והנה עדיין דבריו צריך ביאור במ"ש במשקה דשתה מי נהר כמ"ש השל"ה ואולם המג"א גופא לקמן ביו"ד ימי תשובה הקשה על של"ה דהא קיי"ל פה ולשון אינם בית סתרים א"כ בפה מטמא וסותר דברי עצמו וצ"ל דודאי כבר תי' המג"א בתירץ ראשון דבימי טומאתו לא שייך חולין בטהרה דכל טעמא משום סרך תרומה וקדשי' וזה לא שייך בימי טומאתו וא"כ צ"ל כתי' השני ולא חשש לסברא זו היינו משום דאם מורגל לאכול חולין טמאים אף ימי טהרתו יאכלן כי ישכח כי יאכלם אז שהיה טמא רק יהיה מורגל לאכול חולין שנגע בם טמא ואף בימי טהרתו יאכלן:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.