הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות בית הבחירה · פרק ג׳

ספר עבודה · 18 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות בית הבחירה · פרק ג׳
הלכה א׳
הַמְּנּוֹרָה מְפֹרֶשֶׁת צוּרָתָהּ בַּתּוֹרָה. וְאַרְבָּעָה גְּבִיעִים וּשְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים וּשְׁנֵי פְּרָחִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה לד) (שמות לז כ) "וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ". וְעוֹד פֶּרַח שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לִירֵכָהּ שֶׁל מְנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח ד) "עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ":
הלכה ב׳
וְשָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הָיוּ לָהּ. וּשְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים אֲחֵרִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִים שֵׁשֶׁת הַקָּנִים. שְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה וּשְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה. וּבְכָל קָנֶה וְקָנֶה מֵהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח. וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן:
הלכה ג׳
נִמְצְאוּ כָּל הַגְּבִיעִים שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים. וְהַפְּרָחִים תִּשְׁעָה. וְהַכַּפְתּוֹרִים אַחַד עָשָׂר. וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וַאֲפִלּוּ חָסֵר אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם וְאַרְבָּעִים מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן:
הלכה ד׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעֲשָׂאוּהָ זָהָב. אֲבָל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין עוֹשִׂין בָּהּ גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְכֵן מְנוֹרָה הַבָּאָה זָהָב תִּהְיֶה כֻּלָּהּ כִּכָּר עִם נֵרוֹתֶיהָ וְתִהְיֶה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה מִן הָעֲשָׁתוֹת. וְשֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין מַקְפִּידִין עַל מִשְׁקָלָהּ. וְאִם הָיְתָה חֲלוּלָה כְּשֵׁרָה:
הלכה ה׳
וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְעוֹלָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת:
הלכה ו׳
הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת וּכְלֵי הַשֶּׁמֶן אֵינָן מִכְּלַל הַכִּכָּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּמְּנוֹרָה (שמות כה לא) (שמות לז יז) "זָהָב טָהוֹר" וְחָזַר וְאָמַר וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר. וְלֹא נֶאֱמַר נֵרוֹתֶיהָ זָהָב טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה וְהֵם מִכְּלַל הַכִּכָּר:
הלכה ז׳
שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְשִׁבְעַת נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְכָל הַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּקָּנִים:
הלכה ח׳
שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת הַקְּבוּעִים בְּשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הַמְּנוֹרָה כֻּלָּן פְּנֵיהֶם לַנֵּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל קְנֵי הַמְּנוֹרָה וְזֶה הַנֵּר הָאֶמְצָעִי פָּנָיו כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְהוּא הַנִּקְרָא נֵר מַעֲרָבִי:
הלכה ט׳
הַגְּבִיעִים דּוֹמִין לְכוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָה שֶׁפִּיהֶן רָחָב וְשׁוּלֵיהֶן קָצָר. וְהַכַּפְתּוֹרִים כְּמִין תַּפּוּחִים כְּרוּתִיִּים שֶׁהֵן אֲרֻכִּין מְעַט כְּבֵיצָה שֶׁשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין. וְהַפְּרָחִים כְּמוֹ פִּרְחֵי הָעַמּוּדִים שֶׁהֵן כְּמִין קְעָרָה וּשְׂפָתָהּ כְּפוּלָה לַחוּץ:
הלכה י׳
גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה הָיָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח. הָרַגְלַיִם וְהַפֶּרַח שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּשְׁנֵי טְפָחִים חָלָק. וְטֶפַח שֶׁבּוֹ גָּבִיעַ כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וּטְפָחַיִם חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִים וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וְטֶפַח חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וְטֶפַח חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וּטְפָחַיִם חָלָק. נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁבָּהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח:
הלכה י״א
וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּלֵי שַׁמְנָהּ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ בִּשְׁעַת הֲטָבָה:
הלכה י״ב
הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהָיָה מֻנָּח אָרְכּוֹ לְאֹרֶךְ הַבַּיִת וְרָחְבּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת וְרָחְבָּן לְרֹחַב הַבַּיִת חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה כְּנֶגֶד רֹחַב הַבַּיִת בֵּין הַצָּפוֹן וּבֵין הַדָּרוֹם:
הלכה י״ג
אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ לַשֻּׁלְחָן מְפֻצָּלִין בְּרָאשֵׁיהֶן שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין בָּהֶן שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. שְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה. וּשְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה. וְהֵם הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה (שמות כה כט) "וּקְשׂוֹתָיו":
הלכה י״ד
וּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים קָנִים שֶׁל זָהָב כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל הָיוּ לוֹ. אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה. וְהֵם הַנִּקְרָאִים (שמות כה כט) "מְנַקִּיּוֹתָיו". וּשְׁנֵי הַבְּזִיכִין שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַלְּבוֹנָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַד הַמַּעֲרָכוֹת הֵן הַנִּקְרָאִין (שמות כה כט) "כַּפּוֹתָיו". וְהַדְּפוּסִין שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם לֶחֶם הַפָּנִים הֵם הַנִּקְרָאִים (שמות כה כט) "קְעָרוֹתָיו":
הלכה ט״ו
אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה עָשָׂר קָנִים נוֹתֵן הַחַלָּה הָרִאשׁוֹנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן וְנוֹתֵן בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים. וְכֵן בֵּין כָּל חַלָּה וְחַלָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים. וּבֵין שִׁשִּׁית וַחֲמִישִׁית שְׁנֵי קָנִים בִּלְבַד לְפִי שֶׁאֵין עַל הַשִּׁשִּׁית אַחֶרֶת. נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּכָל מַעֲרָכָה וּמַעֲרָכָה:
הלכה ט״ז
וּשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת. אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ. וְאֶחָד שֶׁל זָהָב נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם בִּיצִיאָתוֹ. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין:
הלכה י״ז
מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיָה מְרֻבָּע אַמָּה עַל אַמָּה. וְהוּא נָתוּן בַּהֵיכָל מְכֻוָּן בֵּין הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מָשׁוּךְ בֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה לַחוּץ. וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ מֻנָּחִין מִשְּׁלִישׁ הַהֵיכָל וְלִפְנִים כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים:
הלכה י״ח
הַכִּיּוֹר הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר דָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִים בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁים מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד. וּמוּכְנִי עָשׂוּ לוֹ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ הַמַּיִם תָּמִיד. וְהִיא חֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה שֶׁהַכִּיּוֹר מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וּמְקַדֵּשׁ וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי קֹדֶשׁ אִם לָן נִפְסַל:

הר המוריה · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

מעשי למלך · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

א׳
המנורה מפורשת צורתה בתורה שנים ועשרים גביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים וגו' כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה הרי י"ח ובמנורה ארבעה גביעים הרי כ"ב והפרחים תשעה דכתיב כפתור ופרח כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה הרי שש ובמנורה שתים דכתיב משוקדים כפתוריה ופרחיה מיעוט רבים שנים דתפשת מעט תפשת ועוד פרח שלישי סמוך לירכה דכתיב עד ירכה עד פרחה הרי תשעה והכפתורים אחד עשר דכתי' כפתור ופרח כן לששת הקנים הרי ששה ובמנורה שנים דכתיב כפתוריה מיעוט רבים שנים ועוד שלשה כפתורים אחרים שהיו במנורה שמהן יוצאים הששה קנים מצדיה כדכתיב וכפתור תחת שני הקנים ממנה מתוך הכפתור היו נמשכים הקנים משני צידיה אילך ואילך וכפתור וכפתור הרי י"א ושלש רגלים היו לה דירכה היא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה וג' הרגלים יוצאים ממנה ולמטה וכל הגביעים וכפתורים ופרחים היו משוקדים מצויירים כשקדים בעשייתן דכתיב ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה והוא אחד מן המקומות שאין להם הכרע שאין ידוע אם הגביעים משוקדים אם כפתוריה ופרחיה משוקדים ולהכי עבדינן לכולהו משוקדים וגביעי' וכפתורים ופרחים דששה קני מנורה קשיא דמשמע דאגביעים לחוד קאי משוקדים דכתיב שלשה גביעים משוקדי' והדר כתי' בקנה האחד [כפתו'] ופרח ונראה כפי' התוספות פרק הוציאו לו דהאי דאין לו הכרע היינו משום דאיכא אתנחתא בגביעים ובמנורה ארבעה גביעים ומשמע משוקדים כפתוריה ופרחיה ובקרא דשלשה גביעים מוכח דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים ולהכי אין לו הכרע והשתא איפשר לומר דכיון דמהאי טעמא הוא דאין לו הכרע אם כן עבדינן לכולהו דקני מנורה נמי משוקדים כיון דאין הכרע אמשוקדים דמנורה אי הוו משוקדים כולהו אי לא דאי תימא דמשוקדים דמנורה לא קאי אלא אכפתוריה ופרחיה בשלשה גביעים נמי קרא דמשוקדים בקנה הא' כפתור ופרח איהו דחיק ואוקי אנפשיה דקאי משוקדים אסופיה דקרא דכפתור ופרח דמ"ש מנורה גופא מקני מנורה דעבדינן משוקדים לכפתורים ופרחים דידה ולא דקני' וכי היכי דהוו גביעים כפתורים ופרחים במנורה גופא הכא נמי הוו בקנים דידה ולהכי אי כולהו גביעים כפתורים ופרחים דמנורה בעו משוקדים משום דאין הכרע אהיכא קאי הכא נמי כולהו דקנים בעו משוקדים דמ"ש הני מהני דקרא דידהו נמי לא קאי משוקדים בהדיא בגביעים לחוד כדפי'.
ג׳
וכולם מעכבים זה את זה אפילו חסר אחד מן השנים וארבעים דהויה כתיב בהו גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו משמע לעכב והיינו כשבאה זהב אבל אם עשאוה משאר מיני מתכות לא מעכבי דכתיב זהב טהור וגו' גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיה ודרשינן הכי באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביעים וגו' ושאר מיני מתכות מרבינן להו בכלל ופרט דכתיב ועשית מנורה כלל דמשמע מכל דבר זהב טהור פרט תעשה המנורה חזר וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת וכן של זהב בעינן ככר עם נרותיה ומקשה ושאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה דכתיב ככר זהב טהור יעשה אותה באה זהב באה ככר אינה באה זהב אינה באה ככר ואם היתה חלולה כשרה דלא קפיד קרא אלא אמקשה. ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות זהב שבור דמקשה מקשה כתיב תרי זימני בויקחו לי תרומה לעכב דמקשה משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת בין עשאה זהב בין שאר מיני מתכות.
ו׳
המלקחים והמחתות וכלי השמן אינם מכלל הככר דכתיב אותה למעט מלקחים ומחתות וכתיב את כל הכלים לרבות נרותיה שהם מגופה שהרי נאמר במנורה זהב טהור ולא היה צריך לאומרו במלקחים ומחתות אלא מפני שלא היו מכלל הככר והרי שלא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהם מכלל הככר שהם קבועים במנורה.
ז׳
שבעת קני מנורה מעכבין זה את זה דהויה כתיב בהו דמשמע לעכב דכתיב ירכה וקנה וגו' יהיו וכתיב כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ושבעה נרותיה נמי מעכבין בין היתה של זהב בין של שאר מיני מתכות איפשר משום דכתיב נרותיה תרי זימני בחד קרא משמע לעכב. וכל הנרות קבועים בקנים דכיון דהוו באות מן הככר כדילפינן הוו מקשה מחוברים לה.
ח׳
וששה הנרות פניהם לנר האמצעי שעל קנה המנורה והנר האמצעי כנגד קדש הקדשים והוא נקרא נר מערבי דכתיב אל מול פני המנורה שהיא הנר האמצעי יאירו שבעת הנרות הששה נרות היו פונים אל מול האמצעי הפתילות שבהם והאמצעי עצמו לא היה נוטה אל אחד מהצדדין ומאיר אל מול עצמו הוא וכתיב ביה יערוך אותו אהרן לפני ה' שהיה כנגד קדש הקדשים שהשלשה צפוניים פונים לדרום והדרומיים לצפון ואין שום אחת מהם פונה לצד ההיכל שהוא לפני השם אלא הנר האמצעי בלבד ונמצא שעליו כתוב יערוך אותו לפני ה' וגו'.
י׳
גובה של מנורה י"ח טפחים שלשה טפחים ירכה ופרחה שמנה טפחים חלק בין חמשה מקומות טפח שבו גביע כפתור ופרח ג' טפחים מכפתר כפתר כפתר לששת הקנים היוצאים ממנה ושלשה טפחים לשלשה גביעים תשלום הארבעה כפתר ופרח הרי שמנה עשר.
י״ב
השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים כדכתיב אמתים ארכו אמה רחבו אמה סתם שהיא בינונית בת ששה טפחים והיה מונח ארכו לארך הבית ורחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים חוץ מן הארון שהיה ארכו לרוחב הבית והיו הבדים דוחקים את הפרכת ובולטים ונראים כשני דדי אשה כדכתיב בין שדי ילין ומנא לן דבדיו לפותיא דארון הוו יתבי ולא לארכו דאי הוו לארכו לא הוו בין בד לבד אלא שתי אמות ומחצה כרחבו של ארון ותרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי להו ומנ"ל דבארבעה הוו דרו ליה דכתיב ונסעו הקהתים תרי נושאי המקדש נמי תרי והקימו הלויים את המשכן כשהיו רוצים לחנות עד בוא אלו נושאי הארון וכן נרות המנורה היו בין צפון לדרום ולא היה לפניהם שהוא נגד קדשי הקדשים אלא נר האמצעי כדאמר' מדכתיב יערוך אותו אהרן וגו' לפני ה' דקאי אנר האמצעי וכיון דגלי קרא בארון ומנורה שיהו מונחים בין צפון לדרום משמע דשאר כלים היו מונחין כדרכן ארכן ורחבן לאורך ורוחב הבית דארון ומנורה הוו כשני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדי' דלא קיימא כמ"ד מנורה מזרח ומערב ולא כמ"ד שלחן צפון ודרום.
י״ג
הסניפין שסומכין בהם שתי המערכות מכאן ומכאן הם קשותיו שמקשה את הלחם ומחזקו שלא ישבר. מנקיותיו אלו הקנים שמנקין הלחם מעיפוש אשר יוסך בהם זהב טהור שמסככין בהם את הלחם על הלחם מסככין אותם בין חלה לחברתה והבזיכין הם כפותיו והדפוסין שעושין בהם הלחם הם קערותיו ומנין אלו הכלים לא פחות משנים כשני בזיכין דכתיב כפותיו מיעוט רבים שנים ולא יותר מעשרים ושמנה קנים כפי מה שהיו צריכין ללחם.
ט״ז
ושתי שלחנות היו באולם ושל זהב נותנים לחם הפנים ביציאתו דמעלין בקדש ולא מורידין דהוי דאוריתא כדילפינן ממחתות החטאים דעשו אותם רקועי פחים ציפוי בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח.
י״ז
מזבח הקטרת היה אמה על אמה כדכתי' אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו והוא נתון בהיכל מכוון בין צפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ דכתיב ביה ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום תלמוד לומר לפני הכפרת מכוון כנגד ארון מבחוץ ומשוך קימעא כי היכי דליחזו שלחן ומנורה אהדדי דכתיב בהו ואת המנורה נכח השלחן ושלשתן היו מונחין משליש כל ההיכל ולפנים שהוא חצי ההיכל לצד קדש הקדשים מדכתיב מחוץ לפרכת לפני הפרכת משמע הצד שהוא לפניו וחוצה לו מיד.
י״ח
הכיור כמין דוד גדולה והוא מכלי הקדש כדכתיב ועשית כיור נחשת וגו' ומקדשים [ממנה] וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל דכלי קדש מקדשין דכתיב כל אשר יגע בהם יקדש ונפסל בלינה כמזבח כדילפינן בדוכתא לקמן ולכך עשו מוכני שהוא חול כדי שלא יפסלו המים כדאמ':
נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

ב׳
ושלש רגלים היו לה כו' והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן. וכתב מרן בשם הר"י קורקוס שכתב כן רבינו מדאמרינן בפרק הוציאו לו דאחד מן המקראות שאין להם הכרע הוא משוקדים דמספקא לן אי קאי אגביעים או אכפתוריה ופרחיה ולכך מפרש אתרווייהו דמספיקא עבדינן כולהו משוקדים ע"כ. ותימה לי דבדברי רש"י שם מוכח דלא מספקא ליה אלא בקרא דובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה דמיירי בגופה של מנורה אבל בכפתורים ופרחים בששת הקנים לא מספקא ליה אי בעינן משוקדים כיון דהפסיק בקנה האחד בין משוקדים לכפתור ופרח דאלת"ה הוה ליה למימר שלשה גביעים בקנה האחד משוקדים כפתור ופרח דליהוי דומיא דקרא דובמנורה ארבעה גביעים וכן נראה ג"כ מדברי רש"י בפי' התורה וכן כתבו התוס' דמשוקדים דקנים לא קאי אלא אגביעים ואם כן רבינו דקאי בששת הקנים מנא ליה דהכל משוקדים וצ"ע:
ג׳
וכולן מעכבין זה את זה ואפי' חסר אחד מן המ"ב מעכב את כולן ע"כ. וכתב מרן דהכי איתא בתוספתא והכי איתא בגמרא בפרק הקומץ רבה (דף כ"ח) גביעין מעכבין זה את זה כפתורים מעכבין זה את זה פרחים מעכבין זה את זה גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה:
ה׳
בד"א בשעשאוה זהב כו'. ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות וכו'. והנה הנראה מדברי רבינו הוא דאלו הג' דברים שנצטוינו במנורה של זהב דהיינו גביעים כפתורים ופרחים ושתהיה כולה ככר לא פחות ולא יותר ושתהיה מקשה שנתמעטו במנורה של שאר מיני מתכות מקראי אין דינם שוה במיעוטם דאילו גביעים כפתורים ופרחים יש הקפדה שלא לעשות וזהו שכתב אין עושין בה ולא כתב אין מקפידין כמו שכתב גבי ככר ואילו גבי חלוקת ככר אי בעי עביד ככר או פחות או יותר ואלו השני חלוקות הסברא מוכחת עליהם דהוה ליה כאילו כתב קרא סתם ועשית מנורה דפשיטא דאין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים ובמשקלה כמה דבעי עביד ואילו גבי חלוקת מקשה שכתב ואם היתה חלולה כשרה ופירשה מרן דהיינו לומר שאינה מקשה נראה דדוקא בדיעבד כשרה אבל לכתחילה צריך לעשותה מקשה ובזה ניחא מה שכתב ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות דהיינו לכתחילה דאלת"ה תיקשי דהא פסול דגרוטאות נפקא לן מדכתיב מקשה ותניא מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה אם כן פסול דגרוטאות מנא לן אלא ודאי רבינו לא מיירי אלא לכתחילה ומ"מ לא ידעתי מנא ליה דין זה ואדרבא לישנא דגמרא דקאמר אינה באה זהב אינה באה מקשה משמע אפילו לכתחילה ומ"ש מרן על זה בפרק הקומץ רבה ויליף לה מקראי לא ידעתי היכן הוא:
י״ז
מזבח הקטורת היה מרובע כו'. פי"ו דכלים משנה י':
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

לחם שמים · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

י״ב
וכן נרות המנורה. עיין השגת הראב"ד ז"ל: ואיני מוצא קורת רוח במה שהשיב בכ"מ לסייעו לרבינו דפסק כר' אלעזר בר' שמעון משום דמסייע ליה קרא, דמאן שם ליה ומאן ספין מאן רקיע לאכרועי בהא, אטו קראי כרבי לא דייקי, אדרבה מסתברא כוותיה דרבי דייקי טפי דהא כתיב יערוך אותו לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' נינהו, ומאי מהדר ליה ראב"ש ההוא דמצדד אצדודי, רבי נמי ס"ל מצדד אצדודי בודאי דלהכי אתי אל פני המנורה יאירו, ומודה רבי בהא דמצדדין פניהם כלפי אמצעי אלא שאין אמצעי לפני ה', ואהני ליה יערוך אותו לנר מערבי שהוא אחר ולא של פני המנורה, ואיברא לדידן חזי סברא דרבי עדיפא דכולהו לפני ה' מיקרו, אי ס"ד צפון ודרום מונחין ולא סגי בצידוד, וקרא נמי אייתר ליה אליבא דראב"ש וק"ל: אלא שאין צורך להטריח עצמנו בכזה ולהשיב תשובות חבילות שאין בהן ממש אחר שלא חששו להן רבותינו בעלי התלמוד ז"ל, לא נשאר לנו פתחון פה להכריע על פי סברתינו, ואין לנו כי אם להמשך אחר הכללים שמסרו לנו, וזה אין בו ספק דהלכה כרבי מחברו אפי' לגבי ר' אלעזר בר' שמעון איתמר, ואין צורך להוכחת הכ"מ שכן הוא פשוט בכל מקום ולא אשכחן מאן דמפליג בהא כיון דסתמא איתמר מחברו, ופירוש מחברו בכל מקום חברו הנחלק עמו ואפי' גדול ממנו, ומשו"ה אשכחן למ"ד דאפי' לגבי אבוה הילכתא כוותיה ודוק. גם מ"ש עוד בכ"מ דמתני' דשתי הלחם אתיא כוותיה דראב"ש דאי כרבי קשיא מאי שייר דהא שייר, גם זה אינו מוכרח, עיין בתוס' ר"פ מרובה שכתבו דיש מפרשים דלא אמרינן מאי שייר דהאי שייר אלא כי נחית למנינא דווקא ובעלמא לא, והכא נמי הא לא נחית למנינא: והנראה לענ"ד בפסקו של רבינו דסמך לו על הירושלמי (שקלים יא') שהביאו התוס' משקלים דהגירסא הפוכה דרבי סבר צפון ודרום, ודילמא הכא בגמרא דידן נמי הוי גריס הרמב"ם פלוגתייהו דרבי ור' אלעזר בר"ש איפכא, משו"ה שפיר פסיק כוותיה דרבי, ונראה להכריח עוד פסקו של הר"מ מדאיתא הכא בגמרא דידן דפ' שתי הלחם דר' אלעזר בן שמוע סבר דעל כל הי"א שולחנות היו מסדרין, ור' יוסי בר' יהודה פליג עליה וס"ל דאין מסדרין אלא על של משה, וכי היכי דפליגי בשולחנות הכי נמי פליגי במנורה וכדאיתא בירושלמי נמי כה"ג, וכתבו התוס' בשם הירושלמי דלמ"ד מזרח ומערב מונחין כולן ראויין לשירות כר"א בן שמוע, ולמ"ד צפון ודרום אין מסדרין כי אם על של משה לבד, ומשמע קצת דתלמודא סליק בהכי כשיטת ר' יוסי בר"י דעל של משה לבד מסדרין ומוקי קרא לשלחנות שבאולם, ולר"א בן שמוע לית ליה קרא לשולחנות של אולם, אולי לא סבר ר"א בן שמוע דהוו שולחנות באולם, וסוגיא דתלמודין אזלא כר' יוסי בר"י בשולחנות דאולם, שמע מינה דצפון ודרום היו מונחין, ומנורה נמי דכוותיהו צפון ודרום קיימא (דהא בהא תליא כדאיתא בסוגיין) כפסקו של רבינו: ואי גירסת הירושלמי הנזכר אמיתית תיתי כוותיה דרבי, ואי לא הרי חביריו חלוקין עליו רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר"י, ולא קיי"ל הלכה כרבי מחביריו כדאיתא פ"ב דכתובות, כל שכן היכא דמסייע נמי סוגיא דתלמודא ומתני' וזה נכון בדעת רבינו, ותו איכא לסיועיה דבמסקנא דחיק תלמודא טובא אליבא דמ"ד מזרח ומערב מונחין, אבל למ"ד צפון ודרום אתי שפיר וק"ל:
ט״ו
ובין כל חלה שלשה קנים. איני יודע היאך הקנה השלישי מונח אם היה לו ג"כ פיצול בצניף לסומכו, שהצניפין יהא להן בצד אחד שני פצולין ואחד בצד השני כזה, [א"ה: נראה שבדפוס הראשון הושמט כאן ציור המחבר] או הניח הסניפין נקובים באמצע בין שני הפצולין עובר חור א' כזה [כנ"ל]. ומדברי הרא"מ פרשת תרומה נראה שפיצול אחד היה משמש לכל שלשה קנים שבין חלה לחלה וכתב שהיו הסניפין רחבין כשיעור שיש מקנה הראשון לשלישי בכדי שיספיק החריץ שבסניף להשען עליו כל השלשה קנים, א"כ הפיצול אינו כי אם חריץ ישר לרוחב הסניף שהיה מגורר במגרה ונחרץ מצד אחד חריץ רחב בשיעור מספיק לרוחב שמן קנה הראשון לשלישי: וגובה הסניפין כתב הרא"ם שהיה כ"א טפחים, ט' טפחים כנגד גובהו של שולחן וי"ב טפחים לגובה החלות בלבד, והנה לא נתן חשבון הקנים המפסיקין בין חלה לחלה, ומעדיפים בגובה המערכת, שבודאי לא היו בנס עומדות, ויש להם איזה מדה וכמות כל שהוא, ונראה דעתו ז"ל שהסניפין לא היו עולין כנגד גובהה של חלה העליונה, לפי שלא היו צריכין להגביהן כל כך, שהרי אין עליהן קנים מלמעלן א"כ נמצאו שני טפחים עודפים לפרנס בהן עודף הקנים, אבל יותר נראה שהסניפים מגיעים גם כנגד כותלי החלה העליונה כדי שלא יטו החלות העליונות לצדדין, א"כ בהכרח להוסיף על הכ"א טפחים כדי שיעור הקנים ולא נודע כמותן:
י״ח
הכיור היו לו י"ב דד. עיין מ"ש בעזה"י בפי' המשנה דיומא: ובפירוש מוכני עיין מ"ש בתוס' יו"ט בסוף פ"ג דיומא בשם בעל כף נחת, ומלבד מה שהשיב עליו בתוס' יו"ט נראה ודאי דבורכא ובדותא היא ואי אפשר לאומרו כלל, לפי שאותו אופן מתחבולת המכחול בשפופרת אין המים העליונים שבכיור מיטהרים שאינן נעשים מחוברים על ידי כך למימי הבור שבתחתיתו, שמעשה המכחול הוא לתלוש המים מלמטן למעלן ע"י דחיקת המכחול בכח המושך למעלה, ונפסק הקלוח מן המחובר עד שלא יבוא אל הכיור, וכשמגיעין לכיור תלושים הם ולא יטהרו מימי הכיור, ואנן בעינן לטהר מי הכיור שנפסלו ע"י השקה ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות בית הבחירה פרק ג׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות בית הבחירה ג׳, מתוך הלכות בית הבחירה שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות בית הבחירהכל הרמב״ם