יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, כ״א

אך לפ"ז אין מקום לקושית התוס' בחולין דהא בתרומה דרשינן באמת טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה דכתיב כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת וקשה להבין היכי משכחת לי' הא כיון שנגע בו טמאוהו ולפמ"ש ניחא דמשכחת ליה דאוכל בפחות מכביצה וצ"ע ועכ"פ יש להרמב"ם ראיה חזקה וברורה כראי מוצק ממתני' הנ"ל ונשוב להנ"ל לשיטות התוס' וסייעתו דאינו מטמא בפחות מכביצה א"צ להרב ממ"א לחרד כל החרדה איך עושין באכילתו פת לשבת אף דבשבת בעינן פת מכביצה מ"מ יכול לאוכלה זא"ז ג' או ד' חתיכות כל א' רביעית ביצה ואוכלן בכא"פ ויוצא ידי אכילה כנודע וטומאה לית בהו דליכא בהו שעורא אמנם קושייתו למ"ד דאפילו משהו טמא וע"ז תירץ שפיר דאכלו פת הנילוש במי פירות ול"ק הא לדעת הרבה פוסקים הנ"ל ה"ל פת הבאה בכסנין ואין יוצא בשבת דהפוסקים אלו סוברים כהתוס' דפחות מביצה אינו מטמא ובלא"ה לק"מ וא"ש: