יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, ו׳

ולכך יום א' כיון דלגבי העם ליכא מחזי כשיקר' לא חיישינן אבל תרי יומא דמיחזי כשיקר' לגבי העם לא עבדינן דבזה לא שייך אתם אפי' מזידין ולפ"ז גם הנ"ל יובן דהתינח אם נראה הלבנה ויש מחזי כשיקרא ואין לחסר ב' חדשי' אבל אם אין נראית הלבנה כלל אין כאן חשש ומ"ש יום א' ומ"ש ב' ימים והכל יכולים הב"ד לעשות דאתם אפי' מזידין ובמדבר דלא הי' רואי' הלבנה כלל כי כסהו הענן היו יכולים לעשות ח' חסירים כיון דליכא חשש הרואי' וא"ש דעבד משה ח' חסירים והנה בזה נולד לנו ספק דרך משל משה שעשה בשנה שניי' במדבר ח' חסרים וכן באיזה שנים לאח"כ וא"כ אייתר לי' בלבנה ד' ימים רק משה היה יכול לעשות כן הואיל ולא נראה הלבנה וליכא חשש מיחזי כשיקרא אם אח"כ נסתלק הענן ונראי' הלבנה וא"כ כשהגיע התחלת חודש לפי חשבון שעשה משה קודם אז היה הלבנה עומדת ועדיין היא במלואה ארבע ימים טרם שתחדש ויהיה מולדה מחודש אח"כ ד' ימים וא"כ איך נעשה אם יקדש חודש כפי חשבון כי הגיע תחלת חודש הרי עכשיו נראית הלבנה והרי כאן מיחזי כשיקרא כי איך נעשה ר"ח והלבנה הישנה עומדת אח"כ ד' ימים וצ"ל להניח ד' ימים ולא יהיה ד' ימים אלו נחשבו ונמתין עד חדוש הלבנה ואז יקדש ע"פ הראיי' כי לא סגי בלא"ה ודבר זה צ"ע: