יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, י״ב

אך זהו למאמר הגמרא דהזכיר הי"ט בשביל חזרת הדיבור אבל במדרש דלא נזכר מן חזרת הדיבור כלל רק מן ביטול גזרה ק' שפיר מה עשה שמחה זו כיון דיש בו רעה לזקנים בני ס' וזהו כוונת התוס' דהקשו דבירושלמי לא היה שמחה מפני הדיבור שחזר רק שידעו כי פסקו הגזרה ואם כן ל"ל כי בשביל זה היה השמחה דלא חשבו שימנה מן שעת מנין אייר דהא זה רעה לאותן זקנים שהיו אז בפחות מס' וקושית התוס' שפיר וא"כ א"ש דלר"ת ל"ק הך קושיא דהא ר"ת לא מפרש כפי' הריטב"א והך דירושלמי חולק אבבלי ל"ק לי' לר"ת כנ"ל ודוק ובזו הייתי אומר לתרץ מה שהקשה התוס' לפי' רשב"ם דלא מתו בשנת מ' ובשנה שנייה ג"כ לא מתו בט"ב דהא לא נגזר גזירה רק בי"ז באלול א"כ לא מתו רק בל"ז שנים ול"ז פעמים ט"ו אלף ופרוטרוט אינו עולה לת"ר אלף איש פקודי משה דלפמ"ש ניחא דודאי יפה הקשינו לשמחה מה זו עשה דלא קחשיב רק אותן שהיו במנין באייר אם כן לעומת זה אף בני ס' היה במנין אבל היות שהקב"ה חפץ חסד ומדה טובה מרובה על וכו' כי רבים רחמיו ולענין זקנים אף שהיו בני ס' במנין אייר מ"מ כיון דבשעת גזירה היו יותר מס' לא חל עליהם הגזירה ובני כ' אף דהיו בני כ' בשעת גזירה הואיל ובשעת מנין היו פחות לא חל הגזירה וזהו מרחמי ה' ולכך קבעו לשמחה כי היה חסד ה' מכל צד ולפ"ז בלי ספק שחסרו מן המנין ת"ר אלף שהיהבמנין אייר כי לא ימלט שבין כך במשך ד' או ה' חדשים היו אנשים שזקנים יותר מבני ס' ולא חל עליהם ואם כי לעומת זה אנשים שהיו אז פחות מבני כ' במנין ובשעת חטא וגזירה היה בן כ' ואם כן לעולם המנין בשלימות לגבי אלו הלך הקב"ה אחר המנין ולגבי זקנים אחרי חטא וא"כ חסר המנין מן ת"ר אלף ולכך לא מתו רק בל"ז שנה ט"ו אלפים ופרוטרוט וזהו ברור ומכוון: