ובאמת מדה טובה למד לנו שלמה מבלי לנקום ולנטור לשונא ואדרבה לגמול לשונאיו לעת שבא לידו כל טוב ולכן בהרב' מקומו' הוצרכה התורה להזהיר על עמלק כי לולי אזהרת התורה אף שעמלק הרע לישראל הי' מן מדה טובה מבלי לזכור לו איב' ישנה רק לגומלו טוב ולכך הזהירה תורה לא כן בעמלק בזה לא תחמול כי אין הכסא שלם ב"ה שלו נתכנו עלילות ולכן מאנו חכמי ישראל לכתוב מגילה כאמרם קנאה אתה מטיל עלינו בין אומות שיחשבו אותנו לבעלי מדות רעות נוקמי ונוטרי איבה כי אינה ממדה טובה להנקם מאויביהם ואדרבה לפי מדה והשכל היה ראוי לרחמם ולקרבם ולחומלם ולהראות ההבדל שיש בין מרדכי להמן ימ"ש רק מרה"ק היה להנקם מהם כי אין חמלה בזרע עמלק וזה לא יבינו עכו"ם ויאמרו הנה עם ישראל עם אכזרי בעלי מדות רעות ח"ו ולכך כתבו שהלא כתובה בספרי דברי הימים וכו' כי כך היה רצון המלך אחשורו' והוא ביקש זאת מבלי לחמול ורצון המלך עשו:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ס״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.