ונראה ליישב דהתוס' בפסחים חלקו ארש"י דס"ל דפחות מכביצה אוכל מטמא דלא כן הוא וכתב דרש"י חזר בו מעצמו וס"ל דאינו מטמא בפחות מכביצה והרמב"ם בהל' טומאת אוכלין פוסק דאפילו משהו אוכלין מקבל טומאה ונלאו המפרשים להביא ראיה לדבריו ואני מצאתי ראייה ברורה לדבריו דאמרינן בזבחים ובחולין פרק ג"ה ריהג"א טמא שאכל טהור בכרת ולא טמא שאכל טמא וחכ"א אף טמא שאכל טמא אמרו לו לריה"ג אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאוהו ופרכינן בגמרא שפי' קאמרי רבנן לריה"ג ומשני בנטמא הגוף תחלה וכו' וק' מה קושיא הלא שיעור אוכלין אסורים בכזית א"כ שפיר מצינו טמא שאכל טהור דהיינו שאכל פחות מכביצה קדש רק בכזית ולא טמאוהו ונענש בכרת כטמא שאכל הקדש בשיעור כזית ואפילו לשיטת הרוקח דס"ל דבכזית מקבל טומא' ולכך מצריך נ"י לכזית מ"מ ל"ק דאטו מוכרחת לאוכלן בבת אחת הלא יכול לאכול חצי זית ותיכף חצי זית שני וכיון שאכלן בכא"פ מצרפין לכרת כמבואר במשנה בכריתות וטומאה ליתא בהו דכל חתיכה הוא פחות מכזית ואין כאן קבלת טומאה כלל ועכצ"ל כרמב"ם דמשהו מקבל טומאה וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.