אבל זולת זה הדבר הנ"ל אמת כי בכל הברכות שבירך בלעם הי' מהרוממות לישראל להקים מלך ומלך בן מלך ולהנשא מלכותו ולהיות ישראל מנושאים מכל עמים ויצא שמם בגוים וכהנה מהרוממות וכולם אין להם קיום באמת כי הגאוה לא תקום ויאה עניותי' לישראל ולכך לא תקום וחזר לקללה בעו"ה אבל בה"כ ובה"מ שהם לשפלות והכנע' כאשר כתבתי כי זהו עיקר התפלה והעבודה לה' בהכניעו ובשפל ברך ראשו בין ברכיו הלוך ושחוח עד לעפר וזהו יש לו קיום נצחי באמת ומים רבים לא יוכל לכבותו וכל המלאכים לא ינצחו והיא אשר תקום ולכך בה"כ ובה"מ נתקיימו ולא נתבטלו וה' שונא גבה לב כדכתי' תועבת ה' וכו' ואוהב ענוה כדכתי' אשכון את דכא וכו' ולכך נאמרויהפוך ה' הקללה קללה ולא קללות דהיינו בה"כ ובה"מ ואמר הטעם כי אהבך ה' אלהיך כי אוהב ה' מדת ענוה והכנעה:
יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.