ובמדרש אמרו אסתר מבית דוד ושלמה למדה אם רעב שונאך וכו' ויש להבין דוד מה עבידתא הלא פסוק זה שלמה אמרו אמנם לפי משמעות הפסוק אם רעב שונאך לבל ימות ברעב תעצור יצרך ותתן לו לחם אבל אם יש לו די והותר מהכ"ת להראות לו חיבה להאכילו לחם והמן דהיה עשיר לרוב למה תאכיל אותו לחם אמנם דוד אמר אכלי עמי אכלו לחם ודרשינן עכו"ם שיש להם אינם טועמים טעם לחם בו עד שיאכלו משל ישראל ולכך המן אף שהיה לו לא טעם טעם לחם בו רק מלחם אסתר היה לחם ישראל טעם טעם לחם וא"ש אם רעב דגם המן היה רעב ללחם ישראל כי לא טעם טעם לחם ולכך מדוד ושלמה למדה:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ס״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.