יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, מ״ח

ובזה יובנו דברי הגמ' דקאמר יעקב לא מת והיינו כי הנפש תמיד אצלינו ולא עלה למעלה לרום מחביון עוזו וע"ז פריך א"כ בכדי חנטו חנטיי' וספדו ספדיי' דהכל הוא כמ"ש לקשור הנפש בגוף ושיהיה חיבור לנו הלא א"צ לזה לגבי יעקב שבלא"ה נפשו תמיד קשור אצלינו הואיל ולא מת וע"ז השיב כי מ"ש לא מת ולא נפסק החיבור לאו בכל זמנים שוים אם ישראל הם תופסים בעץ החיים אז אף יעקב משתתף עמהם ושוכן אתם אבל אם נטו ישראל אחר הרע ורגליהם יורדים מות אז נפרד יעקב ואין לו בהם חפץ ולא נשא ארץ לשבת יחדיו הטמא והטהור וא"כ כוונת השבטים היה אף שח"ו יעזבו ישראל הטוב וילכו בשרירות לבבם מ"מ יהיה יעקב דבק ולכך הוצרכו לחנוט כנ"ל: