יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, כ״ג

אבל הענין כי שני יצה"ר יש חד יצרא דעכו"ם וזהו עיקרו ושרשו של עשו עכו"ם גופיה אבי אבות הטומאה וחד יצרא דעריות זה נחלש כחו במקצת אבל בעו"ה עדיין כאיש גבורתו ורבים חללים הפיל ועצומים הרוגיו ומי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא הוא סילון ממאיר וזהו ביעקב שמתחיל לחם בשרו ויצה"ר דעכו"ם כי הוא עיקר הס"ם ובזה נצחו לגמרי ונעשה לו שר וכף אותו לגמרי אבל אח"כ וירא כי יצה"ר דעכו"ם לא יכול ויגע בכף ירכו היינו יצרא דעריות כי ירכו כינוי לאבר התשמיש כדכתיב יוצאי ירך יעקב ובזו נגע ובזו עדיין יש אחיזה ולא היה אז אפשר להכניע ולכך נקר' גיד הנשה מל' נשים ותשמיש כמ"ש הראב"ע וכן רמז הגמרא נשתה גבורתם והיו לנשים כי זהו ענין יצה"ר של עריות ולכך אמרו טומאת' בשוליה היינו אבר התשמיש ירך יעקב וזהו בשוליה סוף אדם וזהו חלק אדם רע יצה"ר כי עדיין גובר בעולם: