יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, י״ג

והנה נשוב להנ"ל כי דעת התוס' דמתו בט"ב שנת מ' ולא היה הדיבור עד ט"ו מפני ימות אבילות והקשינו לעיל הא עדיין לא תמו ימי בכיי' ואבל אהרן שהיה משך ל' יום ונראה כי ודאי כמו שיש אבילות למטה כביכול יש אבילות למעלה כדמצינו במבול שהתאבל הקב"ה למעלה ובזמן שאדם בצער כביכול השכינה אומרת קלני מראשי קלני וכו' ולכך כשיש כביכול אבילות למעלה לא חל רה"ק ודיבור אבל זהו במות בתוך חטא אבל במות צדיקים גמורי' למעלה חדוה כי נקדש למעלה במקדש של מעלה ואמרינן הלולא דרשב"י במותו ואין כאן עצב כי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וא"כ לא פסקה רוח קדשו ושכינת עוזו לכך על מיתות דור המדבר שמתו בחטא' היה עצב ואבילות ולא שרה הרה"ק כראוי אבל במיתת אהרן קדוש ה' היה חדוה למעלה ולא פסקה רה"ק אף כי למטה בכי למעלה שמחה וחדוה והראיה ע"ז: