יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, כ״ח

וא"כ קושית המדרש שפיר מה ענין משפטים ללא תעלה במעלות דהא וכי הכהנים בגילוי ערוה היו הולכים והא כתי' ועשה להם מכנסי' וע"כ הכונה כנ"ל שיהי' איש כאחיו מבלי יתנהגו בעבודה כפי סדר מעלתן ומדרגתן כנ"ל ובמינוי הדייני' לא הי' כן וא"כ למה נסמכה הא דינו של זה לא כשל זה וע"ז השיב דמורה לבלי יהי' מהיר ברוחו כי אם מתון מתון וגם זה מפאת הכנעה ושפלות כי קביל די רוח יתירה וגסות בו חושב מה לי להיות מתון הלא הדין שגור בפי חרות על לוח לבי קולע אל השערה ולא אחטא ולית דין צריך בושש משא"כ איש שפל ברך יאמר לבבי בלתי שלם בדין לשפוט תיכף ואולי אשגה כי מאוד עמקו שערי דין ובקל יפול הטעות ולכך אמתין ואלין בצל החכמה ואהי' מתון מתון ובין כך אלמד ואבין ולא אכשול במכשול הטעות ולכך בתפלה בבה"כ שהוא כעין עבודה והמרדכי במסכת שבת כתב שבה"כ שלנו יש להם קדושת היכל יש להיות בענוה יתירה ולא להכיר מעלות איש קטן כגדול שם יהיה בשוי' כל א' מכיר מקומו ולא כן עתה בגלות בעו"ה כל הגאות ורוממות בבה"כ בעליות התורה ושאר חלוקות הכבוד בתפלות ותקיעות ימים נוראים ובאתרוג בהקפת התיבה בחג הסוכות בזו בעו"ה הגאוה ורוממות עד אשר כמה פעמים הוצרכו לילך בערכאות עי"כ ברוך השם שבקהלתינו פה לא נשמע שטות כזה אבל מ"מ לבי דוי על פרצות ישראל אשר מקום שצריך הכנעה ואיש כאחיו והכתוב מזהיר לא תעלה במעלו' יהיה גסות רוח ויקרבן הס"ם וכת דילי' שמה מצאה הלילית מקום להרגיע ויותר יום מכובד ומקודש לה' יותר גאוה שרויה ודוחי' השכינה וסטרא דדכי' ממקומו ונותנים מקום לס"א לשכון אוי לנו כי חטאנו בעו"ה בימים שיש בהן חפץ לה' יהיה גאוה משכן לתנים נחש קדמוני לגלות ערוה והכתוב אומר וראה בך ערות דבר ושב מאחריך ואין לך ערוה יותר מזה. ומשבח אני ב"הכ בפראג ה' ירחם ויאיר אופל אלמנה שלא מכרו הסגן לקרות לעולים רק בכל בני הכנסת הי' חוזר בגורל אשר הוא ג"כ כאן בהסכמה והיה חוק קבוע כך יתן העולה לצדקה ותטיבו לעשות אם יתקנו גם כאן וממנו למדו בכל הקהלות כדי להסיר מחלוקות וגבה לבב: