רמב״ם - הלכות בית הבחירה · פרק ב׳

המזבח מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו שבנה אותו שלמה שהוא מקום העקידה ושבנה נח ושהקריבו עליו אדם ובניו ומשם נברא דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה אדם מכפרתו נברא דכתיב הכא מן האדמה וכתיב התם מזבח אדמה תעשה לי.

מדות המזבח מכוונות ביותר דקפיד קרא אמדת ארכו ורחבו וקומתו וצורתו ידועה איש מאיש עד משה רבינו דבתורה לא נתפרשה ואין להוסיף על מה שבנו ועל מה שעתיד להבנות ולא לגרוע ממנו.

שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד להם על מקום המזבח שיהא בנוי במקום שנברא ממנו אדם הראשון ואחד העיד על מדותיו שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה דכתיב ויאמר דוד זה בית אלהים וזה מזבח לעולה בישראל כי בית מה בית ששים אמה ארכו כדכתיב והבית וגו' ששים אמה ארכו אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו והם הוסיפו עליו כפי הצורך ל"ב על ל"ב ולא הוצרכו לששים והכי גמירי לה איש מפי איש עד משה כדאמרי' עד דאתא דוד ואסמכיה אקרא ונביא שלישי העיד להם שמקריבים על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית דקדושת הבית קדשה לשעתה ולעתיד לבא דקדושת ירושלם ומקדש מפי השכינה ושכינה אינה בטלה משם דכתיב והשמותי את מקדשכם אף על פי ששוממין בקדושתן הם עומדים.

המזבחות שנעשו ושעתיד לעשות כולן עשר אמות וזה שכתוב בתורה ושלש אמות קומתו מקום המערכה בלבד דנאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו מה להלן גובהו פי שנים בארכו אף כאן גובהו פי שנים בארכו דכתיב חמש אמות אורך וגו' הרי עשר אמות גובה ולא תימא איפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא חמש אמות כדכתיב וקומה חמש אמות דכתיב ואת קלעי החצר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח מה משכן עשר אמות גובה הוא שצריך שיהיו הקלעים של חצר סביביו דהכי הוה גובה המשכן דכתיב עשר אמות אורך הקרש אף מזבח צריך הקף לבד עשר אמות דקלעים חמש עשרה אמות היו גבוהין שלא יראה כהן ועבודה בידו ומה תלמוד לומר וקומה חמש אמות למעלה מן המזבח היה גובהן חמש אמות ושלש אמות קומתו דכתי' במזבח היינו משפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות ולמטה הימנו ששה אמות וגובה הקרן אמה הרי עשרה כדאמר' ומזבח שעשו בני הגולה וכן העתיד ליבנות מדת ארכן ורחבן ל"ב על ל"ב דעד ששים היו יכולין להוסיף כדילפי' לעיל אלא דלא הוצרכו.

עשר אמות של גובה המזבח באמה בת ששה חוץ מאמת יסוד ואמת קרן דהוו באמת בת חמש דעלה חמשה טפחים וכנס חמשה זהו יסוד עלה חמשה אמות שהם שלשה טפחים וכנס חמשה טפחים זהו סובב דכתיב ונתת אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה כרכוב הוא הסובב שמקיף את כל המזבח וגובה מקום המערכה מן הסובב שלש אמות שהם י"ח טפחים נמצא רוחב מקום המערכה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד וד' טפחים אחר שחסרנו אמה סביב ממקום הקרנות ואמה סביב ממקום רגלי הכהנים וצורת ותבנית זה הוא שהיא ידוע איש מאיש עד משה רבינו והיא הצורה והתבנית שנתפרשה בבנין העתיד דכתיב ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח מדות המזבח מזבח העולה באמות אמה אמה וטפח מדת המזבח יהיה באותן אמה שהאמה בינונית תחזיק מהן אמה וטפח הרי שעלה אמה בת חמשה טפחים שהוא יסוד כדכתיב וחיק האמה כלומר באלו האמות אני אומר שיהו בנות חמש האמה דהיינו יסוד דעלה אמה כדאמר' וחיק על שם שהוא חיקוייו ותיקונו של מזבח מלמטה ואמה רוחב כניסה דיסוד ודסובב בת חמש וגבולה אל שפתה סביב גובהו דקרן באמה בת חמש וכל שאר מדות המזבח באמה בת שש ורש"י ז"ל פירש פרק שתי הלחם ובריש ערובין דאמה רוחב לא קאי אלא אכניסה דסובב לא אכניסה דיסוד דהוא בת שש ולדבריו יתישב גרסא ל"ש הכי ול"ש הכי מה שאינה מתישבת לדברי הרב ז"ל דקאמר דכניסה דיסוד נמי באמה בת חמש ורבוע כל קרן אמה על אמה דומיא דמזבח הזהב דהוה רבוע אמה על אמה וחלול דכתיב ומלאו במזרק בזויות המזבח אלמא קיבול יש במזרקים בזויות המזבח.

וחוט של סקרא היה חגור באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים דמים העליונים חטאת בהמה דמים התחתונים חטאת העוף ומנא לן דבעינן הבדל בין אלו לאלו דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח. הרשת כעין ציור מצודה בקליעה ושל נחשת הויא בתחתיו של מזבח עשוי [כמו] נפה וגבוה עד חציו של מזבח כדכתיב עד חצי המזבח ומדקפיד קרא אחציה משמע דנתנה מחצה בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

כל הקרנות היה להן כנגדן מלמטה יסוד חוץ מקרן דרומית מזרחית שלא היה לה יסוד לפי שלא היתה בחלקו של טורף דכתיב ביה בנימין זאב יטרף שנתנבא עליו יעקב בבקר יאכל עד באחסנתיה יתבני מקדשא וקרן דרומית מזרחית לא היתה בחלקו אלא רצועה מחלקו של יהודה שהיתה נכנסת בחלק בנימן וכך התנו שהאויר של בנימן וקרקע של יהודה ולמעלה משלשה לאו קרקע הוא ובקרן מערבית דרומית היו השיתין שהדמים יורדים בהם ומתערבים באותה הקרן באמה ואית דסברי דשיתין מששת ימי בראשית נבראו דכתיב בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית.

וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח דמדכתיב ולא תעלה במעלות משמע אלא כבש חלק ולדרומו דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה שיהא ירך בצפון ופניו של מזבח שהיא מצד הכבש לדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו שהם צד המזבח של כבש והכבש לדרום דשיער הכתוב באדם רבוע ומושכב ארצה כדכתיב רבוע ואף על גב דאיבעי ליה רבוע שיהא מרובע ולא עגול אפ"ה מדה"ל למיכתב מרובע וכתב רבוע משמע הכי ומשמע הכי הילכך תרוייהו יליף מינה ותנא מייתי לה מדכתיב ביחזקאל במזבח ומעלותיה פונות קדים כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח דפנות קדים כתיב בקרא ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום דבעינן דרך ימין כדילפינן מים שלמה דכתי' פונים (פונים). ואורך הכבש ל"ב ורחבה י"ו שעולים בו במשא איברים כבדים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל"ב לתשעה אמות גובה ואויר היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האיברים למזבח בזריקה דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם הקיש בשר לדם מה דם בזריקה כדכתיב וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הויא זריקה שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר למערכה דאי תימא זריקה הינו משום דלמערכה דלוקה הוא זורק דאין יכול לסדר סביב על ראשי העצים אלא הימנו והלאה במקום שדולקת הא לא איפשר בלאו הכי ולהא לא איצטריך קרא אלא לאשמועינן דיש אויר בין כבש למזבח אי נמי לא מצית אמרת עומד בצד המערכה וזורק דהפסק אויר בעינן בזריקה כי דם מה דם אויר מפסיק בינו למזבח דכשזורק מרחיק עצמו לזרוק אף בשר מפסיק אויר בזריקתו בינו למזבח. וגובה הכבש תשעה אמות פחות שתות עד כנגד המערכה ולא תימא הרי עולה במעלות על המזבח שתות אמה דהא אמרן לעיל דאמה גובה יסוד הויא אמה בת חמש הרי חסר שתות שלא היתה גבוהה מקום המערכה אלא תשעה אמות פחות שתות דאמה אחת בת חמשה כדאמר'. ושני כבשים יוצאים פונים ליסוד ולסובב ומובדלים מן המזבח כמלוא נימא אי משום דכתיב במזבח סביב שיהא הקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין הקף ואפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו אי משום דכתיב רבוע ואי מחוברין לא הוה בנינו של מזבח מרובע ואיצטריך למיכת' סביב ואיצטרי' למיכת' רבוע ואע"ג דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא שלא יהא בנין אחר מחובר בו דאי כתב רחמנא סביב הוה אמינא דעגיל מעגל ולא יהו לו זויות להכי כתב רחמנא רבוע ואי כתב רחמנא רבוע הוה אמינא ארכו יתר על רחבו וזויות יהו לו כתב רחמנא סביב שיהו כל סביביו שוין ואף על גב דכתיב במזבח חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב הרי שסביבותיו שוין איפשר דהוי אמינא דהיינו למעלה אבל למטה לא קפיד להכי איצטריך סביב לומר שיהו כל סביביו שוין ואפילו מלמטה דאי תימא לעיכובא קשיא דלעכב מהמזבח נפקא (ורכובה) [ורבובה] ושתי שלחנות היו במערבו של כבש.

אין עושין המזבח חלל אלא אטום כדילפינן לעיל שלא יבננו על גבי כפין וגו' ונותן על גבי הבנין גוף של עץ בקרן דרומית מזרחית כמדת היסוד שהיה בחלק יהודה כדאמר' לעיל וכדי שלא ישאר הבנין פגום היה משים הגוף של עץ דכשהיה מסירו היה נשאר מקום חבורו חלק בלי שום פגימה.

כל מזבח שאין לו קרנות ויסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין דכל מקום שנאמר המזבח לעכב דהמזבח משמע כשהוא כן הוא דמיקרי מזבח ואי לא לא ובקרנות כתיב קרנות המזבח וביסוד כתיב אל יסוד המזבח ובכבש כתיב אל פני המזבח והוא הכבש שאין פניו של מזבח שעולים לו דרך שם כי היכי דחשיב צד מזרחית פני אהל מועד מחמת שהפתח שם ובריבוע כתיב רבוע יהיה המזבח אבל מדת ארכו ומדת רחבו וקומתו אינם מעכבים דלא כתיב בהו המזבח והא דכתיב עלי השכיל ומיירי אף גבי מזבח דמה בית ששים אף מזבח ששים היינו שיהא קדוש עד ששים אם ירצו להרחיבו אבל לא שיהא חובה לעשות כן כדאמר' לעיל ובלבד שלא יפחות ממזבח מדבר אמה על אמה ברום שלש אמות.

מזבח שנפגם מבנינו טפח פסול פחות מטפח כשר דכל שהו פחות מטפח חשיב מרובע אבל אי נפגם מבנינו טפח לא חשיב מזבח מרובע והוא שלא יהא נשאר אבן פגומה דכתיב אבנים שלמות:

עשר אמות של גובה המזבח וכו'. הראב"ד לקמן פ"ב מהלכות תמידין ומוספין דין ז' ודו"ק. מ"ש הראב"ד אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח עיין בפרק לולב וערבה (דף מ"ה) שכתבו רש"י והתוספות כדברי רבינו שהקרנות לא היו משוכים לפנים כלום:

וכך היתה מדתו וצורתו כו'. הנראה מדבריו הוא דס"ל דמאי דאמרינן בפרק שתי הלחם אלא חיק האמה בגובהה לאו למעוטי כניסה אלא למעט גובה דסובב שהיה באמה בינונית והקרנות גובהן היה חמשה טפחים ורוחבן אמה בינונית אבל רש"י ס"ל דכניסה דיסוד באמה בינונית והקרנות בין רוחבן בין גובהן היא אמה בת חמשה וכן פירש בפרק שתי הלחם ובפ"ק דעירובין (דף ד') ולפי זה מאי דאמרינן בגמרא נמצא עשרים ושש על עשרים ושש אליבא דכ"ע הוי עשרים ושש וארבעה טפחים על עשרים ושש וארבעה טפחים אלא שלרש"י הארבעה טפחים הם מכניסה דסובב ורוחב הקרנות ולרבינו הם מכניסה דיסוד וסובב ומאי דאמרינן נמצא שלשים על שלשים לרש"י הוי כמשמעו ולרבינו הוי ל' ושני טפחים על ל' וב"ט ומאי דאמרינן נמצא כ"ח על כ"ח לרש"י לא דק בב"ט ולרבינו לא דק בארבעה טפחים וקשה לי על מרן שכתב דלא תיקשי לרבינו יתור הטפחים שכתב שלא נזכרו במשנה דמדות משום דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה וכתב שאף לפירוש רש"י צריכים אנו לומר כן שהרי כניסה דסובב לכ"ע הוי באמה בת חמשה וא"כ מאי דקתני נמצא כ"ח על כ"ח לאו דוקא דהא אייתר ליה שני טפחים אלא דלרבינו לא דק בארבעה משום כניסה דיסוד וסובב ע"כ. וקשה דאמאי לא הביא מאי דאמרינן נמצא כ"ו על כ"ו דאף לרש"י לא דק בארבעה טפחים שהרי לרש"י רוחב הקרנות היו באמה בת חמשה וכן כתב רש"י בפרק שתי הלחם דלפי המסקנא לא דק התנא בארבעה טפחים ועל רבינו קשה לי ממאי דאמרינן בגמרא גבולה על שפתה סביב לא שנא הכי ולא שנא הכי דבשלמא לרש"י ניחא דכיון דכניסה דיסוד היה באמה בינונית א"כ מצינו למימר דאף רוחב הקרנות היו באמה בת חמשה דאין חילוק בין אי אמרינן דהתנא לא דק בשני טפחים כמו בארבעה טפחים כיון דלא הוו אמה שלמה אבל לרבינו דס"ל דכניסה דיסוד וסובב היה באמה בת חמשה ע"כ אית לן למימר דרוחב הקרנות היו באמה בינונית דאם לא כן נמצא שהתנא לא דק באמה אחת וקרא כתיב וההראל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב כו'. עוד כתב רבינו נמצא מקום המערכה כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים ע"כ והא דכתיב וההראל י"ב אורך בי"ב רוחב רבוע דמשמע דהוי כ"ד על כ"ד יש לומר דקרא נמי טפחים לא קא חשיב וקושיית הגמרא מהאי קרא לא היתה אלא לפי הס"ד דכל הכניסות היו באמה בת חמשה ונמצא דמקום המערכה היה כ"ה על כ"ה ובשלמא במשנה דקא חשיב יסוד וסובב כמה היה וטפחים איננו מונה משום הכי כשבא אל מקום המערכה לא חשיב הב' טפחים אף שנצטרפו הטפחים לאמה אבל בקרא דלא חשיב אלא מקום המערכה הוה ליה למימר שהם י"ב וחצי על י"ב וחצי כיון שיש מקום לטעות באמה אורך ואמה רוחב אבל לפי המסקנא אמרינן דקרא לא חש להזכיר טפחים אבל הראב"ד כתב שהד' טפחים הם כניסת קרנות מדופני המזבח נראה דס"ל דקרא לעולם דק אפילו בטפחים ודוקא במשנה אמרינן דתנא לא דק בטפחים והא דלא מתרץ דלעולם כולהו כניסות היו באמה בת חמשה וכדקא ס"ד אלא שכניסת הקרנות היה אמה הוא משום דא"כ תיקשי דאמאי לא תני גבי קרנות כנס אמה וכדתניא גבי יסוד וסובב ובשלמא אי לא הוי אלא ד' טפחים כניסת הקרנות אפשר לומר כיון דלא הוי אמה לא חשיב וכמו דלא חשיב טפחים גבי מקום המערכה והא דלא קאמר דלעולם כולהו כניסות באמה בת חמשה אלא שכניסת הקרנות היה שני טפחים או ארבעה טפחים ומקום המערכה כ"ד וב' טפחים או ד' טפחים על כ"ד וב' טפחים או ד' טפחים הוא משום דקרא לעולם הוא בדוקא דאם איתא דהיה במקום המערכה טפחים הוה ליה למקרא לאשמועינן. וראיתי למרן שכתב על דברי הראב"ד הללו שטענת אולי אינה טענה וכ"ש למה שכתבתי דלרש"י נמי כ"ח על כ"ח לאו דוקא ע"כ. ולפי מה שכתבנו אין טענה כלל מדברי רש"י דהראב"ד נמי מודה דבמשנה לאו דוקא אלא בקרא סבירא ליה דליכא למימר לאו דוקא וכמו שכתבנו:

ובקרן מערבית דרומית שם היו שני נקבים כו'. עיין בברכת הזבח (דף מ"ד:) ודוק:

ושני כבשים קטנים וכו'. פירש"י שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש אותו שפונין בו לסובב יצא במזרחו של כבש לימין כו'. ודע דבפ"ו דזבחים (דף ס"ד) נחלקו רש"י והתוספות אם במערב הכבש היה כבש קטן שהיה פונה לסובב דרש"י ס"ל דדוקא במזרחו של כבש היה כבש קטן שהיה פונה לסובב אבל במערבו של כבש לא אך התוספות ס"ל דגם במערבו היה כבש קטן פונה לסובב ועיין במה שכתב הרב תיו"ט פרק ו' דזבחים משנה ג':

מזבח שנפגם וכו'. כתב מרן ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא ולקמן ספ"ז מהלכות פרה אדומה כתב מרן סברא זו בפשיטות גבי כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו דלא נאמר כלל זה בברייתא אך ראיתי בנ"י פרק יש נוחלין אההיא דשתק ולבסוף צווח באנו למחלוקת דרשב"ג ורבנן שכתב דאף דכללא רשב"ג אינו בברייתא כללא דראב"י הוא אף בברייתא ועיין בתשובת מהר"ר צבי סי' י' שהאריך בכלל זה ועיין עוד שם שנתן טעם למה פסק רבינו כרשב"י (*א"ה עיין במ"ש הרמ"ז בס' כפות תמרים):