יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, י״א

וזהו אמרם האי צורבא מרבנן דמרחמי' ליה בני מתא הואיל דלאו מוכיח במילי דשמי' ולמאן דסני' ליה הואיל דמוכיח במילי דשמיא כמו שאמרו כל המפרשי' וא"כ הו' מהראוי למנוע להוכיח כי מה לי לשנאת הבריות וזהו כונת הפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק דכבר תמהו מה ביקש בזה כאשר צוה על מינוי שופטים דישפטו כי זהו אזהרה לשופטים ולא למונים אותו אבל כבר דקדקו במלת שוטרי' על מה מורה ומה ענין אבל כבר נודע כי שוטר מלשון הנהגה כאשר אמרו על כוכבי שמים משטרי שמים וכאשר ישים משטרו בארץ ואמר הכתוב שלא לבד עסק הדיינים לדון בדברי ריבות וקטטות בממון ותו לא ומשאר קלקול העם יעלימו עין כאשר בעו"ה כעת נוהג שדיינים אינם משגיחים רק לדון בזבל"א ושארי דברים בתיקון ישרות העם ידיהם מסולקת ואין להם עסק בו ונמסר הדבר למנהיגי הדור אשר בעוה"ר בקהלות רבות אנשים האלה בלי תורה ומדע ויתעם בתוהו לא דרך כי כל הנהגה שאינו ע"פ תורה והמדע הוא דרך מעוקל חושך ולא אור ובאמת לא כן הוא חובה על דייני עיר ושופטים להשגיח בכל דבר פשע והנהגו' עם בכל דבר להדריכ' ע"פ דרכי תורה ויראה כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים כי הוא מאוד חובה על דייני העיר לתקן המעוות וקלקול שבעם ולהוכיחם ולייסרם בפה ולכוף כאגמון רשע וכדומ' וזהו הפי' שופטים לדון בדברי ריבות ושוטרים בהנהגת העם בדרך סלולה וישר ע"פ התורה ויראה: