אבל הענין מובן כי פירש"י מוסב שם כי הגוים היו קורים לעריהם ע"ש עכו"ם וכשכבשום ישראל הסבו שמם לשמות אחרים וזהו היה ג"כ עטרות ודיבון כי מקדם הי' שמם מלבשתא ומכללת' והם שמות עכו"ם וכשנכבשה בידי ישראל הסבו שמם עטרות ודיבון וזהו כוונת הגמרא דס"ד דרך תרגום לא ליקרי דאך יהיה נקרא ויזכירו שם עכו"ם ולכך אמרו דמ"מ חייב לקרותו דכיון דנקבע בתרגום ש"מ דקבלה בידם דשמות הללו יש צד להזכירם ויש בהם חלק מה מקדושה וזהו אמת לאמיתו:
יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.