יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, ס״ב

א"כ זהו האיש שעבר על כסף תלוה ולא רצה להלות בחנם אף עפרון אינו מלוה לו שפע וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי ולא יהיה לו קימה בעת תחיה ולכך שוטים האומרים שעושים כדרך התגרים וסוחרי' ווי ווי שאל יהיה בכלל ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר לע"ל וכן רגלינו חגרי' בהולכים לדבר עביר' לחברת פרוצי' וחברת בתולו' ונשים לבית צחוק ומושב לצים שקורין קמאעדע אפרע אז רגלינו חגרים ופנינו כפני קוף בגלחינו זקנינו ומקשטים פנינו לדבר שטות ועבירה ולהיות נחמוד נשים ובתולות וכדומה ומכ"ש המתגאים בשערם ויופי פניהם אשר תיכף סר צלם אלהים ובאה דמות נחש אלהי נכר וע"ז נאמר ונסו הצללים צלם אלהים וא"כ מה יועיל אבר הפנימי אבר הלב אף שהוא אבר הנכבד אם כל אברים החיצונים כולם פגומים ועליהם רוח מסאבא ח"ו ולכך צועק נשקו בר שהוא אברים חיצונים יהיה ג"כ מנושקים ומזוינים במצות כי אין די שהלב טהור כי פן יאנף וכו'. אבל יש עוד מ"ש במדר' נשקו בר במ"ט מצות ציצית וכדומה והוא כי אמרו בגמ' דחגיגה רבי יוסף כי מטי להאי קרא בכה ותסיתני בו לבלעו חנם וכו' ויש להבין למה בכה ר"י דוקא וגם באמת אין יתכן ח"ו שה' קיבל הסתה משטן ובפרט במה שנא' חנם השופט כל הארץ לא יעשה משפט וח"ו לבלעו חנם על לא פשע: