יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, פ״ח

לכן נראה דודאי לכאורה יפה תמה על הרמב"ם כיון דקיי"ל אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים איך יעלה על דעת אח"כ בביאת עדים יהיה מעשיהם למפרע בטל אבל באמת י"ל אף הרמב"ם היה מודה בזה אלו היה החודש מלא צריך קידוש ב"ד וא"כ ב"ד הוא דקבעו ליה וכחם יפה שאפי' אלף עדים אינם יכולים לבטל דבריהם כדכתיב אתם וכו' אבל כיון שחודש מלא א"צ קידוש ב"דכלל כראב"צ ולא עשה הב"ד בזה שום מעשה אח"כ כשבאו עדים החודש למפרע מקודש וחסר וזה ברור וא"כ ודאי לראב"צ לא מקשה הגמ' מידי ופשיטא דמדמחללין שבת אם יבואו עדים אח"כ יהיה למפרע אוכלים חמץ בפסח כנ"ל רק לת"ק דס"ל לעולם מקדשין וא"כ אין כח ביד עדים למפרע שפיר קשה לעברינהו ולא לחלל שבת דברור דהך על שני חדשים מחללין וכו' דברי הכל היא ולית בי' מחלוקת ומשני הגמרא דאף לת"ק ניחא דמיירי דאקלע יום ל"א בשבת דמצוה לקדשה וכו' דלת"ק הכל צריך קידוש ואפילו מלא וא"ש ואמרי' בגמ' דחולין שבת ויה"כ ס"ד דלא הוי איסור בת אחת דשבת מקבע קביע וקיימא ויה"כ ב"ד הוא דקביעי ליה ודחי הגמ' סוף סוף השתא הוא דקביעי ליה ב"ד בהדי הדדי קאתי ע"ש בפ' ג"ה והנה ודאי אי היה ר"ח חסר א"ש דתרוייהו בהדדי כקושי' סוף סוף וכו' אבל אם אלול מעובר א"כ יה"כ תלוי ועומד דאולי אחר יה"כ יבאו עדים ויהיה החודש מעובר חסר וא"כ יהיה יה"כ בע"ש וא"כ שבת קבוע וי"הכ תלוי ברפיון: