וא"כ אזלי לשיטתו דרבנן סבירא ליה כבית הלל דאף שיהרהר קרוי אוכל אם כן י"ל דלא חשש יהונתן למגע אחרי' ואפשר דסבירא ליה כרמב"ם דס"ל יער ר"ה לשבת וה"ה לטומאה והוא דנטל מיער ולא מדבש ההולך דזה קרוי משקה ומטמא במשהו ויטמא בפיו ולכך נטל מיערות דבש דהוא אוכל ולקח פחות מכביצה כנ"ל אמנם ר"א ידוע היא דשמותי הוא דהיינו מתלמידי בית שמאי וב"ש סבירא ליה משיהרהר אם כן אין זה מספיק בנטילתו מיער דמ"ש דגם זה קרוי משקה וע"כ צ"ל דיער כרמלית וחשש משום מגע ודבש בכוורת דומה ליער דחשוב מחובר ואינו מקבל טומאה במקומו ולכך לקח מיער ולא מדבש שהלך כי זהו בכלל הספק מגע מה שא"כ זה דאינו מקבל טומאה וא"ש וכל אחד אזיל לשיטתו והדברים ברורים ברוך שבחר בהם ובמשנתם:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.