ואגב בעסקנו בהאי עניינא נתרץ המדרש בשמשון דמצא עדת דבורים וחלת דבש במפלת הארי' אמר מאוכל יצא מאכל וקאמר במדרש מאוכל זה ארי שאוכל כל החיות יצא ממנו מאכל לגבוה דכתיב זה קרבן אהרן וכו' כליל תהיה עכ"ל וד"ז הוא תמוה בעצמותו עד שא"צ דקדוק ובפרטות מה ענין אהרן הכהן בקרבנותיו לכאן וכן התמיה בעל זית רענן ונראה דהש"ך בי"ד סי' ס' הביא בשם המרדכי דהתיר פרה שינקה חלב טמאה אף דינקה כל ימיה מותר והקשה הש"ך מ"ש מפרה שנתפטמ' בכרשיני עכו"ם דקיי"ל אם היה רוב אכילתה ממנו דאסור ותי' לחלק בין אכילת איסור הנאה לאכילה דמותר דאין זה דרך הנאתן ולא אכילה משא"כ באכילת כרשיני עכו"ם דהם אסורין בהנאה וה"ז נהנה מהאיסור ע"ש והק' ע"ז דהמרדכי הוכיח להתיר מהא דכהן מותר להאכיל לפרה של ישראל ששכרה כרשיני תרומה אף דפרה נתפטמ' בו ממש רוב ימים ואח"כ תשוב הפרה לבעלה ישראל ואוכלה אף דנתפטמה מתרומה האסורה לישראל ולפי חילוק הש"ך עדיין קשה הא הנאת של כלי' מתרומה אסורה לישראל בהנאה ולדעת הש"ך באיסור הנאה אסור:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
