אבל להבין נראה דשני מיני שלומים הם שלום אחד הוא הנהוג בעו"ה אצלינו כי יש אחד מדבר עם חבירו ויתנהג עמו כמשפט אחים ורעים שבתם כאחד לא ימושו זה מזה אבל הלבבות חלוקות כרחוק מזרח ממערב זה לאהוב וזה לשנוא זה לנטוע וזה לעקור נטוע וכל הדברים בהיפוך וזה באמת שלום של רמיה וקטוע ואין זה שלום של אמת וצדק אבל שלום השני הוא כך שיהיה באהבה כ"כ שמה שיעשה אחד יחמוד השני לעשותו ג"כ אף שמתחלה לא היה טבעו כך רק לשלימות הענין עם חבירו גם הוא יעשה כך ואם טבעו להתעצב וחבירו לשמוח ישנה טבעו ג"כ לשמוח אפס יהיה בשלימות עם חבירו ואין דבר מפריד וכל כיוצא בזה זהו שלום הנרצה והנה אש ומים הם בכרך אחד ואגודה אחת אבל מ"מ אף שהם כאחדים מ"מ טבעם משתנה זה לחמם וזה לקרר אש לכלות ומים לרפאות אש לעלות מעלה ומים לירד מטה מטה ולכך אין זה שלום גמור ואמיתי אבל למעלה אף כי הנה טבע אש לעלו' והנה הכתוב מעיד ונהר דינור נגיד ונפיק וכו' הרי נהר מאש יוצא מלמעלה ויורד על ראש רשעים וזה אין טבע אש שירד כמו נהר מים למטה וזהו טבעו של מים ולא של אש וכן מים עליונים עומדים למעלה מבלי לירד וזהו טבעו של אש ולא של מים שדרכם לירד ולא לעמוד במקום גבוה ולהניח מקום מדרון וכן אש של מעלה אינו מכלה וטבע האש לכלות רק למעלה תופס האש טבע של מים וזהו עושה שלום במרומיו כי הוא שלום הנרצ' האמת וצדק שתופס זה טבע של חבירו והיו לאחדי'וכמ"ש וא"ש דלכך נקט שלום במרומים:
יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.