ובזו צדקו דברי המגן אברהם דלכך קרוי גבי יהונתן מטעמת ולא אכילה דיהונתן נכסף היה לאכול יותר מכביצה להשיב נפש רק לבל יטמא בפיו לא אכל רק פחות מכביצה כנ"ל וא"כ כיון דדעתו לאכול יותר רק מכח איסור אבל בפחות הוי מטעמת ולא קרוי אכילה ואין בו ברכה כלל וא"ש אך זהו אם אמרינן דחלות דבש קרוי אוכל אבל לפי מה דפליגי ב"ש וב"ה בחלות דבש מאימתי קרוי משקה וקאמר ב"ש לפי גי' הר"ש משיהרהר דהיינו שיהרהר ליקח הדבש ולרסק מכוורת תיכף קרוי משקה וא"כ לפ"ז יהונתן שהרהר ליקח דבש מיערות הרי קרוי משקה ואם כן בכ"ש מטמא וע"כ צ"ל דסמך אחד תי' של המג"א הואיל ולא נגע בו כי לקחן במטה דהל"ל פשוטי כלי עץ ומה שיטמאו בפיו לית לן בה דלא שייך ביה סרך תרומה וקדשים וא"כ לפ"ז היה יכול ליקח אף מדבש שהלך דמ"ש גם בזה קרוי' משקה והדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה למה לקח מיערות אבל י"ל דידוע בטהרות אוכלין שהיו מונחי' וטמאי' עוברים ושבים שם ביש להם רשות ליגע דטמא כמבואר בכמה דוכתי' בטהרות:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.