אמנם בגמרא דידן נאמר מבית אביה למדה וכבר דחק רש"י בזה מה ענין בית אביה אבל הענין כך כי ברעב שונאך י"ל דוקא רעב כמ"ש או י"ל לא מיבעיא קאמר אם אינו רעב פשיטא אפילו רעב וה"א דתנוח אותו מת ברעב היותו שונאך מ"מ מדה טובה להאכילו לחם ובשני סברות נ"מ גבי המן אם ליתן לו לחם או לא כמ"ש והנה מצינו דשאול הקפיד מאוד שלא בא על הלחם גם תמול גם היום ויהונתן דהרשהו ללכת ביקש להכותו ואמר לו בן נעות המרדות וכו' ומה כל חרדה אם דוד יבא על הלחם או לאו אבל היא הדבר כמ"ש כי שאול רוח רעה בעתו כאלו דוד עומד עליו בנפשו להרגו ולכך רצה להרגו וא"כ ביקש להאכילו לחם בענין אם רעב שונאך וכו' ומזה נלמד כי רעב לאו דוקא כי לא היה אז אסר לחם לדוד אלא מאי רעב לאו דוקא רק תמיד אף שהוא שונא הטיב עמו והאכילהו לחם וזהו מבית אביה היינו שאול שהיה זקנה למדה על רעב שהוא לאו דוקא ולכך חרדה להאכיל להמן:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ס״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.