יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, ס״ז

והבן כמה גדול כח ללמד אחרים תורה ולהרביץ תורה בישראל עד שצדיקים גמורים אשר הם במנוחתם ובצרור חיים עליון והטיבו כל השלימות האמיתי מ"מ נפשם משתוקק להאציל מטובם וללמד לאחרים ומדעת קונם יש בם כי כל בריאת עולם לא הי' לצורך הבורא ומה צורך לו בעולם רק היותו טוב אמיתי ומטבע טוב להטיב לזולתו אפי' קטן ממנו למאוד ולכך האציל מטובו לעולם ומטיב לברואיו ולכן ראוי לכל איש הנוגע יראת ה' בלבבו להתאזר חיל למלחמת ה' להקים דגל התורה אשר בעו"ה שחה עד לעפר אין בקר ברפתי' בעו"ה העולם שמם בלי ישיבה ומחזיק פרחי תורה עיני עוללה לנפשי מבני עירי וארץ מולדתי ארץ פולין אשר באים הנה כמרחק ב' מאות פרסאות נעלם בלתה ורגלם בצקה ללמוד תורה וילכו בלי כח מרחק רב כאילים לא מצאו מרעה אוי איך נהפכו שנים הקדמונים אשר היו נאמר עליהם משם תצא תורה אשר היו מחזיקים ישיבות רבות זכי חולקכם בני קהילתי המחזיקים ישיבה וענתה בכם צדקתכם ביום מחר כי תבאו על שכרכם כי אתם מחזיקים בתורה ואם א"א לכם להספיק הכל אחד המרבה וכו' אבל עכ"פ התור' מתמוטט אוי לי בדור הזה מה שאני רואה שנתמעט התורה ותופשי התורה הם מעוטי דמעוטי לא ידעו ולא יבינו ישרות התורה ליישר התורה בתלמידים: