יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, כ״ט

ולפ"ז לר"א דצ"ל דלא היה חשש לטומאה שבפיו כתי' המג"א עדיין הי' סיפוק ביד יהונתן לאכול איזה שירצה דמ"ש דבמשקין אין הבדל א"כ חזר הדבר במ"א הנ"ל במקומו דאין זה בכלל מטעמת דל"ל דהיה כוסף לאכול יותר וארי' דאיסורא רביע עליו והיינו כמש"ל משום טומאה דהא לית ביה הבדל משום טומאה ומוכח לשיטת ר"א לא הוי טעימת יהונתן בכלל מטעמת וצ"ל דס"ל לר"א כאידך דעה במדרש דלכך פדאו ליהונתן לא מטעם מטעמת רק מטעם שהתירו לשאול על שבועתו והנה דעת הגאונים דעל שבועה אין נשאלין אלא מדוחק והקשו הפוסקים הא היתר ילפינן מהך באפי נשבעתי ואהדרינהו ביה וכו' וכי שייך לגבי קב"ה דוחק מיהו לפמ"ש על הא דאמרינן בר"ה כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך ומשני בגז"ד שיש עמו שבועה לא ישא פנים שאינו חוזר וגז"ד שאין עמו שבועה חוזר ונושא פנים והקשו איך אמרינן גז"ד בשבוע' אינו חוזר הא אמרינן באפי נשבעתי והדרינהו ביה הרי שהיה על דור המדבר לבל יבואו למנוחתם בשבועה גז"ד ומ"מ חוזר ותירצו כי התם בדור המדבר מהדין זכו לעה"ב כדאיתא בפרק חלק הכתוב קוראן חסידי כורתי בריתי והיו צדיקים רק בשביל חטא מרגלים אינו מהראוי היה לשלם להם עוה"ב ואין קב"ה מחליף זכות בחובה ולכך אף דנשבע באפו אחר כך הדר ביה אבל כאן בר"ה מיירי דע"פ הדין נגמר הדין רק לפנים משורת הדין על ידי נשיאות פנים יחזור הקב"ה ובזו אינו חוזר רק קודם שבועה ולא אח"כ וא"כ אף הא דלעיל מיושב בדעת הגאונים דשם אצל דור המדבר הכל קרוי מדוחק כי ח"ו ה' לא יעות משפט ומהדין מגיע להם עה"ב ולכך נשבע ה' וינחם אך זהו אם מגיעים לצדיקים עה"ב ע"פ הדין אבל לפי המדרש טובתי בל עליך כל מה שהקב"ה נותן לצדיקים לעה"ב אינו נותן להם בדין רק במתנת חנם כדכתיב וחנותי את אשר אחון א"כ עדיין קושיא הנ"ל במקומו: