אמנם לימוד התורה זהו אש תמיד תוקד לא תכבה וחשק ולהב התורה לא תכבה ותמיד משתוקקים ללמד תורה וזהו בעה"ז לכך היו משתוקקים משה ושאר צדיקים ללמד לאחרי' כיטבע הטוב להטיב לזולתו ולכך צדיקי' בעה"ב שבי' לכאן ללמד תורה כמ"ש בזהר בכמה דוכתי כי חפצם ללמד תורה וזה להם שמחה להטיב ולתקן אחרים יותר מכל חיי עה"ב ולכן אמרינן קיים אמרינן אבל למד ל"א דזה חסר אצלו בעה"ב וכל חפצם ללמד ולכך הוי לועג לרש ולכך ל"א וס"ד בגמ' למד לעצמו ומ"מ לא אמרינן כי תורה אין קץ וא"א לומר שאדם למד כל צורכו ואפי' יאריך ימים כחול ויהגה יומם ולילה לא יגיע לטפה מהים מהתורה כי ארוכה מארץ וכו' ופריך הגמ' מה בכך הא גדול ת"ת שמביא לידי מעשה וא"כ זה שגמר כל המעשה תו לא הוי לועג לרש כיון שכבר נגמר כוונתו ותכלית המצוה שקיים הכל וע"ז משני אמת לגמור אבל לאגמורי אין סוף ואין חקר לחשק ודדי' ירוה בכל עת ללמד עם אחרים ולזה אין קץ לחשק הזה וכל נחת עו"הב אין ערך לו ולכך הוי לועג לרש באמרם שמת ולא יהי' שכיח גביה ללמד אחרים ולכך לא אמרינן למד וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, ס״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.