יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, י״ב

אך לפ"ז ירבו העם לשנוא לדיין כהנ"ל דבני מתא שונאי' לצורבא מרבנן הואיל דמוכיח להם במילי דשמיא וכמים פא"פ דאף הדיין לבבו בלתי נוטה לאהוב אותם וא"כ יש כאן פתחון פה לומר שח"ו יצא משפט מעוקל כי השונא פסול לדון דלא חזיא ליה זכותא וע"ז קאמר הכתוב כי שונא כזה אינו בגדר הזה כי הוא מחמת יראת ה' ותוכחתו ולכך התורה מבטיח שמ"מ ישפטו משפט צדק ולא יטו אשוריהם מן התורה וצדק ויושר בשביל כך ובאמת אם יקפיד המוכיח בשביל שנאת הבריות וכהנה פשיטא דישים מחסום לפיו ובעו"ה הא גרמא בנזיקין שרבים מחכמי דור מחשי' ותקנו עצמן ואינם חשים לתקנת זולתו ומעלימי' עין מכל דבר פשע למען לא יוסיפו שנוא אותו ועי"כ רבה הפרצה על עומד ופני הדור כפני כלב ואיש אשר יראת ה' בלבו לא יחוש לזה: