וזהו היה פתוי הנחש לחוה כי אדם הי' במעלה נשגבה למאוד והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים ואמרה נחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדע' כי תמותון לא לעונש הוא רק הוא עץ הדעת ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ והייתם כאלהים וא"כ בע"כ תמותון כי יפרד הנפש מגוף ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון אבל אין כאן עונש כי אלו היה לעונש אף בעה"ב חטא מיתה והיה מות תמות כמאמר חז"ל מות בעה"ז ותמות בעה"ב אבל כאן רק תמותון ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעה"ב ג"כ זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב רק עי"כ יפרד הנפש מגוף ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות רק אמרה פן תמותון ולכך אמרה הנחש פתוי שלה ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגו ועזה יותר ממיתה הטבעים אהבת ה' ולהשיגו לדעת ולכך אכלו ובעו"ה חטאו כי ה' אמר מות תמות זהו ענין הסתת נחש וענין אדה"ר שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, פ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.