ונראה ליישב דהמג"א בסי' ר"פ הביא קו' בשם בה"ז על חסידים הראשונים שקיימו מצוה עונה בשבת איך אכלו חולין עטה"ק והמג"א הוסיף להקשות בקושיא כשהיו טמאי' למת מצוה איך אכלו פת בשבת וקושיא זו יותר חזקה דעל חולין בטהרה אזהרה לכל ישראל כמ"ש התוס' בריש חולין והתקדשתם וכו' אזהרה לישראל לאכול חולין בטהרה ותירץ דכל הטעם לאכול משום סרך תרומה וקדשים ובימי טומאתו לא שייך כן ועוד תירץ דהיו אוכלים פת הנילוש במי פירות ושתה משקין מנהר ולא נגע בו כלל עכ"ל ויש להבין הא כל קושייתו דבשבת בעינן פת ואם כן מה תירץ דאכלו פת הנילוש במי פירות אם כן ה"ל פת הבאה בכסנין ולדעת הרבה פוסקים בסי' קס"ח בפת כה"ג אין מברכין המוציא ואין יוצאין בה ידי סעודת שבת:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.