יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, כ״ד

אבל יש להבין במ"ש קללות שבתורת כהנים הקב"ה אמרן ובמשנה תורה משה מפי גבורה ומה טעם ומה הבדל יש בעצם ביניהם אבל הוא הדברים כי עיקר קללות בת"כ לא בא על ביטול מצות ה' בפועל רק על כוונת הלב שימאסו בתורת ה' ולא ישמחו ויקוצו בו ויהיה להם לעול ולמשא ועומס וכן אמרו שעל מה אבדה ארץ על עזבם את תורת ה' ואר"י שלא ברכו בתורה והיינו שאף שלא עברו וקיימו הי' בעול ובטורח ולא ישמחו בו לברך עליה בשמחה והודי' שזכו לקיים המצות כראוי שיש לברך בשמחה על קיום המצות שקדשו ה' וזיכהו למצוה זו לעשות רצון קונו והם שלא עשו כן באו לגלות והגיעם רב מהרעות וע"ז בא תוכח' שבתורת כהנים ואם בחקותי תמאסו דייקא ובמשפטי תגעל נפשכם הרי שדייק הכל שיהיה בלב נמאס ויהיה מגיעם אצליכם בלי שמחה רק בעול וטורח וכן מסיים בתוכח' יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם והכל שבלב עוברים במצות ה' וזהו רב המרי יותר מכל כאשר כתבתי כי הלב נכבד באברים והחטא בו ג"כ רב מנשוא אבל קללות במ"ת לא נאמר רק על ביטול מצות ה' בפועל כדכתיב לשמור ולעשות כל מצותיו ובא הדבר בתוכו כמה פעמים לשמור מצותיו וכן אם לא תשמור לעשות כי הכל תלוי בשמור ולא בא שם מענין מיאוס וגיעול ולכך הקדוש ברוך הוא לבד בוחן לבבות אם לטוב אם לרע לכך קללות שבת"כ שבאו אל המחשבה מה' נאמר ובמשנה תורה שבא על מעשה גלוי לכל מפי משה בנבואה נאמרה: