ובימי חורפי הייתי אומר דידוע המצוה לבער רשעים ולעשות משפט כתוב בעושי רע וא"כ העושה רציחה וכדומה בפני ב"ד עד שאין פ"פ לצדד בזכותו וא"כ יהי' זכאי כי ב"ד שאמרו כולם לחובה זכאי וא"כ יצא נקי ברשעתו ואף הם מרבי' ש"ד בישראל אך באמת כשיקרה דבר נבל כזה אף אם א' מסנהדרין מתכוון לומר זכאי כדי שלא יהי' כולם אומרים חייב והרי הוא חייב אך ודאי לא יתכן לומר בב"ד זכאי או חייב בלי נתינת טעם לדבריו וא"כ זה שפעל רע איך אפשר לומר זכאי אבל אם הם יודעים בכח התורה לומר על טמא טהור ולהראות פנים הרי יכול לומר על חייב זכאי ולהראות פנים בתורה וגלל כן יצא משפט צדק וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.