האומר כו' ערך לבי כו'. הנה בגמ' כאן דף כ' ע"א אמר דאיצטריך לאתויי מארכובה ולמעלה דג"ז הוה כמו ערך כולו ורבינו לא הביא זה כאן וכ"כ בזה בח"א דס"ל דזה רק גרם שימות ולא איתרבי זה מנפשות וע' בנזיר דף כ"א ע"ב ובתמורה דף י"א ע"ב וכ"מ בזה. וע' ב"מ דף קי"ד ע"א בתוס' ד"ה מה ע"ש וע' בתוס' תמורה דף כ"ו ע"א ד"ה האומר מה דמחלקים בין חציי לאבר שהנשמה תלויה בו ונ"מ דהא קי"ל דגבי כבד לא הוי טריפה רק עד שלא ישתיר בו שיעור ויהי' נ"מ אם אמר ערך חצי כבדי עלי דאם נימא דחצי עדיף י"ל דבכ"מ מעריך חצי וע' תוס' גיטין דף מ"ב ע"א ד"ה חצי ובהך דסוטה דף מ"ג ע"ב גבי כרם של ב' שותפים דאינו חוזר ובירוש' שם גבי בית של ב' שותפים ובירוש' שביעית פ"י גבי פרוזבול דאמר שם כל קלח וקלח של שותפות הוא וע' חולין דף קל"ה ע"ב ברש"י ד"ה ואבע"א גבי צאן ע"ש ובמש"כ רבינו בפהמ"ש דמאי פ"ו מ"ח דס"ל דיש רשות לשותף לאמר טול זה כנגד זה וע' בכורות דף נ"ו ע"ב וב"ב דף י"ב ע"ב. וע' בחולין דף ל"ח גבי שחטו לאכול כו' חצר כבד כו' וכ"כ בזה וע"ש דף קל"ג ע"ב גבי שותף בראש כו' רק שם דבירר דרק בראש אבל אם אמר שיהא לו חלק אף באחד מאלף בבהמה פטור מכל המתנות ועמש"כ רבינו בהל' בכורים פי"ב הט"ו ה"נ כן:
ג׳
האומר דמי וכו'. כ"כ דמבואר בגמ' כאן דף י"ח ע"א דאזלינן בתר שעת נתינה ע"ש והנה רבינו לא הביא זה וע"ש בתוס'. ובתוס' ב"ק דף ס"ו ע"א וע' בתוס' ב"ק פ"ג דמבואר שם דגבי נזקין אזלינן בתר שעת הנזק. אך באמת י"ל דרבינו ס"ל דהך שיתן כשעת נתינה ר"ל לאפוקי אם מת קודם השומא וזהו מה דמבואר במשנה והובא כבר לעיל פ"א הכ"ב. ויהיה נ"מ בזה להך דין דלק' ה"ה גבי האומר משקלי עלי דאם נימא דהטעם משום דאין עליו תורת דמים וא"כ זה לא שייך רק גבי דמי עלי ואדרבה גבי משקל י"ל דחמיר יותר לאחר מיתה משום דמת משקלו יותר כמבואר בגיטין דף נ"ו ע"ב ותוס' כאן דף י"ט ע"ב. אבל אם נימא דכ"ז שלא שקל אותו אין עליו חיוב כלל שוב י"ל דגם גבי משקל כן גם י"ל דשוב אינו נקרא משקלו. אך מלשון רבינו לק' ה"ח מוכח דהיורשים חייבים גבי משקלי ומשמע שם דקאי אהאומר משקלי עלי ע"ש והוה כמו האומר דמי בהמה זו עלי דאף אם מתה צריך ליתן דמיה וכמש"כ לעיל. והנה באמת לכא' י"ל דרק גבי דמי עלי דזה צריך אומד בעשרה דזה הוה שומת בי"ד וע' מש"כ רבינו לק' פ"ח ה"ב אבל גבי משקלי עלי זה לא הוה רק גילוי מילתא וכמו דאמרינן כאן דף כ' מי איכא דלא שוי ד' זוזי וה"נ גבי משקל כה"ג דלא הוי אלא גילוי מילתא וכע' דאמרינן בב"ב דף פ"ד ע"ב גבי פסק ולא מדד וכ"מ ובזה י"ל אמאי ס"ל לרבינו בה"ח דגבי יורשים די בפחות שבלשונות דהא מבואר במנחות דף ק"ח ע"ב או שאמר לו אבא ושם לא ר"ל כפירש"י שהקדיש אחד מהם דא"כ איך די בהגדול ניחוש ג"כ לבינוני ע"ש וע"כ דר"ל דקיבל עליו להקדיש ומ"מ אמרינן דגם בזה צריך להקדיש הגדול וע' במש"כ רבינו בהל' מעש"ש פ"ו ה"ד. וכן אמאי לא כתב רבינו זה על ה"י כאן אך הטעם כך דס"ל דגבי מת לא שייכא הני לשונות דה"ח רק מ"מ ס"ל כמש"כ מי איכא גברא דלא שקיל כך וכך וכאן לא שייך תירוץ הגמ' דבעי אומדנא דכאן לא מעכב זה דהוה רק גילוי מילתא ולכך נותן כפחות שבלשונות וע' בגיטין דף י"ג ע"א אי חישינן למנה קבור ובשם דף ס"ו ע"א גבי גניבא ודמי חמרא ע"ש ברש"י ותוס' ור"ן וב"ב דף קמ"ח ע"ב ובתוס' שם וא"כ לפ"ז אם אמר על אחר כה"ג ומת גם היורשים צריכים ליתן לחומרא:
י״ד
שתי לשכות כו' הוצרכו כו'. ע' בהשגות וע' בתוספתא פ"ז דתמורה ומש"כ רבינו לק' בהל' תמורה פ"ד הי"א ובמה דפליגי בכתובות דף ק"ו אם כלי שרת הוי כצורך קרבן או צורך בית ומשני שם דצורך קרבן הוא ומ"מ אם הותירו קדשי בה"ב עושין מהן כלי שרת דהיינו צורך קרבן וע' במש"כ רבינו בספ"ד מהל' שקלים ובמש"כ שם וע' במה דס"ל לרבינו שם דמזבח נעשה משירי לשכה משום דס"ל דצורך קרבן דלא ס"ל כר' יהודה בזבחים דף נ"ט דמקריבים על הרצפה ולכך ס"ל דבנין המזבח ובדק הבית הוה ב' דברים כמבואר בסוף הל' שקלים ובהל' תמורה וע' בירוש' ספ"ו דשקלים מין ספות כסף כו' ר"ל דאין עושין מכלים של מזבח לבדק הבית וע' מש"כ רש"י תמורה דף כ"ג ע"ב על הך דוזהב לכפורת ובתו"י יומא דף נ"ה ע"ש אך י"ל דכפורת ג"כ צורך קרבן הוא דהא מזין עליו ביוהכ"פ וע' ביומא דף נ"ה ובירוש' שם דהוה מחלוקת אם היו נוגעים הדמים בעצם הכפורת או לא וע' בתמורה דף ל' ע"ב בהך דריבר"י גבי רקועין אם עושין מאתנן וע' במנחות דף צ"ט ע"א דגופו של מזבח עדיף מכלי שרת וע' תוס' יומא דף מ"ו ודף מ"ח אם מחתה הוה כלי שרת ותו"י שם דף מ"ז ודף נ"ג ותוס' חגיגה דף כ"ג ע"ב. אך י"ל דמזבח של משה שאני דהוא היה כלי שרת לא רצפה לבד כמבואר בזבחים דף ס' ע"א ונמשח וע' תוס' שם דף נ"ט ע"א וברש"י שם דף כ"ז ע"ב ד"ה הא רצפה וע' בסוף חגיגה גבי המזבחות ע"ש ולכך מבואר בזבחים דף ס"א בתוס' ד"ה אע"פ דיש שם מזבח עליו אף בשעת נסיעה וע' בירוש' ספ"ד דיומא דהוי מחלוקת בזה והטעם משום דהמזבח של משה לא בעי שיהא אטום באדמה דהוא כלי ולא בנין וע' בע"ז דף נ"ב ע"ב בתוס' ד"ה כיון דכלים יש עליהם שם תקרובת והוא מהך טעם דהוה צורך קרבן ושם דף נ' ע"ב בתוס' ודף מ"ז ע"א גבי כלי שיר דהוי מכשירי קרבן ולכך אמרינן בכתובות דף ק"ו ע"א דפרוכת היו נוטלין שכר אריגתו מתרומת הלשכה משום דהני לצניעותא עבידי כמבואר בזבחים דף נ"ה ע"ב והוי לצורך קרבן כדי שיוכל לאכול קדשים כמבואר שם וכן מבואר בירוש' שקלים פ"ד וע' במעילה דף ט' ע"ב במה דאמר כל קרבנות המזבח למזבח ע"ש ברש"י ולכא' הא זה הוי כמו מה דאמר שם גבי קרבנות ציבור אך כונת רש"י כך דע' בתוספתא דמעילה ספ"ג דנקט הקדש מזבח ור"ל כשיטת רבינו דאם נהנה מדבר שהוקדש לצורך מזבח יביאו ג"כ לצורך מזבח ולא לצורך בדה"ב זהו כונת רש"י ג"כ וע' במש"כ רש"י כריתות דף כ"ב ע"א וכ"כ בזה ובאמת יש דבר אחד דהוה כלי שרת של מזבח וכלי שיר לשיטת רש"י ערכין דף י' ע"ב גבי מגרפה ועיין תמיד דף ל"ג ע"א ודף ל' ע"ב ובפה"מ שם ועיין תמיד שם דעל הבזיך של קטורת היתה מטולטלת אחת של בגד וע' בחולין קל"ח ע"א גבי כדי לעשות בגד קטן ואמאי לא מוקי לה על זה וי"ל דזה ג"כ הוה צורך קרבן דמזבח הפנימי ובאמת נראה לי דזה בכלל בגדי השרד ע"ש דף קל"ז ע"א וביומא דף ע"ב וברמב"ן ז"ל וע' ביומא דף מ"ד ע"ב גבי ניאשתיק וע' מש"כ התוס' זבחים דף נ"ט ע"ב דהפרים שהתנדבו הנשיאים למשכן הקריבם שלמה למזבח והוא כשיטת רבינו וע' בתענית דף כ"ז ע"א דכלי שיר מעכבין את הקרבן ומשמע דאף אם נימא דאין שיר מעכב את הקרבן מ"מ הכלים צריכים שיהיו וע' במש"כ רש"י עירובין דף ק"ב ע"ב גבי נימת כינור שנפסקה דכתב שם דהוה רק כמו מכשירין ולכא' ל"ל לאמר זה הא תיקון הכלי הוי מכשיר אבל באמת מוכח שם דף ק"ג ע"א דלענין שיר אינו יכול לשיר בה אם קושרה ע' בזבחים דף פ"ח גבי כלי שרת דאין מתקנין אותם ובירוש' פ"ז דשבת דלא היה שום קשר בכלי המשכן וכמבואר בגמ' שם דף ע"ד ע"ב השתא כו' אך מ"מ לענין זה שצריך להיות במקדש הני כלים לענין זה מהני אם קשרן וכן מוכח בירוש' עירובין שם וע' בתו"כ פ' אחרי דמרבה דאין מחללין יו"כ לתקן בגדי כהונה אף דהוי מכשירי קרבן ופליג על רש"י דכאן וע' בסוף עירובין דרק שבות התירו וע"ש ברש"י:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
קרית ספר · הלכות ערכים וחרמין פרק ב׳
א׳
האומר ערך ידי או רגלי דבר שאין הנשמה תלויה בו לא אמר כלום דאין ערך לזה דכתיב בערכך ערך כולו הוא נותן ולא ערך איבריו אבל באבר שהנשמה תלויה בו חייב ערך כולו דכתיב בערכך נפשות כדילפינן לעיל. אמר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו דהכי נדר אבל ערך חציי נותן ערך כולו דהנשמה תלויה בחציו. ובאומר דמי ידי או רגלי עלי שמין כמה הוא שוה באותו אבר וכמה שוה בלתו ונותן להקדש דדמים אינם קצובים אלא על כל הגוף הם כמה הוא שוה בכל איבריו אבל אמר דמי ראשי או חציי נותן דמי כולו דהוי דבר שהנשמה תלויה בו דהוקשו נדרים לערכים דכתיב נדר בערכך נפשות מה ערך בדבר שהנשמה תלויה בו אף נדרים דהיינו דמים בדבר שהנשמה תלויה בו חייב בדמי כולו אבל אמר חצי דמי עלי נותן חצי דמיו לבד.
ה׳
משקלי עלי נותן משקלו ממה שפירש דהא הוי נדר ומשקל אבר אחד רואין כמה הוא ראוי לשקול והיד עד האציל והרגל עד הארכובה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם כדאמרינן בנדרים.
ו׳
קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתו ממין שפירש מלא קומתו נותן אפילו שנכפף ממין שפירש דקומתו משמע בקומתו שלא יכפף ומלא משמע דלא נתכוון אלא למדת גובה קומתו ולא לעוביי. לא פירש מאי זה מין אם הוא עשיר ונתכוון למתנה מרובה נותן משקל מה שנדר זהב ואם לאו נותן מדברי' שדרכן להשקל באותו מקום אפילו פירות וכן קומתו אפילו של עץ הכל לפי ממונו ודעתו. עמדי ישיבתי מקום ישיבתי רחבי עביי הקפי עלי כל אלו ספק ומביא עד שיאמר לא כך כונתי ואם מת לא יתנו היורשים אלא פחות שבמשמעות הלשונות.
ט׳
הרי עלי מטבע כסף לא יפחות מדינר כסף מטבע נחשת לא יפחות ממעה כסף ברזל לא יפחות מאמה על אמה דהכי הוי משמעותן. כסף או זהב יביא לשון מהם משקלה עד שיאמר לא כך נתכונתי וכן אם שכח כמה פירש. וכל אלו הם חייבי דמים דדמים נדרו והדמים והערכים לבדק הבית דכתיב קודש לה' סתם הקדשות לבדק הבית.
י״ב
מוציאין מקדשי בדק הבית דבר הראוי לקדשי מזבח ואין מוציאין לקדשי בדק הבית מקדשי מזבח דכתיב לכפר על נפשותיכם ולא לקדשי בדק הבית:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
לחם משנה · הלכות ערכים וחרמין פרק ב׳
ג׳
כיצד אם נמכר הוא כולו וכו'. בפרק האומר משקלי עלי (ערכין דף י"ט:) אמרינן התם בעי רבא אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי מהו כלומר שאמדוהו אומד נזקין שחבל בו חבירו ואמדוהו כמה היה יפה וכמה הוא יפה מי אמרינן הא אמדוהו חדא זימנא או דלמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא את״ל שאני אומדנא וכו' אמר דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי אמדוהו בי עשרה או דלמא שבח ביני וביני אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי בחד זימנא אמדינן ליה או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה ואת״ל כיון דבזה אחר זה נדר תרי זמני אמדינן ליה אמר שני דמי עלי בבת אחת מהו הכא ודאי בבת אחת נדר בבת אחת אמדינן ליה או דילמא כיון דקאמר שני כזה אחר זה דמי את״ל כיון וכו' אמדוהו מאליו מהו מי אמרינן הא אמיד מאליו וקאי או דלמא בעינן כוונה לאומדנא כו' ואסיקו בתיקו, ולדעת רבינו ז״ל דכל את״ל הוי פשיטותא כולהו בעיי איפשיטו ולעולם צ״ל ב' בר מבעיא בתרא דאסיק בתיקו ולא ראיתי לרבינו שהזכיר כלל מכל זה בהלכות אלו ולא ידעתי למה:
ז׳
שדרכן להשקל באותו מקום. שם בריש פרק האומר (ערכין דף י"ט) אמרינן אמר רחבה באתרי דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא פשיטא לא צריכא דאיכא דתקלי ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קמ"ל ע"כ. ואיכא למידק דהא קיימא לן סתם נדרים להחמיר והיכא דאמר הרי פירות אלו כתרומה דאפשר לומר כתרומת הגורן או תרומת הלשכה קיימא לן להחמיר והויא תרומת הלשכה וכדכתב רבינו בפרק שני מהלכות נדרים וכן כתב בפרק תשיעי וז"ל היו מקצת המקום קורין לו כך ומקצתם אין קורין כך אין הולכין אחר הרוב והרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר ע"כ. ואפשר דמאי דקאמר גמרא הוי היכא דפירש בהדיא לכופרא נתכוונתי וז"ש מצי פטר נפשיה בכופרא כלומר שהוא אומר כך אבל אם הוא סתם ואינו אומר שלכך נתכוון ודאי שאינו יכול לפטור עצמו בכך. עוד אמר שם באתרא דתקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי והקשו פשיטא ותירצו לא צריכא באתרא דשקלי כו' ורבינו ז"ל לא ביאר כלל מזה והרבה סתם את דבריו וכבר תמה עליו בעל כסף משנה:
ח׳
עד שיאמר לא לכך נתכוונתי ואם מת יתנו היורשין פחות שבלשונות כו'. טעמו דלגבי דידיה הוי איסורא דלא יחל דברו וכיון שכן סתם נדרים להחמיר אבל לגבי יורשין דלא הוי איסורא אלא ממונא ספק לקולא ואם כן לקמן בפרק שלישי גבי האומר שני ערכי עלי ולא היה בידו אלא פחות משני ערכין ונתן מה שהיה בידו ואחר כך נתעשר ומת דהוי ספקא לגבי יורשין הוי קולא ואין מוציאין מידם אלא אם כן הוא חי ודאי דחייב משום דהוי לגבי דידיה מילתא דאיסורא ורבינו לא ביאר לקמן בפרק שלישי כלל מכל זה אלא כתב סתמא הרי זה ספק ואפשר שסמך על מה שכתב כאן ודינו כמ"ש:
י״ב
שתי לשכות היו במקדש כו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ובתוך דבריו כתב ואם כפירושו היה צ"ל קדשי מזבח מוציאין הצריך להם מקדשי בדק הבית וכו'. והוא תימה דהכי נמי קאמר וכן הביא הוא הלשון של ירושלמי, ואני תמיה על הרב מוהר"י קארו ז"ל שכתב שנוסחא משובשת נזדמנה לו להר"א ז"ל והלא הוא עצמו הביא נוסחת רבינו ז"ל ומ"מ מקשה עליו ואיך אפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לו. אבל נ"ל לפרש כוונת הר"א ולומר דהוא סבור דג' לשכות היו שם אחד לשכת ב"ה שהיו נותנין שם כספים של ב"ה ואחד לשכת התרומה שהיתה לקדשי המזבח ואחת לשכת הכלים משותפת לשניהם כלומר שכל כלי הצריך למזבח היו לוקחין ממנה והשאר לב"ה וכן היתה עשוייה על תנאי זה מתחלתה נמצא שכלי הצריך למזבח לבד לוקחין והשאר כולו לב"ה נמצא שרובה לב"ה ולכך קראוהו קדשי ב"ה אבל מלשכת כספים שהיתה לקדשי ב"ה ודאי שלא היו לוקחין ממנה כלל לקדשי מזבח דאין משנין מקדושה לקדושה ולהכי השיג על רבינו כאן וכן בפרק ד' מהל' שקלים שכתב שם רבינו כיוצא במה שכתב כאן והשיגו שם הר"א ג"כ דאין הדבר כמ"ש רבינו ז"ל דמהלשכה המיוחדת לב"ה היו לוקחים לקדשי מזבח אלא מלשכת הכלים שהיתה משותפת לשניהם וזהו שכתב כאן עשויה לצורך זה וזה כלומר לקדשי מזבח ולקדשי ב"ה והביא הר"א ז"ל ראיה לדבריו דהתם לא איירי אלא בלשכת הכלים המשותפת ולא בלשכת כספים המיוחדת לב"ה דא"כ לא היל"ל מוציאין הראוי להם אלא הצריך להם דיש הפרש בין ראוי לצריך דראוי הוי אותו הדבר עצמו דהוי לקדשי מזבח אבל צריך אינו ר"ל שאותו הדבר יהיה לקדשי מזבח אלא המעות הצריכים לקרבנות וכיון דאמר ראוי משמע דאיירי בלשכת הכלים שאותו הכלי עצמו ראוי לקדשי מזבח ולא איירי בלשכת כספים המיוחדת לקדשי ב"ה וכיון דהוי לשכת הכלים שהיא משותפת לשניהם ועל תנאי כך היא עשויה כמו שכתב הראב"ד בהשגות בפרק רביעי מהלכות שקלים לכך נוטלין ממנה לקדשי מזבח אבל מלשכת כספים אין נוטלין ממנה לא לקרבנות של קדשי מזבח ולא לכלים הצריכים לקדשי מזבח. זה נ"ל כוונת הר"א להשיג על רבינו ז"ל וההשגה אשר השיג בפרק ד' מהל' שקלים יוכיח ע"ז ששם השיג על רבינו ז"ל על מה שכתב שקלים שלא הספיקו כו' דמשמע דאפי' מלשכת כספים של קדשי ב"ה לוקחים לקדשי מזבח וכתב שאינו כן:
נחלת הכלל · ToratEmet
אור שמח · הלכות ערכים וחרמין פרק ב׳
ט׳
מטבע נחושת לא יפחות ממעה כסף. ובאומר נחושת סתם לא הביא דברי ראב"י דיביא צינורא כו' וטעמו דסבר כיון צינורא הוי כלי שרת וכלי שרת אינן באין רק מתרומת הלישכה כיון דצורך קרבן נינהו הוי כקרבן, וכאן מיירי באומר הרי עלי לבדק הבית וכמוש"כ בהלכה י"א. ובריש פרק שני דייני גזירות בעי אם כלי שרת באין מבדק הבית יעו"ש ואף באומר סתם אמרינן לבדק הבית כוון לכן לא מביא הך דראב"י ופשוט:
י״ג
הוצרכו כו' מוציאין את הראוי להן מקדשי בדה"ב. עיין ריש פרק שני ד"ג שם דבעי וכי גבו והותירו מאי הוי פירוש כיון דגבו לצורך בדק הבית איך יכולים לשנותו לצורך קדשי מזבח כיון דכלי שרת דינו כקרבן יעו"ש, ומשני משום דלב ב"ד מתנה עליהן יעו"ש. ואולי גם כאן משום דלב ב"ד מתנה עליהן, או מיירי שם דיש תרומת הלישכה ואין מוציאין רק מדוחק כשאין להם ממה להקריב ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
משנה למלך · הלכות ערכים וחרמין פרק ב׳
ד׳
האומר דמי ראשי או כבדי עלי כו' נותן דמי כולו. כתב הרא"ם בפ' בחקותי ד"ה ערכך כמו ערך וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא. תימה והלא בת"כ ומייתי לה בפ"ק דערכין שנו בהדיא שהוא כ"ף הכנוי דתניא בערכך ערך כל גופו הוא נותן ואינו נותן ערך איבריו. וראיתי בספר קצור המזרחי שהביא בשם הג"א שבגמרא לא למדו אותו מן הכ"ף של ערכך ערך כל גופך דא"כ תיקשי כל אותן שא"א למידרש הכי כגון גבי שדה אחוזה ומקדיש בית ובהמה דבכולן כתיב ערכך ולא שייך למידרש כך אלא מדהוצרך לכתוב נפשות לרבות אבר שהנשמה תלויה בו ש"מ דסתם ערך ערך כל גופו משמע ולא ערך איבריו דאל"כ נפשות למה לי לכך דרשו כן ע"כ. ומלבד שאין תירוצו נכון משום דאף בדמים דפשיטא לן שנותן דמי איברים לא היינו יודעים שנדון בכבודו אלא משום דאיתקש דמים לערכין כדכתיב נדר בערכך נפשות וכדאיתא בפ' המקבל (דף קי"ד) וא"כ אי לאו דכתב קרא נפשות הוה אמינא דבערכין גם כן נותן ערך איבריו אבל אינו נדון בכבודו, זאת ועוד אחרת דאגמ' הקשו אהך דרשא דבערכך ערכך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך איבריו והא אפיקתיה לערך סתם משמע דדרשא זו ממלת בערכך נפיק. וקושית הרא"ם לא הבנתי אותה משום דודאי דלא נעלם מרש"י סוגיא זו אלא שרש"י הוקשה בוהיה ערכך דכ"ף זו למאי איצטרך דהתיבה ערכך קמא אתא לדרשא אלא ערכך בתרא למה לי בכ"ף הכנוי ותמהני על הרא"ם דלמה לא הקשה רש"י בערכך קמא שכפל הכפי"ן מאיזה לשון הוא וצ"ע:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
יד איתן · הלכות ערכים וחרמין פרק ב׳
ט׳
האומר הרי עלי מטבע כסף לא יפחות מדינר כסף. כתב הכס"מ ולא ידעתי למה השמיט רבינו הא דתנן האומר עלי מטבע זהב לא יפחות מדינר זהב. ונראה דטעמו של רבינו שסמך עצמו אמ"ש בסוף ה' מלוה שכתב בו מטבע זהב אין פחות מדינר זהב וא"כ ק"ו להקדש משט"ח דהא קיי"ל יד בעהש"ט על התחתונה ואפ"ה אמרינן דאין פחות מדינר זהב וא"כ כ"ש להקדש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות ערכים וחרמין ב׳, מתוך הלכות ערכים וחרמין שבספר הפלאה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
