליות נתקדשו וא"כ א"א לפרש ע"פ הבירה ע"פ העזרה דהא אין ישיבה בעזרה, וכמו דמוכיח בגמ' ביומא דף כ"ה דלשכת הגזית חציה בחול ופתוחה לחול מטעם זה, אבל הרמב"ם דפסק דגגין ועליות לא נתקדשו משום דהכי היא סוגיא דבבלי בפסחים שפיר מפרש הא דע"פ הבירה כר"ל וכפשטה דסתם בירה היא המקדש. ועכשיו מיושבים כל המקומות דבהא דריש תמיד שהיא בהלכה שלפנינו כבר כתבנו דגם ר' יוחנן מפרש שהוא המקדש, וכן בפסחים דף פ"ב לפי הבבלי גם ר' יוחנן לא פליג מדלא מייתי ע"ז הפלוגתא, ובזבחים דף ק"ד דפליגי להדיא יש לומר דר"ל לא סבר כברייתא דתני לוי, וסבר דאין חלוק ותמיד שורפין בעזרה, אבל לפי"מ דמייתי אח"כ בגמ' ברייתא דתני לוי ע"כ דנפרש המשנה כר' יוחנן, וכן כתב הרמב"ם ואפי' אם נימא שהוא דוחק דר"ל פליג אברייתא או לא ידע לה ונאמר דמפרש מתני' בנפסלו קודם יציאתן, מ"מ לא קשה במה דפסק הרמב"ם כר' יוחנן, דר' יוחנן ור"ל הל' כר' יוחנן, אבל בריש יומא כיון דבסתמא צריך לפרש כר"ל דהבירה הוא המקדש, וכן מסתבר שכמו לשכת פרהדרין שהי' בעזרה רק שפתוחה לחול ה"נ הלשכה של הכהן השורף את הפרה, ולכן ע"כ מה דאינו מפרש ר' יוחנן כן הוא משום דסבר גגין ועליות נתקדשו וכר' חייא בירושלמי אבל לדידן שפיר מפרשינן דהבירה הוא המקדש כפשוטו, וכן פסק הרמב"ם.
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות בית הבחירה ה׳, מתוך הלכות בית הבחירה שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות בית הבחירהכל הרמב״ם