יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, מ״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ובזה תבין דברי הגמ' בסוטה מפני מה נקרא עצמות יוסף וכו' ולכאורה אין לו הבנ' הא יוסף השביע שיעלהו לאחר זמן רב בעת הפקיד' וכבר יהיה גופו נרקב ולא השביעם רק על עצמותיו שיעלהו אבל לפי הנ"ל ניחא דהיה נחנט כדכתיב ויחנטו אותו מצרים א"כ היה גופו קיים ולא נרקב בשרו כלל ולא היה בו תולעה ורימה כלל וא"כ למה נאמר עצמות יוסף והלא היה כל גוף ולכך משני שהיה לעונש שלא מיחה וכו'. והנה יוסף וכל השבטים הניחו לחנוט את יעקב כמנהג המצרים ולא מחובם מבלי לילך בעקבותי' הוא כי גם לזה כוונו כי בקשו שיהי' נפש יעקב עדיין דבק בגופו ועדיין משותף עם בניו ובכל צרתם לו צר היותו קרוב ונמנה עם החיים וזכותו עם ישראל היותו עדיין נפשו דבק לגוף ולכך בני עכברייא לא שבקי למקברי' לר"א ב"ש כדאמרי' בב"מ פ"ז ע"ש כי כל זמן שהגוף קיים אצל' ולנפש דביקות בו זכותו משתתף עמהם ומגין עליהם כמבואר שם בגמ' ולכך התחכמו השבטי' אם יכלה גופו של יעקב והנפש תשוב למקומה לצרור חיים לא יהיה משותף זכותו עם ישראל ולא ישתתף בצערם ולכן הסכימו לחנוט אותו שיהיה גופו קיים ואף נפשו יהיה תמיד עמו בדביקו' וזהו ג"כ ענין הספד לכל ת"ח וצדיק כי ע"י הספד שעיקר התעוררות תשובה ועזיבת חטא ופשע נפשות הצדיקים הנספדים נקשרים שם כי ינחתו מה שנתעורר ע"י תשובה וטבע הטוב להתדבק בענין הטוב ולכך הצדיקים מתדבקים בעשות מצוה אשר ינחתו בה בחייהם כנודע בכתבי ויקרי שבח להאר"י ז"ל ולכך מספידים כדי שיהיה נשמת' שם שרוי וקשורה בנו ומשתתפים עמנו וזהו מאמרם אחים הספידא דהתם קאימנא שיש לו קישור ע"י הספד והנה מ"ש יעקב ומשה לא מת הוא הכונה שנפשם תמיד עמנו וחופף אתנו בכ"מ שיש מחנה אף נפש יעקב עמם בקריעת ים סוף נאמר וירא ישראל סבא במ"ת נאמר ויחן ישראל נגד ההר ודרשינן ישראל סבא וכן משה בכל מקום שלומדים תורה נשמת משה משתתף ולכך אמרו משה שפיר קאמר:
נחלת הכלל · Józefów, 1866

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.