כללו של דבר מצות בלי כוונה הם חותם וטבעת על יד המלך מלכו של עולם ברוך הוא והנה תמיד הקב"ה היה טוען בעד ישראל מה בכך שהם בלי כוונה מ"מ הם נעשי' בפועל והמעשה עיקר ולכך שם אותו לחותם וטבעת על ידו ולא השגיח בקטרוג וס"א שהם בלי כוונה אבל שהשתחוו לצלם נ"נ והמן ואין להם התנצלו' כי לבם בל עמם אף שבפועל השתחוו וא"כ מוכח דלאו במעשה תלי' רק במחשבת לבב ולכך אין במצות שהם רק חותם על יד תועלת ולכך ויסר המלך את טבעתו בטענת המן ס"א וזהו היה פתוי לשטן כי לולי זאת היה מקטרג על השתחוות הצלמים ומה בכך שלבם בל עמם מ"מ בפועל נעשה ומה עשה הקב"ה הניח לס"א לקטרג על מצות ישראל שהם בלי לב ושמע ה' בקולו ויסר טבעתו מידו ואח"כ כשבא לקטרוג על השתחוות צלם לא מצא פ"פ לקטרג כי בעצמו הודה כי אין במעשה בלי לב ממש ולכך היה לו לרעה ולכך גדול הסרת טבעת כי עי"כ נסתמה טענת שטן והיה אז קבלת התורה:
יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.