יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, ט׳

וא"כ הגמרא דקאמר דלכך לא היה י"ט לישראל כט"ו באב דניצלו בו מתי מדבר ק' תינח אם היו בכלל הגזירה אלא שריחם ה' אבל מנ"ל זה דלמא בשביל כך לא מתו שלא הי' הגזרה מתחלה עליהן כמשמעות הפסוק להדיא שכל מספרכם מבן כ' שנה ומעלה והיינו חודש יותר וא"כ אין כאן ביטול גזיר' וי"ט גדול ולזהקאמר הגמרא דראי' מוכרחת דהי' הגזירה רק שנתבטלה דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא הי' הדיבור עם משה וק' אלו כבר כלו למות בשנת ט"ל דעל בני עשרים בצמצום לא היה הגזירה אם כן אז ראוי היה הדבור לייחד ולחזור כבר תמו למות ופסקה הנדוי ועכצ"ל דעד ט"ב שנת ארבעים הי' עדיין הנדוי והגזירה מתוחה למות בני כ' בצמצום רק בט"ב ההוא ריחם ה' ולא המיתם ואז לא היה יכול הדבור לדבר עם משה כי היו טרודים באבל אהרן ולא חזר עד תם ימי בכיותו וחשבו דטעו בקביעות כהנ"ל עד ט"ו באב וא"כ דברי הגמרא וירושלמי הוא נכון כי אין זה הטעם כלל לקביעות י"ט משום חזרת הדבור כי לא חזר עד אלול רק מזה ראיה שריחם ה' וביטל הגזרה וע"ז קבעו י"ט וא"ש ולק"מ לר"ת אבל לרשב"ם שפיר הקשה ר"ת כל הקושי' דהא לשיטתיה באמת טעו ולא הי' להם למות עוד וא"כ עכצ"ל דס"ל לירושלמי ומדרש דמ"מ אף שהוא רק טעות בעלמא מ"מ קבעי י"ט ושפיר קשה דא"כ א"צ להך דחזר הדבור למשה ודברי הירושלמי סותרים לדברי הגמרא וגם קושי' שניי' קשה דבאמת ל"ל חזר הדבור אשתקד כי אצל ה' ליכא טעות ח"ו וטעם דעצבות אולי ימותו וכדומה לא ס"ל לר"ת כמ"ש וא"ש דברי הר"ת: