וא"כ השומע קללות במ"ת שבאים רק על ביטול מצות במעשה ולא בא דבר מענין חובת הלב בשמחה של מצוה או מיאוס וגיעול יחשב ח"ו כי ניחם ה' ואין רוצה לענוש ישראל בדברים כאלה כאמר' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפ' וכו' ויחשוב כי הכל תלוי במעשה ולכך בשמעו דברי האלה הזאת דהיינו קללות שבמ"ת יתברך בלבבו דייקא לומר שלום יהיה כי אי נפקותא בכוונת הלב יהיה בו כונה בשירצה ובשרירות לב"י דייקא אלך ולכך אמר לא כן הוא לא ויתר הקב"ה על קללה שבת"כ ולכך אמר לא יאבה ה' סלוח וכו' ורבצה בו כל האלה דהיינו ת"כ כמאמר הכתוב בספר הזה אפי' קללות שבת"כ וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.